|
האפיקומן המוזהב- לתחרות הסיפורים של פסח!
|
05/03/2021 |
פרק ראשון: מתכוננים לחג הפסח!
חג הפסח קרב ובא וכל מיקמק סיטי מתכוננים לחג- כל העיר מקושטת, ראש העיר גם קישט את המשרד שלו בפרעונים קטנים מנייר שהוא גזר בעצמו (!), החבורה כרגיל כמו בכל פסח עוזרת למיקמקים שצריכים עזרה בלנקות את הבית לקראת החג, סבתא הזקנה כבר קנתה מלא מלא מצות כדי שתוכל לאכול את כולם בבת אחת... בקיצור כולם שמחים ומאושרים... אפילו מיקיאוולי עיצבה לעצמה שימלה מאוד מרשימה של קליאופטרה, ונראת מאוד מרוצה מעצמה בשעה שהיא מודדת את השמלה.. אך רק מונדו, מונדו שאוהב חגים יותר מכל דבר אחר, דווקא את חג פסח - הוא שונא.
"מונדו, תעשה טובה ותגיד ללקוחות שהחנות סגורה, הם מפריעים לי למדוד את השמלה החדשה שעיצבתי לי".
"אבל גבירתי", יבב מונדו, "כבר שבוע את את סוגרת את החנות מוקדם כל יום רק בגלל שאת עובדת על השמלה המטופשת הזאת, ולדעתי, היא ממש מכוערת. כל החג הזה זה סתם קשקוש אחד גדול, למה לאכול חתיכת לחם לא מוכן שאפשר לזלול זבובים" ליקק מונדו את ספתיו ברעב, והביט על בטנו מקרקרת בקול רם. "יצור ביבים עלוב- לך תחפש את אלכסיס, תקרא לה, אני רוצה שהיא תגיד מה דעתה על השמלה".
פרק שני: איפה אני?!
מונדו רטן בזעם בשעה שהוא התהלך בכבדות ברחוב ונגעל מלראות את האנשים עליזים ומאושרים כל כך. "איכס, ביכ, כל השמחה הזאת, האושר, וכל זה רק בגלל חג לא מועיל וטיפשי, אררר, הריחות של השוקיים המטוגנים שבאים מהבתים משגעים אותי...ביכ.. אני חייב לפשוט על כמה זבובים גם כדי למלא את הבטן וגם כדי לחשוב". מונדו סטה מהדרך שאליה הוא היה אמור ללכת, ונכנס למזבלה של מיקמק סיטי. ברגע שהוא הגיע להר האשפה הקרוב ביותר הוא קפץ אליו, והתחיל להתפלש בזבל ובזוהמה ולטחון זבובים בקצב מטורף, והיו שם לא מעט זבובים. פתאום, קלט מונדו ממרחק, בראש גבעת גרוטאות ישנות, משהו זהוב ונוצץ מבצבץ ממרחק. כיוון שמונדו אהב דברים נוצצים, הוא ישר רץ על המציאה והחל לטפס על ערימת הזבל כדי לקחת את החפץ הנוצץ והמרהיב הזה. אך כשמונדו הצליח לשים יד על הדבר הנוצץ- קרה משהו מוזר. במקום שמונדו יקח את החפץ התמוהה ויבדוק מהו, מונדו החל ליפול וליפול, עד שהוא נחת על מיטת אפריון רכה בתוך חדר מפואר, שנראה כמו חלק מארמון שלקוח מהאגדות. מונדו המסכן החל להירדם שכן המיטה שעליה נפל הינה מכושפת וכל אשר ישכבו על המיטה- נרדמו בין רגע! מונדו נרדם, ודבר אחד הוא עדיין לא הבין: מה קרה לו, איך הוא הגיע לכאן, ומה הוא החפץ המוזהב המסתורי הזה שיש לו ביד?
פרק שלישי: איפה מונדו?
ערב פסח הגיע. החבורה ישבה סביב השולחן כבר זמן רב והקראת הברכות כבר הגיע לג'ימבו עד כאן. "נו מתי כבר אוכלים, יואו, אני מרגיש כאילו הבטן שלי עושה סלבטוחה בפנים!" התלהם גימבו ודפק אגרופיו בשולחן. "גימבו, כמה פעמים צריך להגיד לך", אמר מקס בקול חסר סבלנות, לא אוכלים עד שמסיימים לקרוא את המיקהגדה!". באותו הרגע, נפתחה דלת המעבדה בטריקה רמה, והחבורה היו המומים לראות את מקיאוולי בפתח, עם סמלה קרועה, שיער פרוע ונוראי, איפור מזעזע ושקים מתחת לעיינים. "חבורת טמבלים! אני יודעת שגנבתם לי את מונדו, ואני דורשת שתגידו לי איפה הוא עכשיו! כבר 24 שעות לא עצמתי עין, ותראו מה נהיה ממני!! במקום לשבת עכשיו בארוחת חג עם בכירי המעצבים של "היפים והמיקמקים", אני צריכה ללכת בעצמי לכל רחבי העיר לחפש את היצור המסריח הזה, אני לא יכולה בלעדיו, ואאאהההה" מקיאוולי נפלה על הרצפה והתכילה למרר בבכי, "אני לא יכולה בלעדיו, הוא החבר הכי טוב שלי ואאהההה", זואי ומקס ניסו לחנוק את הצחוק שלהם, וכמעט לא הצליחו, גימבו ניצל את המצב שמיקיאוולי היא מרכז תשומת הלב ופשט על השולחן, אבל סאני נראה רציני ומודאג, אז הוא התחיל לתחקר את מיקיאוולי בשאלות: "איפה ראית את מונדו לאחרונה? ומתי זה היה?" מיקיאוולי משכה באפה ואמרה, "אתמול בשש בערב בדיוק, שלחתי את מונדו למצוא את אלכסיס, היא הלכה לשופינג במקניון עם דולי ולא ענתה לטלפון, אז אמרתי למונדו לגרור אותה הבייתה.. אבל אז התפלאתי אחרי שעה שהיא חזרה בלי מונדו, בלי מונדו שליייי" בכתה מקיאוולי. "די די לא צריך לבכות,"? אמרה זואי ותפכה למקיאוולי על שכמה, "אנחנו נמצא אותו. בטח הוא עוד פעם שכח את עצמו במזבלה העירונית." באותו רגע הפנים של סאני נהפכו לכתומות, ואז לאדומות, ואז לסגולות, וזה נורא היה מגוכח וגרם לגימבו לצחקק. "סאני, קרה משהו?", שאל מקס בנימה מודאגת. "אממ.. אממ.. זוכרים שהשנה החבאתי את האפיקומן המחזיר בזמן שלי איפשהו בעיר, במקום כמו כל שנה במעבדה? אז אההה..." ניגב סאני את זעתו ממצחו והמשיך,"השנה החבאתי את האפיקומן במזבלה..." כולם ללא יוצא מן הכלל נראו המומים ונגעלים בו זמנית, ורק זואי חשבה ואמרה, "רגע, אם האפיקומן במזבלה, וגם מונדו נמצא שם..." לכולם נפל לאט לאט האסימון.. כולם תלו מבטים זועמים לסאני. "אופסי..."
פרק שלישי: החבורה חוזרת בזמן כדי למצוא מונדו
"אוקיי, אני חושב שהאפיקומן - מחזיר הזמן היה בדיוק פה-", הצביע סאני על הר גרוטאות שעמד מולם. "ומכיוון שהפיקומן לא פה עכשיו וגם מונדו לא פה, ובהתחשב בכך שטביעות הרגליים של מונדו בבוץ מובילות אל הר הגרוטאות, אך לא החוצה ממנו, יש סיכוי של 99.992 אחוזים שמונדו חזר לעבר למיקמיצרים העתיקה. אך אל דאגה, הכינותי מראש במשגר על מימדי בין זמנים שיוכל להחזיר אותנו לבדיוק אותה נקודת זמן ובדיוק אותו מקום שבו מונדו חזר בזמן, על כן כולם עכשיו תחזיקו ידיים חזק, שלוש, שתיים, אחת.."
בום! כולם נחתו על ריצפה קשה מאבן , בדיוק בדיוק ליד מיטה, שנראתה מאוד רכה ומזמינה לשכב עליה. "אוי, הגב שלי הורג אותי, למה הצעצוע המטופש שלך לא יכל לשגר אותנו על המיטה, ולא לידה," נאנחה מיקיאוולי ופיהקה פיהוק גדול, "אני חושבת שאקח לי תנומנ קלה.." מיקיאוולי קפצה על המיטה, ובין רגע- נרדמה. "טוב, נראלי שכדאי שנשאיר אותה כאן, ניתן לה לנוח, ביינתים בואו נצא לסייר באזור, ותפקחו עין, תזהרו לא להתקל בשומרים מיקמיצרים, אל תשכחו שזה פה הארמון הרישמי של ממלכת מיקפרעה!" אמר סאני, וכולם החלו לצעוד בזהירות ובחרישיות אל החוצה ממה שנראה כמו חדר השינה, חדר השינה של בת מיקפרעה, שאותה נפגוש בהמשך...
פרק רביעי: מיקפרעה הרשע??!!!
"יש פה חושך. אי אפשר לראות כלום. סאני, אין לך איזה פנס או המצאה שיכולים להאיר לנו את הדרך?" שאל מקס. "לצערי, לא הבאתי בחשבון את העובדה שאנחנו לחזור חזרה בזמן למקום שבו אין חשמל. מצטער. שכחתי." בום! גימבו התנגש בקיר ונפל מצחקק, "איה, כואב."
"זה מזכיר לי", אמרה זואי, "עדיין נשארו לי מהחטיפי אנרגיה האלה למינימיקים, שגורמים לאלביס להשתגע, יש לזה תופעות לוואי מוזרות, זה גורם לו להאיר מהעיניים!" אלביס רק שמע את צמד המילים "חטיפי אנרגיה" וכבר החל לטוס כמו משוגע, מתלהב, ברחבי החשכה. "שיהי לך בתאבון, חמוד קטן!" ציחקקה זואי ונתנה לאלביס את כל החטיפים שהיו לה בכיס. אלביס אכל את החטיפים ופתאום החל לטוס לכל עבר, עיניו בורקות ומאירות כמו אלומת פנס מיקמשוכלל מאוד. בעזרת הרעיון המבריק של זואי, ואלביס השובב, החבורה הצליחה להתקדם באלטה עד שהם הגיעו לדלת סגורה, שמתחתיה היה פס אור חזק, ומהעבר השני שמעו לא אחר מאשר קולו של מונדו, צועק וצורח על מה שנשמע כמו.. המשרתים שלו?
"אתה! תביא לי סודה! כמה פעמים אמרתי לך שהמי יאור האלה הם מגעילים ברמה שאני אפילו לא יכול לשתות! ואת! כן את- תנפנפי יותר חזק, המקום הזה מייבש לי את הפרווה! כל כח חםם פההה" צרח מונדו מעבר לדלת.
"או או... אני חושב שעליתי כאן על שני דברים חשובים, אחד טוב ואחד רע..." סאני נראה מודאג. "נו ספר כבר, קודם את הטוב ואחר כך את הרע", זירז אותו מקס, שרצה כבר לצאת החוצה מהמסדרון החשוך והמפחיד הזה. "אוקיי... הדבר הטוב הוא שבחדר בחוץ ישנם לפידים, אז לא חשוך שם, והדבר הרע... שיכול להיות שקרתה תקלה על - צנטרפוגלית בהווה ששינתה את רצף הזמן והעבר וגרמה לשינויים הרסנייים ובילתי הפיכים של ממש!" אמר סאני בבהלה. "ובמיקמקית מדוברת?" אמרו כולם, "אמ, יכול להיות שכשמונדו חזר לעבר קרתה תקלה והוא איכשהו הפך להיות מיקפרעה הרשע..." אמר סאני במבוכה. "מהההההההה?!!!"
פרק חמישי- מערב למונדו
מיקיאוולי הקיצה משנתה, ולא הבינה וזכרה כלל איפה היא, איך היא הגיעה למקום המוזר הזה, היא עושה על מיטה שנאת ממש ממש מלכותית ומפוארת?
"אוי, אני נראת נורא, בטח יש במקום העלוב והדוחה הזה מקום שבו אוכל להתגנדר קצת... או הינה, יש פה פתח מאבן, אם רק אצליח להזיז אותו.." מקיאוולי גררה בכל כוחה את האבן הענקית שעמדה בפינת החדר, וכשהצליחה, התגלה לפניה גרם מדרגות ארוך ומפותל... מקיאוולי נאנחה והתחילה לרדת במדרגות. ביינתיים בחדר המלוכה, מקס זואי וכל החברים התגלו כעבדים מצויינים בשביל מונדו, שכעת היה מיקפרעה, והוא שלח אותם כדי לבנות לו פסל של עצמו בשערי הארמון. "כןןן, כןןן, עבדים שלי! תמשיכו לעבוד ולבנות את הפסל הזה, הרי הוא אני, מיקפרעה הגדול, שליט מצריים כולה!"
"זה לא יכול להמשך ככה", נאנקה זואי, מהכבדות של האבנים הענקיות שמונדו הכריח אותם לסחוב."כן, זה ממש לא קול, במיוחד שכל פעם שאני עוצר לנוח הוא חובט בי במקל המוזר הזה שלו" אמר גימבו בעצב. "אנחנו חייבים למצוא דרך שמונדו יקלוט שהוא לא מיקפרעה וכל השטויות האלה, ולשנע אותו לחזור איתנו להווה", אמר סאני. "ולא לשכוח שצריך גם למצוא את מיקיאוולי המעצבנת. אני בכלל לא בטוח שאני רוצה למצוא אותה."
רק מקס אמר את מיקיאוולי, ופתאום נכנסה לרחבה דמות יפהיפיה, מקושטת תכשיטים, פנינים ומחרוזות יהלומים, ונראת כמו קליאופטרה האלה המיצרית בכבודה ובעצמה!
"מונדו..אה, זתומרת, כבוד המלך מיקפרעה הכובד, ההני כאן כדי להינשא לך ולהיות לך למלכתך!" החבורה הביטו מזועזעים- "זאת מקיאוולי?! איוווווו" כולם נגעלו. "אבל חברה תקשיבו", אמר סאני,"נראלי יש לי תוכנית. צריך רק שמיקיאוולי תעסיק את מונדו, ואז אנחנו נתקרב אליהם, ומייד אני אפעיל את המשגר שלי וכולנו נחזור אל ההווה! מוכנים? הינה זה בא... שלוש, שתיים, אחת... רוצוווו!!!" כולם רצו והתנפלו על מיקיאוולי ומונדו ההמומים, בדיוק סאני לחץ על הכפתור במשגר.
פרק שישי ואחרון, חזרנו הבייתה!
זזווש! כולם נחתו על האשפה. "חזרנו בהצלחה!" הריעה זואי, וקפצה במקום מהתרגשות. "התכשיטים שלי... התכשיטים היקרים והנוצצים שלי... השמלה המהממת שלי... יצור ביבים מאוס! בוא הנה מייד, אני אראה לך מזה לקחת אותי למזבלה, לעבר, וכל זה ועוד בלי לחזור עם אף תכשיט! בוא הנה, אני אלחץ לך על האף כל כך חזק שהוא יצא מהמקום!!" מיקיאוולי רדפה אחרי מונדו המבוהל, והם אט אט נעלמו באופק.
"טוב... אפשר להגיד שאפיקומן לא מצאנו.. אבל אחלה הרפתקה לא?" אמר גימבו, וכולם צחקו.
הסוף!
מקווה שנהנתם מהסיפור שלי! תודה רפה ופסח שמח, ממני, דולב
|
|
מוקדש
ל באהבהרבה-לכולם! | |
|
|
