|
מכשף הקורונה- סיפור לכתב אורח
|
06/02/2021 |
חלק א'- על מכשף הקורונה
מכשף הקורונה הוא טיפוס מוזר. הוא אוהב להתבודד ולהסתגר בבתים שוממים. הוא אוהב לקרוא על מחלות וחיידקים ולערוך ניסויים בחומרים משונים. אם הוא נאלץ לצאת מביתו, הוא מכסה את אפו ופיו בצעיפים, אפילו בימים חמים! הוא דובר סינית, לטינית, ואת שפת העטלפים, וזה הזמן לספר לכם שהוא גם מגדל עטלף מחמד.
מכשף הקורונה לא מוצא עניין באוכל כי גם ככה אין לו חוש טעם וריח, ובאופן כללי הוא לא מוצא עניין בבני אדם.
אבל יום אחד מכשף הקורונה מצא עניין במישהו! זה היה כשהוא קרא בספר היסטוריה ישן על מכשף בדיוק כמוהו שחי לפני מאה שנה בספרד. המכשף הזה, ששמו לא היה ידוע, הצליח להדהים את מכשף הקורונה בדבר אדיר שהוא עשה: הוא הדביק שליש מאוכלוסיית העולם בנגיף קטלני, ודבר זה גרם לו להיות המכשף הכי מפורסם בעולם. "גם אני רוצה להיות מפורסם", חשב מכשף הקורונה בליבו, ופתאום עלה רעיון במוחו...
מכשף הקורונה לקח את שרביטו ויצא לדרך. הוא הגיע להר הכי גבוה בסין, והחל לטפס עליו. זה לא היה כל כך קל מפני שכידוע הוא סבל מקשיי נשימה, אבל מכשף הקורונה הצליח להתגבר על זה כי הוא מאוד עקשן כשהוא רוצה משהו. וכשסוף- סוף הגיע למעלה, הוא נעמד זקוף, לקח נשימה עמוקה והשתעל שיעול עמוק, ואז הוא הניף את שרביטו במהירות ופיזר את רסיסי הרוק שיצאו מפיו לארבע כנפות תבל. על כל התהליך הזה הוא חזר פעם נוספת ליתר ביטחון, ואז חזר לביתו בחיוך גדול. ולידיעתכם, חיוכים זה דבר מאוד לא אופייני למכשפים כמוהו...
חלק ב'- קופסא לשעת מגפה
אבל מה שמכשף הקורונה לא לקח בחשבון זה את סבתא שלי!
הלכתי לסבתא שלי כדי להתייעץ אתה, כמו שאני תמיד נוהגת לעשות בעת צרה (כמובן לא שכחתי לקחת מסכה). סבתי פתחה לי את הדלת. היא מאוד שמחה שבאתי. מזמן לא נפגשנו. גם אני מאוד שמחתי לראות אותה. התיישבנו על הספה, ואני התחלתי לספר לה כמה הקורונה לא נעימה ואפילו נוראית- צריכים לשים מסכות, ולפעמים לומדים מרחוק ואי אפשר להיפגש עם חברות, ויש כאלה שצריכים בידוד ולא יכולים אפילו לצאת מהחדר, ויש אנשים שחולים וסובלים, ויש גם הרבה נפטרים- וזה כל כך עצוב! "אני מרגישה שחייבים למצוא דרך לעצור את הקורונה!" אמרתי לה.
סבתא הקשיבה, חשבה קצת, ואז סיפרה לי דבר מפתיע: היא אמרה שלפני כמה ימים כשהיא עשתה סדר במחסן, היא מצאה תיבה שקיבלה בירושה מאימא של סבתא של סבתא שלה, שחיתה לפני מאה שנה. סבתא הביאה את התיבה הישנה והמאובקת שמצאה. על התיבה היה כתוב: "לפתוח בשעת מגיפה". סבתא ואני פתחנו את התיבה בידיים רועדות. בתוך התיבה היה דף מקופל לארבע. פתחנו אותו בהתרגשות, ושם היה כתוב: "אם אתם רוצים שהמגיפה תיגמר אז פניתם לתיבה הנכונה! עליכם לטחון את הדברים הבאים לאבקה, ולפזר אותה בליל ירח מלא מעל פסגת הר (לא חשוב מה יהיה הגובה שלו). הדברים שעליכם לטחון ביחד הם שבעה:
1. עטיפה של סוכריה שילד קיבל מחבר
2. כפתור מחלוק של רופא שהציל חיים
3. שרוך מנעל של חיל שהיה במשמרת כל הלילה
4. זכוכית מכוס שחתן שבר
5. חתיכה מכתבה בעיתון שמספרת על תורם כליה
6. שני עלי כותרת מפרח שנתנו לעולה חדש כשהגיע לארץ
7. בלון שהתפוצץ במהלך מסיבת הפתעה
בסוף הדף היו כתובות בקטן עוד שתי מילים: "שמסק טטהס".
מילים אלו עוררו את סקרנותי. שאלתי את סבתא מה לפי דעתה משמעותן, אבל סבתא לא ידעה. החלטתי שלא כדאי להתעכב. הרגשתי שעלי למהר כדי לנסות להציל את העולם. רצתי לביתה של חברתי אילת וסיפרתי לה בקצרה במה מדובר, וביחד עבדנו על תכנית פעולה. היה עלינו להזדרז כי נזכרנו שבעוד שבוע בדיוק יהיה ליל ירח מלא.
חלק ג'- ואיך השגנו את הכל
עטיפה של סוכריה השגנו עוד באותו הערב. כבר ביום למחרת היה בידינו השרוך, כי שכן שלי הוא חיל בגולני. בקשר לזכוכית- זאת לא הייתה בעיה: פשוט התקשרתי לדודה חנה. לא היה לי ספק שהיא שומרת דברים מהסוג הזה, ובאמת צדקתי: היא שמרה את הזכוכית מהחתונה של קרן. כל כך שמחנו כששמענו שיש מסיבת הפתעה בכיתה ו'. הם הכינו מסיבת הפתעה למורה שלהם לכבוד יום הולדתה. איילת ואני התגנבנו למסיבה, ומובן שלא היו חסרים שם בלונים מפוצצים. לקחנו אחד וברחנו משם בריצה. ואז ראינו את יהודית מהכיתה השניה. אבא שלה הוא רופא בשערי צדק, כך שגם את הכפתור השגנו בלי בעיה. דוד של איילת עובד במרכז קליטה, והוא השיג לנו את הפרח שכל כך רצינו. תלשנו ממנו בזהירות שני עלי כותרת. כשחזרתי הביתה נתתי לאחותי הגדולה את המשימה לחפש לי את הכתבה, והיא מיד הביאה לי. באותה הזדמנות שאלתי אותה אם יש לה רעיון מה זה יכול להיות "שמסק טטהס". אחותי רק אמרה לי: "תנסי א"ת ב"ש"- ומיהרה לדרכה. א"ת ב"ש!!! איך לא חשבתי על זה?! מיד נזכרתי בכתב החידה שהיינו משתמשים בו כששיחקנו "חפש את המטמון" בבית הספר. מיהרתי לכתוב לעצמי את הצופן על הדף הראשון שראיתי לידי, חיברתי אות לאות, וזה מה שקיבלתי: "ביחד ננצח". פתאום הכל התחבר לי... התיישבתי על הכיסא וניסיתי לעכל את מה שגיליתי. באותו רגע אילת נכנסה, והושטתי לה את הדף ללא מילים. אילת רק אמרה "וואו! זה גאוני!".
טחנו את כל שבעת החפצים במטחנת הבשר הישנה של אימא שלי, בשלב הזה כולם כבר היו בטוחים שיצאנו מדעתנו... ואז ירד הלילה, וירח מלא האיר בשמים. יצאנו לדרך, עלינו על גבעת נפוליאון שנמצאת בקצה השכונה שלנו. כשהגענו לשם נעמדנו זקוף, לקחנו נשימה עמוקה, וזרקנו את האבקה כלפני מעלה. האבקה עפה והרוח פיזרה אותה לארבע כנפות תבל. חזרנו פעם נוספת על כל התהליך הזה ליתר ביטחון, וצעקנו לעבר השמים המוארים באור הירח: "ביחד ננצח!" ואז חשבנו שלא יזיק אם נצעק גם "שמסק טטהס" ליתר ביטחון, אז הוספנו גם את זה, ואילת אמרה בחגיגיות: "אמן". ואז חזרנו לביתנו בחיוך גדול והלכנו לישון.
בבוקר הודיעו בחדשות שהקורונה חלפה. והכל היה טוב...
|
|
