|
הסיפור שלי "הזכיה בתחרות הספרים"
|
31/01/2021 |
היי מיוחדים
היום זאת שעת סיפור!
אז בואו ניגש לסיפור שלי...
הכל התחיל לפני 3 שנים... הייתי בבית הספר
בשיעור חשבון ורציתי לישון מרוב שיעמום!
פתאום המורה אומרת למספר בנות לגשת למחוץ לכיתה... אני הייתי אחת מהבנות האלה
ראיתי שם בנות חכמות וידעתי שזה כנראה משהו טוב אבל חששתי שהיא הולכת להגיד לנו משהו לא טוב במיוחד... המורה מספרת לנו על תחרות ספרים שהיא רצתה שכולנו נשתתף מפני שאנחנו יצירתיות וחכמות...
ממש נדהמתי! וגם כל שאר הבנות... והתחלנו לקפו מרוב אושר! לא הבנתי איך בדיוק אני נבחרתי?!
היו גם עוד כמה תלמידים שהשתתפו...
התחרות ספרים היתה לכבוד יום הולדת לעיר שאנחנו גרים בה. בסוף יום הלימודים הלכתי לאמא שלי ונתתי לה חיבוק ענק, התחלתי לשאול אותה: "אמא אמא אמא תנחשי למה קיבלו אותי?! אמא עונה: אני לא יודעת
עניתי לה בחיוך, לתחרות ספרים!!!!!!!
אמא אמרה כל הכבוד! מה המורה אמרה?
סיפרתי לה על כל המחמאות ועל הפרטים של התחרות... התחרות לא רק בית ספרית אלא בכל בתי הספר בעיר שלנו ויש המון! 290 תלמידים השתתפו בתחרות ומתוכם בוחרים 90 זוכים
הלכתי וכתבתי את הסיפור שלי...
בהתחלה לא היו לי רעיונות, ואמי לא רצתה לעזור לי כי זאת הרי תחרות שלי שאני אצטרך בסופו של דבר לעשות בעצמי. היא רק עזרה לי בטיפה תיקונים של שגיאות כתיב או איך לכתוב את מה שרציתי, חשבתי על ארץ הדימיון, שזה מה שקורה! ארץ הדימיון היא ארץ שנמצאת בתוכנו, כל החלומות, הרעיונות, הציורים שאנחנו רוצים לצייר! באים מארץ הדימיון :)
והתחלתי לכתוב את כל מה שעלה לי לארץ הדימיון.
שסיימתי את הסיפור, אמא שלי דאגה לשלוח אותו, כי לא כל כך הבנתי איך... אני והחברות שלי חיכינו במשך המון חודשים... היה אסור לנו לספר לאף אחד מהבית ספר חוץ מהמורים על התחרות כדי שלא יהיו עצובים שלא בחרו בהם... אפילו לחברתי הטובה ביותר הייתי צריכה להסתיר את הסוד ולדבר בשקט אם החברה שמשתתפת :( כעבור מספר חודשים הגיעו התוצאות
הייתי אצל אבא שלי (סיפור ארוך...) ואז אמא שלי התקשרה, היא אמרה לי נויה ניצחת בתחרות ספרים!
עניתי כזה... מה?! אמא תבדקי שניה שוב...
היא אומרת שהמורה התקשרה אליה ואמרה שהבאתי המון כבוד לבית הספר... הייתי מקום ראשון מבית הספר שלי! כמובן שעוד טיפה ילדים מבית ספרי זכו
הייתי בהלם! כעבור כמה זמן הודיעו על טקס לזוכי התחרות... באתי עם אבא שלי ואז אמא הגיעה אחרי קצת זמן... נכנסו למבנה והיה המון כיבוד
לקחתי לי קצת פירות ונכנסו אל האולם של הטקס הייתי שם עם חברה שלי הכל היה יפה והכל התחיל... היו קצת נאומים ראשת העיר באה ובסוף הטקס חילקו לנו ספרים עם כל סיפורי הזוכים לקחתי את הספר והצטמתי ולבד ואם חברה שלי... התמונות בטלפון של אמא שלי יצאו לא טובות... למזלי ביקשתי מאבא מרחוק בשורה האחרונה הוא היה... שיצל אותי, הוא היה על זום והתמונות יצאו מעולה! הוא שלח לקבוצה של המשפחה וכולם אמרו לי כל הכבוד!!!!!! וזה הסיפור שלי...
ועכשיו לסיפור שכתבתי לתחרות:
ביום חורפי אחד,הגשם לא פסק, העננים האפירו והכל נראה קודר ולא צבעוני. בבניין אחד גרו רוני ואמא שלה. רוני אהבה מאוד לצאת עם חברותיה לגינה, אך היה כל כך חורפי והיא לא יכלה לצאת החוצה. היא ישבה בכורסתה הוורודה משועממת, חשבה וחשבה עד שנכנסה לארץ הדימיון. ארץ הדימיון היתה כל כך יפה. השמיים צהובים כשמש בצבעה האהוב, חול בצבע תכלת, עץ עם עלים מצמר גפן מתוק, רוני התרגשה כל כך! היא הלכה בין השבילים וראתה עוגיות בצורת אנשים, בניינים עשויים נייר, פיל מנוקד, ארץ צבעונית ויפה. רוני הלכה על השביל בצבעי הקשת והביטה על הארץ הצבעונית והיפה. היא הלכה על שביל צבעוני , אך פתאום ראתה מקום שומם ולא צבעוני. אין בניינים, אין חיות, ואין שבילים. היא התפלאה מאוד לראות את המקום הלא צבעוני. חשבה מה אפשר לעשות? היא נזכרה שבכיס שמלתה יש צבעים והיא יכולה לצבוע ולצייר את ארץ הדימיון. היא התחילה לצייר, בניינים כחולים, חיות צבעוניות, שמיים צהובים, וחול בצבע תכלת. היא צבעה הכל בצבעוניות כמו בארץ הדימיון היפה שראתה. היא טיילה על שביל הקשת שצבעה ושמעה מישהי קוראת לה רוני,רוני,רוני. רוני התעוררה מארץ הדימיון ורצה לאמא. אמא קראה לה "רוני, בואי תראי את הקשת!" רוני הביטה בחלון וראתה קשת יפה וצבעונית, שמיים תכולים בהירים, עננים לבניםככותנה, והיא שמחה מאוד.
אז מקווה שקראתם ונהנתם! מי שקרא את הסיפור שיכתוב בתגובות #ספרים
ולהתראות בנתים...
(כל הזכויות שמורות למיוחדת366)
|
|
מוקדש
לואי, ול, כל המיקמקים ,! | |
|
|
