קהילה - היצירות של מילי4מילי
|
|
|
|
|
עיירת רפאים-סיפור לכתב אורח
|
03/01/2021 |
פרק 1-הנסיעה לרופאת השיניים
זה התחיל כמו כל יום רגיל, בערך הלכתי לבית הספר היו שיעורים מן הסתם היה שיעמום למרות שאותי כל המורים והילדים בכיתה מגדירים כ''החכמה'' או ''הגאונה'' לא אומר שאני אמורה ליהנות בלימודים בייחוד כשמלמדים דברים שאני כבר יודעת. אז חזרתי הביתה שם אמא שלי כבר חיכתה לי ושאלה אותי: ''עדי את זוכרת שיש לך היום תור לרופאת השיניים נכון?'' ברור שאני זוכרת עניתי לה ונכנסנו למכונית, אחרי בערך השעה וחצי הכי משעממות בכל החיים שלי הגענו. כשנכנסנו המזכירה עמדה ליד הדלפק שלה ושאלה: ''תרצו לתלות את המעילים?'' תלינו את המעילים שלנו במקום שהיה נראה כאלו שימש פעם כארון בגדים של מישהו. מייד אחר כך המזכירה נתנה לאמא שלי כמה דפים למלא ואמרה לנו: ''בבקשה מלאו את הדפים וחכו בחדר ההמתנה''. בזמן שאמא שלי מלאה את הדפים אני הצצתי ל''חדר'' של רופאת השיניים הוא היה נראה בהתחלה די חביב עד שראיתי כמה דגמים מזוויעים של גולגולות ודגמים של שיניים. אף פעם לא פחדתי מרופאי שיניים אבל הפעם זה היה נראה די מפחיד, אחרי כמה דקות המזכירה הגיעה לחדר ההמתנה החזיקה לוח ואמרה: ''עדי!''. נכנסתי פנימה מסתבר שהרופאה הייתה נחמדה יותר מהחדר שלה ומהמזכירה. סיימנו הכל והתחלנו בנסיעה הביתה.
פרק 2 -הנסיעה שהשתבשה
בדרך הביתה אמא שלי התבלבלה במסלול ונכנסה לעיירה נטושה יצאנו מהמכונית והסתכלנו סביבנו לא ראינו איש, היה מאוחר בלילה אמא שלי אמרה שנמצא מקום לישון בו בסביבה נכנסנו אל תוך העיירה ''חכי לי רגע!'' צעקתי לאמא שלי ''זה בסדר עדי אני ממש כאן זה לא כאילו אני הולכת להעלם'' היא אמרה לי. באותו הרגע היא נעלה כלא הייתה ,''אמא!'' צעקתי אבל לא היה מענה ''אמא!!' צעקתי שוב אבל לא היה מענה, התחלתי ללכת ברחובות החשוכים ראיתי כמה בניינים אך לא ראיתי אף אחד מהביניים שהיה מואר עד שלבסוף ראיתי בניין קצת מואר ''אולי אמא שם?'' חשבתי לעצמי נכנסתי עד שהגעתי לקומה בבניין שהייתה מוארת באור חלש אבל אמא שלי לא הייתה שם רק מיטה מנורה קטנה וחבורת ילדים.
פרק 3-אני לא לבד כאן?
''מי אתם?'' ''מה אתם עושים פה?'' ''איך הגעתם לפה?'' שאלתי את חבורת הילדים. אחד מהילדים צעד קדימה ואמר לי: ''כולם פה כבר מכירים אז קודם תגידי לנו מי את''. ''אני עדי'' אני לו ''הגעתי הייתי אצל רופאת שייניים אמא שלי התבלבלה בדרך והגיעה לכאן. נו אז איך אתם הגעתם לפה?'' כל אחד מהילדים סיפר לי את סיפורו ואחר ככך שאלתי: ''אז איך קוראים לכם? ואיך יוצאים מפה?'' שאלתי אחד הילדים ענה לי ''אני תומר לידי זאת רעות ולידה גלי ומאחורי יש את רון ואלי ורק עכשיו הגענו לפה אין לנו מושג איך לצאת מפה או איפה ההורים שלנו'' ''אז מה עושים עכשיו?'' שאלתי ''הולכים לישון לילה טוב!'' רעות אמרה לי וכיבתה את האור ''אבל איפה לישון?'' שאלתי ''יש רק מיטה אחת'' ''חלק ישנו על הריצפה וחלק על המיטה עכשיו לילה טוב!'' רעות ענתה לי ונרדמה. באופן מפתיע היה לי די נח על הריצפה הקרה ונרדמתי גם.
פרק 4 -קולות באישון לילה
באמצע הלילה קולות מוזרים העירו את כולם ''מי זה?'' שאלה גלי ''מי עשה את הקולות האלה?'' רון שאל בישנוניות. כולנו ביחד יצאנו מהבניין וחיפשנו מי עשה את הקולות? כעבור שעה של חיפושים נתקלנו בדבר הכי מפחיד שאי פעם ראינו. היה זה סוג של זאת מעורבב עם חתול בתוספת ציפור די קשה לתאר את המראה המזוויע הזה אבל מה שאפשר להגיד זה שהוא היה פשוט מכוער! התקרבנו עליו והוא אמר: ''מי אתם אשר מעיזים להפריע למנוחתי!'' כולם פחדו נורא רק תומר התקדם קדימה ואמר: ''מי אתה שחוטף את ההורים שלנו?!'' היצור המשיך לעמוד ולבהות בתומר במשך כמה שניות ואז הוא שאג עליו שאגה גדולה כולנו ברחנו משם בחזרה לבניין. ''אני חושבת שכולם מסכימים איתי שלא כדאי להתקרב עליו שוב אף פעם'' אמרה גלי כולם הנידו בראש להסכמה ורק אני אמרתי: אם אמא שלי אצלו אני אתקרב אליו'' אבל אף אחד כבר לא שמע אותי כולם נרדמו.
פרק 5- איפה ההורים?
אחרי שכולם התעוררו יצאנו מהבניין והלכנו לחפש את ההורים שלנו. כעבור שעות של חיפושים בכל העיירה מצאנו בניין קטן מואר באור ירוק זרחני חלש נכנסנו פנימה וראינו שם את ההורים שלנו! כל אחר התחיל לרוץ להורים שלו אבל באמצע הדרך עצר אותנו מחסום מוזר ובלתי נראה אחד מההורים אמר: ''ניסינו לברוח כבר אלפי פעמים אבל החיה הזאת דאגה הייטב לאבטחה'' איך הייתה נראית החיה?'' אלי שאלה אותו והוא ענה : ''היא הייתה נראית כמו סוג של זאב עם חתול וציפור מראה פשוט מזוויע!'' כולנו ידענו שהוא מתכוון לחיה שראינו אתמול בלילה. ''תלכו מפה מהר!'' אמר אחד ההורים ''למה?'' כולנו שאלנו ''בגלל שהחיה מגיעה'' הוא לחש. פתאום הבנו למה הוא מתווכן והסתתרנו מאחורי ערמת ארגזים ישנה.
פרק 6 איך יוצאים?
ראינו את החיה כשהסתתרנו מאחורי ארגזי הקרטון, כולם היו בטוחים זאת היא. באותה השנייה כולנו יצאנו מארגזי הקרטון בתיאום מושלם והתחלנו לזרוק דברים על המחסום כל מיני חפצים כבדים עד שמצאנו חפץ גדול מאוד הרמנו אותו ובייחד זרקנו בחוזקה על המחסום, המחסום נשבר וכולנו ברחנו משם אנחנו וההורים שלנו התחלנו לרוץ במהירות עד שהגענו לסמטה חשוכה. עצרנו להתחבא שם אבל החיה מצאה אותנו וצעקה: ''אתם הפרעתם למנוחתי!'' מיד הבנו שכל מה שצריך זה ללכת למשם במהירות כי סביר להניח שהמפלצת לא אוהבת בני אדם התחלנו לרוץ לכיוון המכוניות של ההורים שלנו אבל החיה הייתה ממש מאחורינו אבל בכל זאת נכנסנו למכוניות והתחלנו לנסוע.
פרק 7- סוף טוב הכל טוב
ההורים שלנו נסעו במהירות הרחק מהעיירה והחיה הפסיקה לרדוף אחרינו היא נפלה על רגליה ושקעה בתרדמה עמוקה ומה שלפני מספר שניות היה עיירה נטושה הפך למספר שדות חיטה גדולים שהתפרסו על כל השטח שבו ראינו קודם לכן את העיירה. חזרנו כל אחד לביתנו אני דבר ראשון פתחתי את המחשב והזנתי את המיקום שבו הייתה אותה עיירה קראתי מחקרים של חוקרים שכתבו שהעיירה מופיעה למשך יום שלם פעם במאה שנים, בעיירה גרה חיה מוזרה ושכל עוד לא מגיעים למקום הזה ביום ההוא העיירה המפלצת לא תעשה לכם דבר אבל אם כן... אנחנו מאחלים לכם בהצלחה לצאת מזה חיים. סיימתי לקרוא ואמרתי לעצמי: ''מזל שזה זה רק פעם במאה שנים אז איך אומרים? סוף טוב הכל טוב!'' |
|
|
|
|
|
119
|
|
|
|
|
|
|
|
|
05/01/2021 09:20 |
אחיה888 |
5 |
וואיי איזה כישרון!
ממש אהבתי לקרוא את הסיפור ❤
אני מקווה שזה יתקבל לכתב אורח :) |
|
|
|
|
|
04/01/2021 14:20 |
מיוחדת366 |
4
|
|
תקשיבי זה מוש |
|
|
|
|
|
04/01/2021 10:50 |
9במבהאדומה |
3 |
|
מהמם, כל הכבוד |
|
|
|
|
|
03/01/2021 22:58 |
נעהקירל88 |
2
|
נשמע מושלםםםם
אני אקרא מחר כי כבר מאוחרXD |
|
|
|
|
|
03/01/2021 15:28 |
לוליני10 |
1
|
|
אימלה נבהלתי יש לך כישרון סיפור מושלם אני לא יהיה מופתעת אם את תקבלי את הכתב אורח |
|
|
|
|
|
|
|
