קהילה - היצירות של שלמונית5
שלמונית5
296
707

נזכור ולא נשכח :( 08/04/2021

היי מוניות..

היום הוא יום השואה והגבורה.

*צפירה*

ממשיכים.

בשנת 1945 היה הנריך צעיר מאוד. המלחמה הסתיימה וניצולים בודדים ניסו נואשות למצוא את קרוביהם. הוא בילה את מה שנראה אז כרוב חייו עם המטפלת שלו, שהחביאה אותו מן הנאצים לבקשת הוריו. היא סיכנה את חייה סיכון עצום, אך היא נטלה סיכון זה בנכונות שכן היא אהבה את הילד.

הנאצים הרגו בשיטתיות את כל היהודים, והמטפלת של הנריך לא חשבה לרגע אחד שאביו, יוסף פוקסמן, יינצל לאחר השמדת גטו וילנא. בלי ספק, כך חשבה, הוא הועבר לאושוויץ – וכולם ידעו שאיש מעולם לא שב מאושוויץ. לכן לא היו לה כל ספקות ביחס לאימוץ הילד ולהטבלתו לכנסיה הקתולית, והיא אף הביאה אותו ללמוד את תורת הנצרות אצל הכומר המקומי.

היה זה בשמחת תורה כשאביו בא לקחת אותו. המטפלת שבורת הלב ארזה את כל בגדיו וספר קטן שהכיל את עיקרי הדת הנוצרית, והדגישה בפני האב שהילד הפך לקתולי טוב. יוסף פוקסמן לקח את בנו בידו והוליך אותו היישר לבית הכנסת הגדול של וילנא. בדרך לשם הוא סיפר לבנו שהוא יהודי וששמו הוא אברהם.

בדרכם הם חלפו על פני כנסייה והנער הצטלב ביראת כבוד כשהוא גורם לאביו ייסורי נפש גדולים. בדיוק אז יצא כומר שהכיר את הילד, וכאשר הנריך רץ לעברו לנשק את ידו, הכומר דיבר אליו והזכיר לו את אמונתו הקתולית.

קרביו של יוסף געשו והוא רצה לגרור משם את בנו ולהרחיקו מן הכומר ומן הכנסייה. אבל הוא ידע שאין זו הדרך. הוא נד בראשו לכומר והידק את חיבוקו. ככלות הכל, אנשים אלו נתנו מקלט לילדו והצילו את חייו. היה עליו להראות לבנו את היהדות, לחיות את היהדות, ובאופן זה יינטשו ויישכחו מעצמן כל האמונות האחרות.

הם נכנסו לבית הכנסת הגדול של וילנא, שכעת היה שריד לתקופת פריחה יהודית שחלפה. שם הם מצאו כמה שרידים מאושוויץ אשר עשו את דרכם חזרה לוילנא וכעת היו עסוקים בבנייה מחדש של חייהם ושל רוחם היהודית. בין המציאות העצובה של סבלם ושל אובדנם הנורא, כשמספרם קטן בהרבה משהיה, הם שרו ורקדו בשמחה אמיתית בעודם חוגגים את שמחת תורה.

אברהם הביט סביבו בעיניים פקוחות לרווחה ולקח בידו סידור תפילה מהוה בשמץ של חיבה. משהו עמוק בתוכו הגיב לאווירה ששררה שם, והוא היה מאושר להיות שם עם אביו, שאותו בקושי הכיר. אבל הוא התאפק ונמנע מלהצטרף לריקודים.

איש יהודי במדי הצבא הסובייטי לא היה מסוגל להסיר מבטו מעל הילד, והוא ניגש אל יוסף. "האם הילד הזה ... יהודי?" הוא שאל, כששמץ יראה בקולו.

האב השיב לו שהוא יהודי והציג את בנו בפניו. כאשר החייל בהה בהנריך-אברהם, הוא ניסה לעצור את דמעותיו. "בכל ארבע השנים הנוראות האלה נסעתי אלפי קילומטרים וזהו הנער היהודי החי הראשון שפגשתי בכל הזמן הזה. "אתה מוכן לרקוד איתי כשאתה יושב על הכתפיים שלי?" הוא שאל את הילד, שהשיב לו מבט, מרותק.

האב הנהן לאות הסכמה, והחייל הניף את הילד גבוה על כתפיו. כשהדמעות זורמות במורד לחייו ולבו מלא שמחה אמיתית, החייל הצטרף לרוקדים.

"זוהי מגילת התורה שלי", הוא קרא.

אייבי פוקסמן, המנהל הלאומי של הליגה נגד השמצה – הוא אברהם בסיפור שלנו – זוכר היטב את הרגע הזה כרגע בו הוא חש בפעם הראשונה במודע בקשר עם היהדות ועם היותו יהודי.

זאת רק דוגמא אחת מתוך, לצערנו, המוני סיפורים של ניצולי שואה שבזכותם אנו קיימים כאן.

אוהבת עד בלי די, שלמונית5.

מוקדש ל ניצולי_השואה, לואי, ולכולם.
24
19
247


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
08/04/2021   22:05 יפית5233 19
ואו איזה עצוב...
נזכור ולא נשכח:(
08/04/2021   21:01 מענדי1236 18
ואו
08/04/2021   19:28 נעמושמוש65 17
לא נשכח ולא נסלח!
08/04/2021   18:21 ורד11002 16
נזכור ולא נישכח
08/04/2021   16:26 אביושה18 15
#נזכור_ולא_נשכח!!
08/04/2021   16:21 אביגיל0606 14
עצוב:(
08/04/2021   16:20 אביגיל0606 13
מהמם!
נזכור ולא נשכח#
08/04/2021   15:07 תiכית 12
#נזכור_ולא_נשכח#
08/04/2021   14:33 לילה6888 11
זה לא כל-כך עצוב תיראו את זה ככה... עם
ישראל ניצל!!
08/04/2021   14:15 הילהחנה100 10
עצוב כלכך :(..
#נזכור_ולא_נשכח
08/04/2021   14:14 181יעלר1  9
מסר חשוב
נזכור ולא נשכוח
08/04/2021   14:13 עדןAמלכתך  8
נזכור ולא נשכח.. ❤
08/04/2021   13:48 קים412  7
#נזכור ולא נשכח!
יפה מאוד שלמוניתוש
08/04/2021   13:26 סבבית8  6
#נזכור_ולא_נשכח!
08/04/2021   12:49 ממקמקון1  5
סיפור מהמם...!

נזכור ולא נשכח!
08/04/2021   11:29 חופשששש1  4
מרגש, את גורמת לכל מי שרואה את זה להבין מהי המשמעות האמיתית של השואה.
נזכור ולא נשכח❤
08/04/2021   11:04 romy2010  3
סיפור מעורר השראה.
נזכור ולעולם לא נשכח
08/04/2021   10:58 ני4541  2
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
נזכור ולא נשכח
08/04/2021   10:54 אמהמלכה11  1
נזכור ולא נשכח!