קהילה - היצירות של אברסט2006
|
|
|
|
|
אוצר האפיקומן/ אברסט2006
|
13/03/2021 |
אוצר האפיקומן/אברסט2006
"נריה בוא, האוכל מוכן." אימי קראה לי מהמטבח. הייתי יותר מדי שקוע באוסף האבנים הנדירים שלי כך שלא רציתי לבוא לאכול.
"עוד מעט אמא, אני גומר לסדר את האבנים ובא." עניתי לה והתחלתי לסדר את האבנים.
"עוד פעם האבנים המכוערים האלה? אמרתי לך שעדיף לך לזרוק אותם, אבל למרות שעשית סדר פסח השארת את כל האבנים. אני עדין לא מבינה מה כל כך מיוחד בהם." אימי ניסתה עוד פעם לגרום לי לזרוק את האוסף היקר שלי, אך אני עדין אשמור אותם! הם חשובים לי מאד! הרי הם מזכרת חשובה מאבי.
אבי מת לפני 8 שנה שהייתי בן 8. למרות שעבר הרבה זמן בחיים לא אשכח אותו! אבי הוא זה שלימד אותי שהטבע זה דבר כל כך יפה ועלינו להעריך ולשמור עליו. אבי זה שגרם לי לאהוב את הטבע. שהייתי בן 7 אבי לקח אותו לטיול ביער ומצאנו יחד 5 אבנים ירוקים וכחולים יפיפים, אבי אמר לי לשמור אותם שתמיד אוכל להיזכר בטיול שלנו. שמרתי את האבנים עד היום.
שהייתי בן 8 אבי חלה במחלה מאד מסוכנת והוא היה מאושפז בבית החולים. אני, אימי, אחי הגדול תומר ואחותי נועה היינו מאד עצובים וניסנו כמיטב יכולתנו להשאיר אותו איתנו אך בסופו של דבר אבי נפתר וכולנו הרגשנו כאילו חלק מאיתנו נעלם.
אימי הייתה בדכאון בימים הראשונים למות אבי. אני,תומר ונועה בכינו וממש ולא ידענו מה לעשות עם עצמינו.
עכשיו אני בן 16 ילד שמח ואוהב טבע . משפחתי בסדר עכשיו, אנחנו יודעים שאבי שומר עלינו והוא תמיד איתנו.
אני חושב שכל פעם שאני מסתכל על האבנים הנדירים שלי אני נזכר באבי ויודע שהוא איתי. ולכן בחיים לא אזרוק אותם!
"נריה!בוא האוכל התקרר!" אימי שוב קראה לי מהמטבח וקטעה את מחשובתי.
סידרתי במהירות את האבנים וירדתי למטבח.
במטבח חיכו לי תומר, נועה ואמא. אחי הגדול תומר הוא בן 17 וחצי, גדול ממני בשנה וחצי סה"כ, תומר בעל שיער בלונדיני ועיניים כחולות כמו אימי. אחותי הקטנה -נועה בת 10 בעלת שיער בלונדיני ועיניים ירוקות, בשיער הבלונדיני היא מזכירה את אימי אך בעיניים היא מזכירה את אבי. אבי היה בעל שיער חום ועיניים ירוקות בדיוק כמוני.
"כמה זמן לוקח לך לבוא?" גערה בי נועה.
"מצטער, מצטער פשוט היה לי משהו חשוב לעש-"
"אאה?מה אתה אומר?תן לי לנחש שוב הסתכלת באוסף האבנים המשעממות שלך?" תומר קטע בזלזול את מילותי. הוא יודע איך לעצבן אותי!
"אנשים כמוך לא יבינו." סיננתי לעברו והמשכתי לאכול את החביתה שאימי הכינה.
"כן כן מה שתגיד "אדון הטבע" אחלה של שם חיבה." תומר ניסה לעצבן אותי שוב, אבל לצערו הרב אני עדין נשארתי רגוע.
תומר ראה שלא התעצבנתי וויתר.
"אתם יודעים מה התאריך היום?" אימי ניסתה לשנות נושא.
"אני יודעת, היום אם אני לא טועה י' בניסן." ענתה נועה.
"נכון מאד, ואתם יודעים מה מתקרב?" שאלה אימי.
" חג פסח." ענתה נועה.
"נכון מאד, אתם יודעים שהשנה נחגוג את החג אצל יונתן? " שאלה אימי.
יונתן הוא דוד שלי, כלומר הוא אח של אבא שלי ז"ל. יונתן כמו אבי אוהב טבע ואפשר לומר שאני די קשור אל יונתן בגלל שהוא מזכיר לי את אבי.
" יא! באמת?? יש! " אמרתי בשמחה.
" אאה? יונתן? נו טוב שיהיה." אמר תומר באדישות.
נעצתי בתומר מבט כועס אבל תומר התעלם ממני.
אחרי שכבר גמרנו לאכול כל אחד חזר לחדרו כדי להמשיך את נקיון פסח.
אני חיכתי בקוצר רוח לחג פסח כדי לפגוש את יונתן דודי ובלי ששמתי לב הזמן עבר ממש מהר וכבר הגיע יום לפני חג פסח.
" יא! מחר חג פסח!" נועה צהלה בכל הבית.
ראו שכולנו מתרגשים אפילו תומר.
"כל המזוודות ארוזות? לא שכחנו משהו?" שאלה אימי שכבר רצתה שניסע ליונתן בהקדם האפשרי.
"רגע שניה." עניתי לה.
רצתי לחדרי, לקחתי תיק ושמתי בתוכו אבן אחת מתוך האוסף שלי. רציתי להראות ליונתן את האבן.
"עכשיו אפשר ללכת." אמרתי וכולנו נסענו לדודי.
שהגענו דודי- יונתן , אשתו-נעמה, מיכל- בת דודתי וליאור- בן דודי קיבלו את פנינו בשמחה וכולנו חיכנו למחר-ליל הסדר.
הגיע ליל הסדר, כולנו התיישבנו בשולחן הערוך.
התחלנו את סדר פסח: קדש ,רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא-מצה, מרור, כורך ואז הגענו לשולחן עורך. כולנו היינו רעבים וחיכנו לאוכל של נעמה בקוצר רוח. נעמה היא בשלנית מעולה!
אחרי שאכלנו הגיע מה שכל הילדים חיכו לו: צפון וצפון = אפיקומן.
לעולם לא הייתי מוכן למה שיקרה אחר כך. אני תמיד חשבתי שהאפיקומן זה משהו רק לילדים ולא חשבתי שילד בן 16 או 17 באמת השתתף אך השנה טעיתי.
"יא האפיקומן." מיכל בת דודתי ונועה אחותי צעקו ביחד.
כולנו חייכנו אליהן. שניהן בנות 10 כך שלא פלא שהן מחכות להאפיקומן.
"השנה...האפיקומן יהיה טיפונת שונה." אמר יונתן והסתכל עלי.
כולנו נעצנו בו מבט מבולבל, חוץ מאימי ונעמה.
"השנה כול הילדים השתתפו באפיקומן." אמר דודי ותומר הסתכל עליו והרים גבה.
" גם כולל אותך תומר." אמר יונתן וחייך.
"אני? מה אני קשור? אני בן 17 וחצי! 17 וחצי!" " צעק על דודי תומר.
" אתה טוען שאתה בן 17 אבל עדין מתנהג כמו תינוק." עקצה אותו נועה.
"נועה את אל תתערבי." צעק אליה תומר.
"תומר תרגע אני אסביר:
בעצם זה תחרות בן 2 קבוצות:
ליאור,מיכל ונועה הם קבוצה 1
ואתה ונריה קבוצה 2
המטרה היא שאחת מן הקבוצות תמצא את האפיקומן ותזכה בפרס."הסביר יונתן.
תומר וליאור התחילו לצחוק.
"אני לא צוחק!" כעס עליהם יונתן.
"כן כן משתגיד." הם המשיכו לצחוק.
"טוב כנראה שאתם לא רוצים לזכות באייפון11, בסדר מי אני שאתנגד?" אמר בציניות יונתן ועיניהם של ליאור ותומר נפתחו לרווחה.
"מה אמרת עכשיו?" שאל ליאור.
"אייפון 11 החדש?" שאל תומר.
"כן כן ואני לא משקר! הקבוצה המנצחת תקבל את זה אבל לצערי הרב ליאור חמודי ותומר מתוקי אתם לא משתתפים." אמר בציניות יונתן וחיכה לתגובה שלהם.
" מה? מה פתאום אנחנו משתתפים!!" ליאור ותומר הכריזו בפה אחד.
"אוקי אז ככה לכל קבוצה יש מפה. המפה מובילה לאוצר שהוא האפיקומן. עליכם לחפש את האפיקומן לא בבית אלא בסיביבות השכונה. עליכם לא להתפצל ולשמור על הילדות הקטנות. בהצלחה." הכריז יונתן. ובלי לחשוב פעמיים ליאור חטף מידו של יונתן מפה אחת וקרה למיכל ונועה שיבואו איתו לחפש את האפיקומן.
הדלת נסגרה ונשארו אני ותומר בבית יחד עם המבוגרים.
פתאום נעמה ואימי רצו אחרי ליאור והילדות הקטנות.
נסגרה הדלת בשנית.
"שכחתי להוסיף שלכל קבוצה יהיה מבוגר אחראי שיעזור וישמור עליכם שלא תלכו לאיבוד. נראה שליאור לא השתנה, מאז שהוא היה קטן הוא היה תחרותי, אבל זה לא כזה קל כמו שהוא חושב." אמר יונתן.
אני ותומר הסתכלנו לעברו וחיכנו שיונתן יגיד שאנחנו יכולים להתחיל לחפש.
"טוב אני המבוגר האחראי שלכם, אז בואו נלך לחפש את אוצר האפיקומן!" הכריז יונתן וכך יצאנו מהבית לכיון האפיקומן.
פתאום שהתסכלתי על המפה שביד תומר ראיתי שהיא מסובכת וישנה, נבהלתי.
"מה??? אתה רוצה שבעזרת המפה הזו נמצא את האפיקומן? זה בלתי אפשרי!" צעקתי לעבר דודי.
"חשבתי שאתה חובב הרפתקאות נכון?" שאל יונתן.
"כן" עניתי והשתתקתי.
המשכנו שלושתינו ללכת והגענו ליער.
"לפי מה שכתוב במפה אנחנו צריכים ללכת לשם." הצביע תומר לכיון ימין.
"לא סליחה התבלבלתי לשם." הצביע תומר לכיון שמאל.
"נו באמת, תביא את המפה." חטפתי מידיו את המפה והובלתי אותנו בדרך הנכונה.
"הגענו, האוצר אמור להיות פה." נעצרנו בקרחת היער.
"אוקי אז בוא נחפש." אמר תומר והתחיל לחפש.
משום מה שהתבוננתי ביער ראיתי שהוא מוכר לי אבל לא זכרתי מאיפה.
התחלתי לחפש את האפיקומן. פתאום רגלי נתקעה במשהו,מעדתי ונפלתי ארצה.
תומר ויונתן רצו אלי ושאלו האם אני בסדר.
"אני בסדר החלקתי מהאבן הזו תרא-"
אך מראה האבן קטעה את דברי, זו לא הייתה סתם אבן אלא אחת מהאבנים שאני ואבי נהגנו לאסוף. הכל התחבר לי עכשיו. היער הזה הוא היער שנהגנו אני ואבי לבוא אליו. האבן הזו היא אחת מהאבנים שנהגנו לאסוף.
התחלתי לבכות. הבנתי שאבי איתי בחג הפסח הזה. הרגשתי געגוע כלפיו.
שיונתן ורותם ראו שבכיתי הם יישר ניגשו אלי.
"נריה אתה בטוח שאתה בסדר?" דוד יונתן שאל אותי.
"כן." עניתי וניגבתי את הדמעות שלי.
"מי היה מאמין שאתה כזה בכיין? בוכה מנפילה קטנה." רותם צחק עלי.
"זה לא זה, אבא-הוא תמיד איתי!" עניתי לרותם.
"אני לא מבין מה נכנס בך אבל עכשיו אנחנו עסוקים בלחפש את האפיקומן." אמר רותם והוא המשיך לחפש את האפיקומן.
"רותם אתה יודע שאתה האח הכי טוב בעולם? בדרך מוזרה..." אמרתי וחייכתי. ידעתי שזכיתי ברותם! הוא לפעמים עוקץ ומעצבן אותי אבל הוא תמיד שם בשבילי מנסה לעודד אותי בכל דרך אפשרית.
"אתה בסדר? נראלי קיבלת מכה בראש ואז התחלת לומר דברים הזויים." אמר רותם ונראה היה שהוא מופתע.
"כן אני בסדר. טוב אנחנו באמצע החיפוש של האפיקומן לא?" שאלתי.
"כן כן קפטן." השיב רותם והמשכנו לחפש את האפיקומן.
לבסוף מצאנו את האפיקומן מתחת לעץ אחד.
רצנו חזרה לבית וזכינו מקום ראשון בתחרות.
זה היה חג שלא אשכח לעולם. חג מיוחד.
הבנתי שחג פסח הזה הוא לא סתם חג ושהאוצר הוא לא רק האפיקומן אלא גם האבן הזו, שהזכירה לי את אבי ונתנה לי כוחות. אומנם אבי אינו כרגע איתי אבל אני מאמין שאבי היה רוצה שאמשיך לעשות את הדברים שהוא אוהב. החלטתי שאמשיך לטייל בטבע כמו שאבי נהג לעשות , אמשיך את אוצר החיים בשמחה ואמשיך את אוצר האבנים הנדירים שלי ואל דאגה לא אזרוק אותם בחיים!
~הסוף ~
|
|
מוקדש
לכולםםםםם | |
|
|
|
|
|
|
77
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15/06/2021 07:00 |
חמודאניאתה |
12
|
יפה.
עקבתי אשמח שתחזיר\י
תודה רבה
ב-ה-צ-ל-ח-ה בהכל |
|
|
|
|
|
04/04/2021 12:29 |
גרנולה60 |
11
|
|
וואו מזל טוב!! זכית!! |
|
|
|
|
|
17/03/2021 14:06 |
מישמיש2355 |
10 |
|
וואו וואו וואו וואווווווו זה הסיפור הכי יפה ששמתי ממש חשבת על הכול על כול מילה ועל כול פרת קטן ואת ממש יצירתית אני ממש גאה בך ובאצלחה בתחרות |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:41 |
אייריס2006 |
9
|
|
ואווו נדיר |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:40 |
המופלאים13 |
8 |
|
וואווווווווווו גאהה בך |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:39 |
אתייהמלך |
7
|
|
יפהההההה גאה בךךך זה משמעותי מאד לחיי היום יום שלנו. בהצלחה בתחרות |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:38 |
המופלאה25 |
6 |
|
וואוו סיפור מהמם זה ריגש אותי עד דמעות. בהצלחה בתחרות |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:38 |
2006ג |
5
|
|
יפה מאד, רואים שהשקעת ועל הסיפור היפה הזה מגיע לך לסכות |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:37 |
דידידי78 |
4
|
|
מהמםםםםםם יפה ממש |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:36 |
צדיק63 |
3 |
|
אלופה כל הכבוד לך על הסיפור הארוך והיפה הזה מילה ומילה יש בה היגיון משמעותי לחיים שלנו |
|
|
|
|
|
14/03/2021 22:33 |
אדריאן2006 |
2
|
|
מושלם ,זה סיפור יפה ממש עם מסר והוא מלא ברגש זה טוב שהוא ארוך מאז שהתחלתי לקרוא לא הפסקתי זה מהמם. בהצלחה בתחרות מגיע לך לזכות. |
|
|
|
|
|
14/03/2021 19:01 |
11מומוקה |
1
|
|
יפה |
|
|
|
|
|
|
|
