|
חזרנו ויצאנו - הסיפור המלא - באווירת הפסח
|
07/03/2021 |
ריח האביב -
האביב כבר מתנחל לו, בבית משפחת לוי חותמים את ניקיונות פסח בקרוב, והוא ניגש לעברם בחיפזון. זה המועד האהוד עליהם ביותר. שבעת האחים והאחיות היו סמוכים ובטוחים, שזה הולך להיות יחיד ומיוחד. וליל הסדר הפעם, יהיה כאין דוגמתו. ביעור חמץ, ביום שלפני חג הפסח – כבר נתן רינה על הלב. התינוקת שירלי ניגשה לשינה, ושתי אחיותיה – הגר ועדיאל, כבר התחילו קריאת שמע בהתלהבות וחדווה רבה. האחים –הבכור נתנאל, הלל ועמית התאומים, ואחיהם הקטן נעם, הביאו את ההדיפה האחרונה בארגון הבית רגע לפני בוקר חג המצות. ''שניה מתוקה'' האימא נכחה בחדרם של הבנות. ''חלומות פז'' קרא בעונג האבא בחדר השינה של הבנים. וכל הבית נם בשינת דבש.
חרוצים -
השכם בבוקר, בטרם ליל הסדר, כבר לא היה ניתן להבחין בפירור מין החמץ, והמצות כבר נצבו על שולחן המטבח. האם כבר התחילה בהכנות האוכל לחג עוד כשלשום. אף גם היום המשיכה אותם באהבה רבה לחג יציאת מצרים, והבנות נטלו חלק על הניקיונות והבישול. הבנים עוד לא קמו משנתם, ושירלי העירה אותם בבכי וצווחות על המשחק שאבד. ''מה קרה שוב שירלי?'' שאל שעוד עיניו לא פקוחות עמית בן התשע.. ''אהה, בה בדה..'' אמרה שירלי, ולא היה להם שמץ ומושג על מה מיבבת. האחים שפשפו את עיניהם, והחרוצים התחילו לתת יד לחג, ביחד עם שירים וחיוך שהתרחב כל שעה ושעה למועד. לאחר מספר שעות, הנה הוא נכנס, החג האהוב על כולם. היה זקוק מכולם יד עוזרת, והנה אפשר כבר היה להריח את כל המענגים, ולנשוא את העיניים לעבר ההגדות, כוס הקידוש, צלחות, כוסות, וסכו''מים בשולחן.
ההגדה הזקנה -
ההגדה העתיקה, עד שדפיה היו קרועים וצבעה היה יכול להעיד על גילה הזקן, כבר מונחת על השולחן.. לפי המעשה שסיפר אביהם, ההגדה הייתה עוד בתקופת יציאת מצרים, ועברה מאב לבן, ובעת זאת, היא עוברת לנתנאל. ניר בער בכולם לטובתו, למען האמת, היו יוכלו כולם להחזיק בהגדה ההיסטורית לזמן מה, גם אם למספר שניות, זה נתן ששון.. נועם יבב כדי להחזיק אותה, עמית ועדיאל דחפו אחד את השנייה לטובת זה, הבכור הוציא את גרונו בקריאה ''תעזבו את ההגדה היא שלי, אני מצטער שלא תוכלו היום להיות איתה, אבל בבקשה''. הגר עם התינוקת ניגשה לסלון תוך כדי העימות, ואז היה ניתן להבחין בדפים ישנים עפים שכולם מתבוננים בהם. לא עברה שנייה..
ארץ מצרים -
''אמא, אני.. איפה אני?'' קראה הגר בבושה, שעיניה לא עיכלו את הראי העומד לפניהם. ''פה אמא אב?'' הגידה התינוקת בשפה שלא ניתן להבין. בעוד לא מבינה מה צב נגידיה. ''אחים יקרים, ההורים לא פה לפי מה שאני רואה. יש קסם בהגדה שאבא מסר לי.. היא העבירה אותנו לתקופת יציאת מצרים ונוכל להבחין פה בנהר דם'' נתנאל טען. כולם שאגו ובכו.. ''מה נעשה?'' ''כיצד נצא מפה?'' ''איך זה קרה?'' כולם צווחו והיו עצובים, ובכי מר ייללו. ''נוכל ללמוד על תקופת יציאת מצרים, ונראה את המראות האדירות, איזה זכות'' השתוחחה עדיאל. עוצרים את דמעתם, ומאזינים לה כולם. ''תקשיבו אהובים, אנחנו נחזור הביתה. לא נוותר. אבל בינתיים בואו נהנה מהדבר הנפל עלינו'' ''צודקת בכל דבריה'', חשבו כך כולם.
עשרת המכות -
ראו הם, את העבודה המרה שהמצרים הכריחו את בני ישראל, והזדעזעו. ''ה' , תודה שלא הייתי צריך להתמודד עם העבדות הקשה הזאת'' נתנאל קרא בהודיה. ''זה עצוב נורא'' הגר אמרה בקול מדוכא. ''המצרים האלה, פשוט רשעים'' חשבה שירלי. לאחר מכן, הייתה הקלה, המצב התהפך והבחינו כיצד חווים על בשרם המצרים את עשרת המכות, וזה שעשע אותם, את האחים, ואת בני ישראל. ''מגיע להם'' חשבו כך האחים ובני ישראל. שכל מי המצרים נהפכו לדם, כיצד כל הצפרדעים מתפשטים לכל עבר, את מכת הערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, ובכורות.. המכה הקשה ביותר שספגה מצרים. ''כיצד ה' חולל את הניסים? וואו זה מדהים'' שוחח עמית. ארצם של המצריים חוותה אבל כבד, בעוד בני ישראל מתכננים את יציאתם אל ארצם החופשית, ארץ ישראל. ''אני מתרגש ביותר'' קראו התאומים בו זמנית.. ''נועם, נכון תמיד רצית לדעת איך חצו את ים סוף?'' עמית אמר.. ''כן'' קרא בקול דבש. ''בואו נצעד בדרכם, נגיע לראות את הנס'' וצעדו להם יחד באהבה וחיבוק.
חציית ים סוף –
צעדו להם כולם, כולם התשוחחו לקראת השיבה לארץ ישראל.. הייתה להם הרגשה לארץ ''חלב ודבש'', התלהב כולם. באמצע שיחתם צצו להם מצרים המתכוונים לרודפם, ''אנחנו רק זקוקים לנס'' קראו כולם. הקב''ה עיכב את המצרים.. הקלה רבה. ''בני ישראל יקרי, הנו עומדים לחצות את ים הסוף, אני נלהב לראות את הנס אשר יופיע מידי ה' '' קרא משה לכולם, ונדמו המשפחה לשמוע את קולו של משה רבנו. ''רגע רגע, שם המשפחה של משה הוא לוי נכון? גם אנחנו לוי, גם אנחנו לוי'' הלל התרגש. ''אתה צודק'' אמר נתנאל. ''חם נורא, בקרוב נתרענן במי הים'' התבדרה שירלי מבדיחתו של נועם. כולם צעדו לעבר הימה, וחששו לקראתו כתוצאה שלא האמינו באמונה שלמה. נחשון בן עמינדב הראשון שקפץ לים סוף, בטרם נקרע הים לשניים. לאחר שראו את אמונתו השלמה, התהלכו אחר בלי בהלה. ''עכשיו אנחנו, עכשיו אנחנו'' הגידה בזמן התור הגר. והמצרים והסוסים נפלו לתהום הים.. לפני עמנו התגלו נפלאות, את הדגים, כאילו נמצאו בתוך אקווריום עצום, שאין כגדולתו.. לאחר הנס הגדול, התחילו בשירת הים, והודיה לה' ''איזה אדיר זה היה'' קרא הלל. ''וואו'' צווחו כולם.
ברוכים השבים -
''''אבא, אמא?'' הגר שוב שאלה.. שאלו שניהם ''מה נהיה?'' ראינו את ניסי יציאת מצרים והפלאות שששרו שם, אמרו כולם בנוסח שלהם. שעוד הפנים שכל כולם בתדהמה. ''אני ואמא גם היינו שם, חיפשנו אותכם, אבל לא מצאנו'' התבדח אביהם שלא הבין את פשר המילים של ילדו. ''אנחנו רציניים, ראינו את משה רבנו, עשרת מכות, את קריעת ים סוף..'' עמית אמר. ''וואו'' ''גם לי זכור בזיכרון על מדבר וקריעת ים סוף וכינים'' אמר אביהם והאם הצדיקה את דברו. ''נתחיל בקריאת ההגדה בהודיה לקב''ה על הניסים והנפלאות'' , ''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות מכל הלילות.. שבכל הלילות אנו..''..
|
|
מברשת111
