קהילה - היצירות של תiכית
|
|
|
|
|
אפיקומן יקר מאוד|| סיפור לכתב אורח!
|
14/03/2021 |
שמי אלחנן.
אני בן עשרה וחצי.
אני הילד השני במשפחה,יש מתחתי שתי אחיות ומעלי אח אחד. מני שמו.
בלימודים אני נחשב חרוץ, וכל המורים אוהבים אותי.
חוץ מזה אני ילד חברותי מאוד, מסתדר כמעט אם כולם.
כמעט זה אומר שלא עם כולם.
יש אחד שאף פעם לא הצלחתי להסתדר אתו.
אחי מני.
מאז שאני זוכר את עצמי, אנחנו לא מסתדרים. וזה לא באה מצידי, אלה מצידו . אולי אתם חושבים שאני סתם מצדיק את עצמי, אבל אם הייתם מכירים את הסיפור שלנו מקרוב, הייתם יודעים שהסיפור שלי הוא לא סתם סיפור על שני אחים שרבים, אלה משהו הרבה יותר בעיתי. אפילו ההורים שלי מבינים את זה והאמת היא שפעם אחת אפילו מני אמר את זה בפרוש: "אין לי שום טענות נגד אלחנן. אני פשוט לא אוהב אותו ולא רוצה שיהיה אח שלי בכלל..."
מה לא עשיתי כדי להסתדר אתו?
מאז שאני זוכר את עצמי, אני לא מעז לנגוע בדברים שלו, ואם הוא לוקח דברים שלי אני אפילו לא מצייץ.
בענין שלי מני היה פשוט אטום.
------------
בפסח שעבר נסעה כל המשפחה לבית הארחה.
כשאני אומר כל המשפחה, זה לא אומר רק את המשפחה שלנו, אלה סבתא וסבא וכל הדודים מצד אבי, אם בני משפחותיהם. בסה"כ כשבעים אנשים.
היה זה בית הארחה קטן והמשפחה שלנו שכרה אותו במיוחד, כדי לעשות את הפסח בצותא לרגל מלאת שבעים שנה לסבי.
זו היתה הפעם הראשונה שחגגנו את הפסח מחוץ לבית.
-----------
בערב החג הגענו לבית הערכה וראינו שהמקום יפה ומלא מדשאות.
החג נכנס. התקיימה תפילה של כל בני המשפחה, ומיד לאחריה התחלנו לערוך את הסדר.
קידשנו על היין, לאחר מכן "ורחץ". לשולחן הוגשו כמה סוגי "כרפס". ואז הגיע הדבר שכולנו חיכינו לו:
האפיקומן.
מלבד האפיקומן שהיה לכל אב משפחה היה האפיקומן האחד והיחיד של סבי.
כל בני הדודים נעשו דרוכים לקראתו.
לא היה אחד שלא רצה למצוא אותו, כי סבא תמיד נתן תמורת האפיקומן דברים יקרים במיוחד.
האמת היא שידענו שבכל מיקרה סבא נותן לכל ילד "דמי אפיקומן" בחול המועד, אבל לילד שמצליח למצוא את האפיקומן הוא נותן מתנה מיוחדת.
------------
ע"פ חוקי המשפחה, נתנו לסבי חמש דקות ללכת ברחבי בית ההארחה ולהטמין את האפיקומן.
ולאחר מכן בכל חצי שעה נתנו עשר דקות לילדי המשפחה לחפש אותו.
כך קרה שגם קראנו את ההגדה, וגם נארנו ערים עד לחצי שעה הבאה..
חצי השעה הראשונה עברה ואז הוכרזה הפסקה וכל הילדים רצו לחפש את האפיקומן.
בראשי כבר היה רעיון כיצד למצוא אותו.
במקום לחשוב איפה הטמין סבי את האפיקומן התחלתי לחשוב על היכן הוא לא הטמין אותו.
הבנתי שכל הילדים ירוצו לחדרים, אבל ידעתי שאין סכוי שסבי יטמין שם את האפיקומן.
זה לא מקובל להכנס לחדרים פרטים גם אם אתה סב המשפחה.
חשבתי על המטבח אבל ידעתי ששם הוא ימנע מלשים את האפיקומן היו שם כמה עובדים זרים והוא מן הסתם חשש שמשהו יראה את החמחבוא.
כך בשיטת הפסילה הצטמצמתי לכמה אזורים ציבוריים שיש בהם מקום מחבוא.
ואכן כבר בהפסקה השניה מצאתי את האפיקומן מונח לו במדף התחתון של איזה ארון נוי, בפינת מרגוע בקומה מינוס אחת.
כעט כל שהיה לי לעשות זה להטמין את האפיקומן במחבוא משלי, ולאחר מכן לרוץ להודיע לכולם שמצאתי את האפיקומן.
וכך עשיתי.
כולם החמיאו לי וטפחו על כתפי. חוץ ממישהו אחד אתם מנחשים מי.
והוא לא הסתפק בזה. הוא אמר: "אני לא מאמין שמצאת. בטח רצית שנפסיק לחפש".
הורי אמרו לו: "מני זה לא יפה".
אבל מני אמר: "אני אמצא את האפיקומן, ואתם תראו שהוא סתם אמר".
ומני בניגוד לכללים, עזב את החדר ורץ החוצה.
אתם בודאי מבינים מה עבר לי בראש.
ידעתי שהוא יתחיל לחפש, וכמובן חששתי שיגיע למחבוא שלי, יקח את האפיקומן ויאמר שהוא מצא אותן.
כך אני גם אצא רמאי וגם אפסיד את האפיקומן.
לא יודע מה יותר כואב.
בהחלטה של רגע קמתי, ורצתי גם אני.
מכיון שמני לא ידע היכן האפיקומן ואני כן היתה לי עדיפות עליו פשוט רצתי למקום המחבוא, לקחתי את האפיקומן והתכונתי לרוץ חזרה לחדר האוכל להראות לכולם.
אבל בדרך באחד המסדרונות פשוט ראיתי מולי את מני.
ראיתי אותו מסתכל עלי, ועל האפיקומן שבידי, והוא החל לרוץ אלי.
ידעתי שהוא מתכון לחטוף לי את האפיקומן, פניתי אחורה והתחלתי לרוץ בכל הכוח.
הגעתי לקצה המסדרון, והוא אחרי. קלטתי שאין לי לאן לברוח, והדרך היחידה הייתה פשוט לצאת מהבנין.
פתחתי את דלת הבנין והתחלתי לרוץ החוצה.
ומני אחרי.
יצאתי משער הכניסה ואפילו לא שמתי לב לאן אני רץ.
רצתי בכל כוחי לעבר חורשה שהייתה שם והוא אחרי.
אני חושב שזו היתה ריצת חיי.
רצתי ורצתי ורצתי בלי לחשוב על כלום.
לא על זה שלילה כעת, ולא על זה שהחורשה הזו היא לא בדיוק חורשה אלה ממש כמו יער, ולא על זה שכולם מחכים לי, ולא על זה שמה שאני עושה פשוט מסוכן.
פשוט רצתי ורצתי כמו ילד שכל עולמו הוא רק האפיקומן.
אין לי מושג כמה זמן רצתי. לפחות חצי שעה של ריצה, כשהתעייפתי, נעמדתי וגיליתי שני דברים.
האחד - שמני בכלל לא בסביבה.
והשני - אני בתוך חורשת-עד, ואין לי מושג איפה אני ואיפה נמצא בית ההארחה.
התיישבתי והתחלתי לבכות.
לא יודע כמה זמן בכיתי כי באיזשהו שלב פשוט נרדמתי.
לאחר כמה שעות התעוררתי.
ארך לי זמן להזכר מה קרה, ושוב פרצו הדמעות מעיני.
הבנתי שהפסדתי את ליל הסדר. ועוד דבר שהבנתי - שאני לבד ביער הגדול והמפחיד.
ישבתי שם כמה דקות, ורעדתי מפחד.
ואם לא די בכך, לפתע שמעתי קולות.
-------
לא ידעתי מי זה ומה זה, וליתר ביטחון התחבאתי מאחורי עץ רחב, הלב שלי הלם בחוזקה.
שמעתי קול מוכר וכמעט יצאתי, אך משהו גרם לי להישאר עוד קצת.
היה זה מני. הוא נשמע בוכה. " אבא, אני לא חשבתי שזה מה שהיה. אני ממש דואג לאלחנן ופוחד שיקרה לו משהו אני רק רוצה למצוא אותו, לבקש ממנו סליחה, ולהבטיח לו שבחיים לא אריב איתו."
ואז שמעתי קול בכי גדול.
הצצתי וראיתי את מני נשכב על האדמה ובוכה בכי נורא. זה היה בכי מהלב, בכי של חרטה ושל כאב.
החלטתי לצאת ממקומי ולגשת אליהם.
"אבא,מני" אמרתי.
מני קם, רץ אלי וחיבק אותי חזק תוך שהוא בוכה בכי תמרורים.
"כל כך דאגתי לך אלחנן. סליחה על מה שעשיתי. אני ממש לא התכוונתי... לא ידעתי שזה מה שיקרה.
בכיתי גם אני ולא אמרתי דבר, בבכי שלי היה מהול הרבה אושר על שמצאו אותי, וגם על כך שמני הבטיח לשנות את התנהגותו.
לפתע ראיתי שוטרים ובידיהם פנסים גדולים.
הסתבר שהורי נאלצו להזמין משטרה וסריקות נארכו אחרי כל הלילה, ליל הסדר נקטע כי כל הגברים יצאו לחיפושים, וכל הנשים נשארו לומר תהילים.
השעה היתה קרובה לארבע לפנות בוקר.
אבי מיהר להודיע לכולם שהכל בסדר, וביקש לסים את ליל הסדר בצורה נורמאלית.
אין מילים שבא אוכל תאר איזו קבלת פנים המתינה לי.
כולם חזרו לחדר האוכל, לסים איכשהו את ליל הסדר.
סבי ביקש לדבר " הלילה הרגשנו באמת מה זה ליל שמורים. הלילה מצאנו ברוך השם את האפיקומן היקר שאבד אי פעם.
ואז קלטתי .... שהאפיקומן עדין בידי.
מאז חלפה שנה, היחס הנורא של מני חלף כלא היה.
פשוט הסתדרנו.
אי אפשר להכיר את מני. הוא הפך לילד רציני ומערך וכשאני חושב על זה, עכשיו אני מבין שהאפיקומן שקיבלתי מסבי היה קטן לעומת האפיקומן שמני קיבל באותו שנה.
האשיות הטוב שלו
-סוף-. |
|
|
|
|
|
236
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21/04/2021 15:05 |
דבורה3322 |
9
|
|
ילדים מספרים על עצמםםםם |
|
|
|
|
|
22/03/2021 08:15 |
אוריקשה6 |
8 |
|
זה של חיים ולדר! |
|
|
|
|
|
18/03/2021 19:43 |
מוקמיק992 |
7
|
|
זה סיפור של חיים ולדרxd |
|
|
|
|
|
18/03/2021 08:25 |
קיטר999 |
6 |
|
יפההה |
|
|
|
|
|
16/03/2021 14:45 |
עגלתשוק |
5 |
פ-צ-צ-ה!
הסיפור עצמו ממש מוכר לי לא יודעת מאיפו XD |
|
|
|
|
|
16/03/2021 12:28 |
0הקול123 |
4
|
יפה!
את המצאת את הסיפור? [כי קראתי אותו אחד לאחד לפני איזה חצי שנה בספר... |
|
|
|
|
|
15/03/2021 10:08 |
נטועית |
3
|
|
בהצלחה^^ |
|
|
|
|
|
14/03/2021 20:54 |
קטרה338 |
2 |
|
וואו פשוט וואו |
|
|
|
|
|
14/03/2021 18:36 |
הילהחנה100 |
1 |
איזה סיפור מ-ד-ה-י-ם!
אמאלההה
התיאורים מושלמיםם ככככ
(אני נשמעת מורה, אין צורך להגיד..)
את כותבת נורא יפה!
בהצלחההה! |
|
|
|
|
|
|
|
