קהילה - היצירות של יעל5210
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח - הכפר החצוי
|
02/02/2021 |
הכפר החצוי
---
פרק 1 - לילה אחרון
---
מלחמה שוררת בכפר שלנו כשנה.
איש לא יודע את סיבת ההתפרצות שלה.
"אמה מתוקה, את מוכנה?"
"כן, אמא" אמרתי לה.
"לילה טוב אמה, חלומות פז" היא אמרה.
"לילה טוב", אמרתי באי רצון.
שכבתי במיטה עם עיניים פקוחות, הבטתי בחלון. זה היה לילה שקט וקריר.
סיבה מצויינת לרוחות לבוא ולחטוף מישהו.
רעדתי קצת.
שמתי אצבע על הלב, וקיפלתי אותה. אמא לימדה אותי שזאת תנועת הגנה, למזל.
"בבקשה שיהיה לי מזל" מלמלתי ושקעתי בתרדמה.
---
פרק 2 - החלום
---
"בום!"
נפלתי בחוזקה על משטח חלק, הבטתי סביב.
הכל היה חשוך, בקושי יכולתי לראות.
נקודת אור התקרבה אלי לאט לאט.
זה היה ראש הכפר, אדון ראג'.
"אמה, אני מחכה לך. בואי למשרדי, יש לי משימה חשובה בשבילך" הוא אמר בשקט.
פתאום הוא נעלם.
קפצתי מהמיטה בבהלה.
"רק חלום" אמרתי לעצמי.
אבל לא יכולתי להאמין שזה רק חלום, הייתי בטוחה שאדון ראג' קורא לי.
לבשתי מעיל וכובע, התגנבתי בשקט אל מחוץ לבית ותוך חמש דקות הייתי מול דלת הכניסה של ראש הכפר.
פתחתי אותה בחריקה, היה מאוד חשוך.
התקדמתי לאט לאט אל תוך החדר עם תחושה משונה, מפחידה.
הדלת שנפתחה באיטיות הקפיצה אותי שני מטרים לאחור.
אבל לא אדון ראג' הוא שעמד שם, אלה צל, חצי שקוף.
מלכודת.
---
פרק 3 - הנבואה
---
עמדתי חסרת נשימה מול הרוח שעמדה מולי.
"בכל לילה אחד מאנשי הכפר נחטף בידי הרוחות" נזכרתי בדבריה של אימי.
"פאף!" הרוח תפסה את ידי בצליל משונה, ניסיתי להשתחרר, אבל גופי היה משותק לגמרי.
עפתי מול הלילה הצונן, הבטתי בבתים החשוכים.
הרוח התקרבה לעץ בחורשה שלנו, אם היא מתרסקת שם, אני אבודה.
עצמתי עיניים וחיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי.
פתחתי עיניים בהדרגה ומצאתי את עצמי במערה שככל הנראה נמצאת בתוך העץ הזה.
הרוח זרקה אותי מטה ברשלנות, ועופפה לה משם.
הבטתי במערה שאליה נקלעתי. חשבתי על מאיה, החברה הכי טובה שלי.
חטפו אותה לפני כמה חודשים. ומאז, אין לה זכר.
הסתובבתי סביב קירות המערה. שמתי לב לציורים משונים.
ניסיתי לפענח את מה שהיה שם, אבל לא הצלחתי לפענח כלום חוץ מכתב בולט וגדול: "אל המערה ישלח, את הניצחון לא יקח".
את הניצחון לא יקח?
הם בוחרים מי הם שולחים למערה הזאת?
יש להם סדר עדיפויות?
---
פרק 4 - פרצופים מוכרים
---
צעדתי הלוך ושוב במערה.
בצעד אחד, נפתח מתחתיי בור ענקי.
נפלתי בצרחה מהדהדת.
צנחתי ולמזלי בנחיתה די רכה.
אבל אז הבנתי שנחתתי על מישהו.
מישהו מוכר..!
"אבא!" אמרתי.
"אמה שלי!" הוא נאנח, "טוב לראות אותך! טוב... לא ממש טוב בנסיבות אלה".
"אבא אני..." חשבתי אם לספר לו את החלום.
הבטתי סביב, ראיתי אנשים שמסתכלים עלי ברחמים, שוכבים בפינות ומחכים לצאת.
פתאום קלטתי עוד פרצוף מוכר. לא האמנתי - זאת הייתה מאיה!
"מאיה!" התרגשתי "את... את..." לא ידעתי איך לבטא את זה שחשבו שהיא כבר לא בחיים.
"אמה!" היא מחתה דמעה. "כל כך התגעגעתי! את... איך הגעת לפה?"
סימנתי לאבא והוא אישר לי ללכת.
"מאיה... זה... זה סיפור ארוך. אבל אנחנו חייבות לצאת מכאן!"
"אמה," מאיה אמרה בלחש, " את ראית את הכתובת לפני המערה? היא מעסיקה אותי כבר כמה ימים. זה אל המערה ישלח---"
"---את הניצחון לא יקח!" אמרתי בתדהמה, "אני גם לא הבנתי את המשמעות! את חושבת שזה יעזור לנו לצאת מכאן?"
"האמת היא, שכן."
---פרק 5 - רוחות
---
"לפני שהגעתי לכאן," מאיה התחילה, "קראתי ספר מעניין. ספר על המלחמה שלנו. אנחנו אמנם לא יודעים איך היא התחילה אבל השמועות אומרות שכשנדע, המלחמה תסתיים."
"מידע סודי בהחלט." אמרתי כדי להראות... טוב... אחת יודעת משהו.
"קראתי גם בספר, שעל קירות המערה יש ציורים שמסבירים הכל. כל מה שצריך זה למצוא דרך לעלות למעלה." מאיה אמרה בגאווה.
"אבל... מה עם הרוחות? הן לא יעצרו אותנו?"
כאן אני אעצור. אני חושבת שלכולכם מגיע לדעת מי אלה בדיוק ה-"רוחות" האלו.
לצערי הזכרתי אותן יותר מידי פעמים.
כמו שאתם חושבים, (או אולי לא) הרוחות אלה בני אדם שסיימו דרכם.
חלקם מרושעים, חלקם מרושעים ממש.
הם באו לרדוף את הכפר שלנו, וכאן הגיעה השאלה - אנחנו לא יודעים למה.
במחבוא הקטן שלהם, נמצאים כ-300 בני אדם.שנלקחו בשנה האחרונה.
נחזור להווה.
בדיוק כשפתחתי את הפה, נכנסה רוח, ולפי דעתי היא הייתה הרוח שלקחה אותי.
---
פרק 6 - חיים ומוות על השעון
---
רוחות, כידוע, אינן יכולות לדבר.
אבל יש להן כוחות בלתי נורמאלים, שגורמים להן לדעת לעוף, ולעשות כל מיני סימנים מוזרים.
הרוח רשפה אש (כו, גם זה הן יודעות לעשות).
כולם השתתקו מיד.
הרוח סימנה 180 דקות על השעון.
בעוד שלוש שעות בדיוק עולה הבוקר.
הרוח יצאה בריחוף.
"אמה, אנחנו חייבות להזדרז. כשעולה הבוקר החגיגה נגמרת. הרוחות באות לשמור עלינו. ואת יודעת - בבוקר שמחר, האנשים שנמצאים כאן יושמדו." מאיה אמרה באימה.
"אז מה נעשה?" שאלתי בחשש.
"זה מה שתעשו." איש זר וזקן במיוחד הגיש לנו מקל.
"המקל הזה יעזור לכן להגיע למעלה, אני סומך עליכן." הוא אמר.
הסתכלתי עליו טוב טוב, לאט לאט התגבשה לי תמונה בראש.
פשוט לא האמנתי."אתה... אתה אדון ראג'!" קראתי.
"כן, טוב, חטפו אותי לפני כשנה. אני לפעמים 'בא' לאנשים בחלומות. אבל זה לא אני, אלה הרוחות יוצרות דמות בדמותי."
"כן! לי זה קרה אתמול!" נדהמתי.
"טוב אין זמן לבזבז" מאיה קטעה את השיחה " צריך לעבוד ומהר."
---
פרק 7 - הכפתור המוביל
---
לקחנו את המקל מידיו של אדון ראג'.
"רק תלחצו על הכפתור, והוא יפתח" הסביר אדון ראג', "אך תמהרו, ילדותי" הוסיף.
לחצנו על הכפתור וכך היה. השענו אותו על קירות המערה וטיפסנו.
הטיפוס לקח לכל היותר 10 דקות, מה שביזבז לנו זמן יקר.
הגענו אל המערה ההתחלתית. למזלנו, היא הייתה ריקה.
"תראי! הקירות..." קראה מאיה.
הסתובבנו בחדר בהתעניינות, עד שמאיה קראה: "תראי! יש כאן ציור מוזר! אני חושבת שזה כפתור! אבל הכתב שמעליו... הוא בשפה לא מוכרת!" קראה מאיה.
התקרבתי אליה וראיתי, באמת, עיגול אדום שנראה כמו כפתור, וכתב מוזר למעלה.
רגע... לא סתם כתב מוזר.
"זה כתב בספרדית!" אמרתי. "אני יודעת לקרוא ספרדית!"
מאיה מחאה כפיים בהתרגשות.
"כתוב שם: 'הכפתור יוביל ללא הועיל, אל המקום שצריך להמשיך'" תרגמתי.
"זה אומר..." התנשפה מאיה.
"ללחוץ על הכפתור!" קראנו שתינו ביחד.
מאיה נידבה אותי ללחוץ, ואני ביד רועדת לחצתי על העיגול שבקיר.
פתח צר נפתח בקיר, ובידיים שלובות אני ומאיה צעדנו לתוכו.
---
פרק 8 - האמת כולה
---
זה היה חדר עגול, כמו הקודם.
על הקיר הופיעו תאריכים.
מאה שנה לפני.
במרכז החדר הסתובב עיגול שמסתבר שהיה מקרן.
הוא הקרין על קירות המערה איש רזה, דומה בדמיון פרוע לאדון ראג'.
"שלום בנות" אמר האיש בקול מחוספס " רק חיכיתי שיבוא לכאן גיבור כדי לשמוע את סיפורי".
שתקנו ומרוב תדהמה שכחנו לענות לו.
"בסדר. אתחיל" צחקק האיש. "אז שמי הוא גרוקר. הייתי ראש הכפר לשעבר. כמובן שאני קרוב משפחה של אדון ראג'".חייכתי חיוך פנימי."לפני כמאה שנה" המשיך גרוקר, "הרוחות ובני האדם חיו בשלווה ובשלום בכפר שלנו.
עד אירוע מסחרר שקרה לפני כשנה.
אלה היו ימים קשים עבור בני האדם בכפר שלנו. גשם לא ירד, ורוח לא הייתה. כדי לשרוד, האנשים שלנו חיפשו מזון ומים. כך גילינו את היער הגדול. זה היה מחבואן של הרוחות.
החלטנו שהיער הזה יהיה שלנו.חודש שלם העברנו את הכפר למקום שביער.
קרתנו את כל העצים, בנינו בתים, עד שהכל היה מוכן.
אבל לא ידענו שזהו היה הבית של הרוחות.הרוחות התעצבנו מאוד.
הן נאלצו ליצור מחדש את היער שלהן במקום הכפר שלנו, אבל במזג האוויר שהיה שם היה קשה מאוד.
הרוחות רצו לנקום - לכן הן לוקחות כל אחד ואחד מאיתנו ליער שלהן. הן רוצות שנחזור למקומנו.
המטרה שלכן גיבורות - הוא לעשות עם הרוחות הסכם, כך ששטחנו יתחלק."
---
פרק 9 - בדרך לסוף
---
"איך נפנה לרוחות?" שאלתי.
"אה, טוב, לא בדיוק לרוחות. יש רוח מרכזית אחת. אורטין הוא שמה. איתה אתן צריכות לדבר." הסביר גרוקר.
"ואיך נגיע אליה בדיוק? תוכל לעזור לנו בבקשה... אדוני?" לחשה מאיה.
"ובכן בהחלט. אבל אני צריך מנחה, אתן יודעות, אמנם אני לא בחיים אבל אחרי הכל הנשמה שלי חיה"
"מה תרצה?" שאלתי בחשש.
השעה הייתה 4:00 לפנות בוקר. עוד שעה בלבד למשימה שלנו.
"הו, טוב, אולי איזה חטיף. אני ממש רעב לאחרונה" הרצין גרוקר.
שחררתי אנחה. "יש לי חטיף אדוני, זה החטיף שאיתו יצאתי למקרה של משהו מיוחד. קח אותו אדוני ו... בתיאבון"
"תודה רבה לך ילדתי, ועכשיו, עצמו עיניים ואביא אתכן אל הרוח." אמר גרוקר.
עשינו כדבריו.
פקחנו עיניים לאחר עשר שניות.עמדנו בחדר עגלגל (שוב...) מול כסא שחור גבוה.
על הכסא ישב גבר רזה אך עם בגדים מכובדים.
כשהבחין בנו נבהל, אך מיד התעשת.
"שומרים" לחש. "יש לנו פולשים"
---
פרק 10 - הפגישה הגורלית
---
מאיפשהו, אזרתי אומץ: "אדוני, אנא הקשב לנו. באנו כדי לעשות שלום, הקשב לדברינו. אנא, אדוני."
"יש לכן חמש דקות" התייאש אורטין.
בכל הזמן הזה מאיה עמדה בצד ורעדה. אני חוששת שהיא פגשה את הרוח הזאת בדרך לא נעימה.
"אדוני, אנשיך לקחו אותי ואת חברתי מאיה. לאחר חיפוש מצאנו את האמת של הכל. אנחנו רוצות להציע פשרה - נוכל להתחלק חצי חצי במקום הפורה הזה. כך שכולם יהיו מרוצים" אמרתי וניסיתי לא לרעוד יותר מידי.
"חצי חצי? אני כבר לא סומך עליכם! אתם כופיי טובה, אתם, בני האדם!" זעם אורטין.
"אנחנו מבטיחים שלא, משפחות איבדו את יקיריהן ביער זה. אנחנו רוצים שלום." התחננתי.
"אני תמיד סמכתי על גרוקר, אבל כשהחליט סתם ככה להרוס את היער שלנו! אני אדאג שכל המשפחה שלו תלקח ראשונים!" נזכר אורטין.
"גרוקר כבר לא חיי, אדוני. אנחנו יכולים לעשות שינוי. 'סה בי דה רולה'" פלטתי פתאום. לא היה לי מושג מה כרגע יצא מהפה שלי, אבל כנראה אורטין כן הבין. הוא נבהל.
"טוב נו, זה הסימן. נראה שאתן באמת כאן כדי לעשות שלום. אני מוכן. שחררו את הנתינים! והביאו לכאן את בנו של גרוקר!" הכריז אורטין.
דפיקות הלב שלי הועצו. זה עבד.
---
פרק 11 - סוף דבר
---
הגענו לפשרה של חילוק בחצי חצי, וכבר התחלנו במלאכה.
כל האנשים שנחטפו הוחזרו למשפחותיהן וכולם היו מאושרים.
הרוחות חזרו להיות איתנו, בני האדם ביחסים טובים.
אדון ראג' ואורטין שלטו יחד על הכפר שלנו.ו
אני ומאיה - הפכנו לגיבורות ולעוזרות הראשיות של השליטים החדשים - ישנים.
למדתי שאסור לוותר.
ביום מן הימים, מאיה הייתה צריכה לעבור לעיר, בגלל משפחתה.
מאוד התאכזבתי - החברה הכי טובה שלי צריכה לעזוב.
אמנם היינו בנות 20, אבל לא שכחנו את ההרפתקאות שלנו.
"להתראות," אמרה מאיה לפני שיצאה, "נתראה במלחמה הבאה" צחקקנו והתחבקנו חיבוק אחרון.
ועוד דבר אחד לסיום - למקרה שאתם תוהים מה בדיוק אומר המשפט שאמרתי לאורטין ששינה הכל (סה בי דה רולה)?
אז זה בעצם משפט בשפה מאוד עתיקה, שאמר - "רוחות ובני אדם לנצח"
כשמישהו אומר את המשפט הזה, זה סימן שיש קסם בדבריו, והם יובילו לדברים טובים.
ואת זה למדתי בעצמי...
|
|
|
|
|
|
329
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21/07/2021 19:31 |
ציפס287 |
23
|
וואו נועה, את פשוט מטורפת,
את עיצבת לי את התמונה שביקשתי,
וזה פשוט מטורףףףף
כמובן שאעלה את היצירה הזאת אשים קישור לקהילה שלךךך! |
|
|
|
|
|
12/03/2021 12:26 |
יעל5210 |
22
|
תודה לכולם!
הכי אשמח בעולם לכתב אורח למרות שהסיפור ממש ישןXD |
|
|
|
|
|
09/03/2021 14:54 |
טל460 |
21 |
|
הסיפור הכי טוב ששמעתי בחיים שלי |
|
|
|
|
|
23/02/2021 14:19 |
מרשמלו2670 |
20 |
אני סלב טרהלהלהלהההה
אני כותבת בכתב אורח טריליליליליי
חתימות רק מארבע טרולולולווו |
|
|
|
|
|
07/02/2021 09:59 |
מוקמיק992 |
19
|
איזה סיפור מושלם!!
נהניתי מכל רגע! כל הכבודד |
|
|
|
|
|
05/02/2021 17:05 |
מרשמלו2670 |
18 |
התגובה שלי לא נשלחת אז אני ישלח שוב(:
וואוו נירהה
זה פשוט וואו.
את יודעת לכתוב מרגש וכל כך אמיתי שזה מרגיש שסיפרת חוויה שקרתה לךך!!!
הכל ממש מפורט וזה מהמםםם
אני חושבת שאני יעלה את הכתב אורח שלי חודש הבא...
אולי אני יצליח להיות כתב אורח אחרייך❤️❤️
אמאלה תקשיבי זה הכתב אורח הכי מהמם ואמיתי ומרגש ומקסימימימיםם שראיתייי
ואנלא צוחקת!!
חוץ מגורו יש לך עוד כשרונות!!
כמווווו כתיבה!!!
הייתי אומרת בהצלחוחה אבל את אפילו לא צריכה את הבהצלחוחה שליייי
❤️❤️❤️❤️❤️ |
|
|
|
|
|
04/02/2021 23:10 |
מרשמלו2670 |
17 |
וואוווו
לא רק ציור❤️
לא רק עריכה❤️
גם כתיבה וואווו מרגשתתת |
|
|
|
|
|
04/02/2021 10:42 |
בוגסי5729 |
16 |
|
מהמם אתה תהיה סופר בדוק. כולם בדקו חחח |
|
|
|
|
|
04/02/2021 09:15 |
סטפני2346 |
15
|
|
איזה יפה שאת כותבת ארוך ככה! לא להרבה יש כישרון כזה, מדהים ובוגר. |
|
|
|
|
|
04/02/2021 09:07 |
ממקמקון1 |
14 |
אימלה מושלםם
קראתי את זה באמצע זום בוכה
חיחי באמת זה מזכיר קצת את פרסיייייי:)
מושלם מתפללת משבילך כתבת אורחתתת |
|
|
|
|
|
03/02/2021 23:08 |
ורד11002 |
13 |
|
מהמם |
|
|
|
|
|
03/02/2021 20:01 |
יהלי3007 |
12
|
אעאעאעאעאעע גשרוןןןןןןן
אמאלההההה זה מושלםםםםם!!!
את כתב אורח הבאאאאא!!!!!!!!
#יאללה צוות מיקמק תנן לגשריונננ |
|
|
|
|
|
03/02/2021 18:44 |
אנהשיר444 |
11 |
ואווווו
חשבתי בהתחלה שזה הכפר במיקמק חח
סיפור מקסים! |
|
|
|
|
|
03/02/2021 18:17 |
טוסט369 |
10 |
ואווו אמאלה אני בהלם
זה סיפור נדיררר
ממליצה לכולם לקרוא
אין עליך יעלל |
|
|
|
|
|
03/02/2021 13:26 |
אביושה18 |
9 |
אמאללה סיפור מושלםם!
את בטח תזכי! |
|
|
|
|
|
03/02/2021 10:48 |
לוליני10 |
8
|
|
מהמם זה כל כך מושקע בלי שגיעות זה כתב אורח הבא! |
|
|
|
|
|
03/02/2021 09:13 |
יעל5210 |
7
|
|
חייבת לציין שפרסי גקסון השפיע עלי ברמות :) |
|
|
|
|
|
03/02/2021 00:47 |
noona5 |
6
|
וואו. וואו. וואו.
נועי זה יפייפה!!!
וואוווווו את יודעת לכתוב ממש מקסים!
אני גם עכשיו באמצע לכתוב כתב אורח, אבל נראלי שאני אוותר...
כי שלך בטוח לוקח כתב אורח!!!
ו-וואוווו איך אני אוהבת את השמות אמה ומאיהההההה
תאמת הם ממש דומים חיחייייייייי
נועי זה מושלםלםלם ואת בטוח זוכה!!!
❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤ |
|
|
|
|
|
02/02/2021 20:49 |
יולי5417 |
5 |
|
אמאלההההההההה מה זה המושלמותתת הזאת הסיפור מושלםם מותחח ומפחידד בטוח את כתב אורחח |
|
|
|
|
|
02/02/2021 20:38 |
עלמה4404 |
4 |
|
מושלם |
|
|
|
|
|
02/02/2021 20:07 |
אביעד332 |
3 |
ואוו מהמם!! מקווה שהכתב אורח שלך יזכה!
אוהב אביעד... |
|
|
|
|
|
02/02/2021 20:06 |
איב7075 |
2 |
אמלהה
כישרונית אחת |
|
|
|
|
|
02/02/2021 20:01 |
יעל5210 |
1
|
וואו עלה מהר!
מקווה שזה לא יפגע בסיכויים שלי לכתב אורח(: |
|
|
|
|
|
|
|
