|
תקועים בעולם האמיתי-סיפור לכתב אורח
|
09/04/2021 |
פרק 1-המקום הלא נודע.
"מקס,נו אני לא נכנסת לשם" אמרה זואי
"את בטוחה?"
"במאת האחוזים"
"טוב אני אכנס ראשון, אבל את אחרי, אני לא נכנס לבד" אמר מקס.
"טוב תיכנס".
תרשו לי לתאר לכם איפה הם נמצאים.. מקס מצא מערה מפחידה אבל מרגישה מכושפת, הוא קרה לזואי והם החליטו להיכנס. מה יש שם? הם לא יודעים.
"מה קורה פה מקס?" לחשה זואי בבהלה כשראתה דלת זוהרת.
"אין לי שמץ של מושג" ענה מקס
"אולי כדאי שנקרא לסאני הוא ידע מה לעשות" אמרה זואי וניכר בקולה שהיא לחוצה.
"לא, אנחנו לא קוראים לסאני. אנחנו כבר ילדים גדולים ואנחנו יכולים להסתדר בעצמנו. תחזיקי רגע." הוא הושיט לזואי את התרמיל שלו ונכנס בדלת. מקס נעלם זואי לא ידעה איפה הוא אבל הבינה שכדי לדעת איפה הוא היא צריכה להיכנס לדלת גם היא.
היא נכנסה לתוך הדלת ואז..
פרק 2-הסיפור של ליבי
היי אני ליבי.... אני בת 12 ואני גרה במושב. אני לא ילדה כל כך מקובלת.. אין לי הרבה חברים, אבל אני בסדר עם זה. אני מעדיפה להיות לבד. זה נותן לי שקט .
לחברה הכי טובה שלי קוראים כרם. אבל היא עזבה את המושב שנה שעברה אז אנחנו מדברות לרוב בטלפון.
היום היה סתם עוד יום רגיל. הלכתי לבית ספר, ציירתי לבד בהפסקה וחזרתי הבייתה. משהו שחשוב להזכיר זה שיש לי סוג של מחסן כזה ישן ליד הבית, שהיה שייך להורים שלי פעם אבל באחת הסופות החזקות נפלו עליו מלא עלים רטובים וזה בקיצור הם קנו מחסן חדש ולא זרקו את המחסן הישן, כי הם ידעו ששם אני אוהבת לבלות אחרי בית ספר. היום כרגיל נכנסתי למחסן אבל שמעתי קולות:" מקס איפה אנחנו?"
"זואי אין לי מושג"
רגע מי אלה? אני לא מכירה אף אחד במושב הזה שקוראים לו זואי או מקס. החלטתי ללכת לבדוק.
ראיתי שתי דמויות שלא נראות אנושיות. היה נראה כאילו הם יצאו מציור. אחת מהן הייתה סגולה עם שיער חום כזה נראה שהיא בת. לשני היה עור כתום ושיער חום הוא חבש כובע הפוך על הראש.
"זואי מה עושים?"
"אני יכולה לשאול אותך את אותה השאלה"
החלטתי לאגור אומץ וללכת לשאול אותם מי הם.
"סליחה?" שאלתי "יש כאן מישהו"
"מקס מה עשית???. זה נראה לך כמו מיקמק סיטי??"
"מה את רוצה ממני? את החלטת לבוא איתי!!"
רגע רגע הם אמרו מיקמק סיטי?? יש מצב שאלה זואי ומקס ממיקמק החבורה?? רציתי להתעלף, מה הם עושים בבית שלי?? הם לא דמויות מצוירות??
אוקי ליבי תחשבי מה לעשות,עכשיו!!
"היי מקס וזואי. אני ליבי אני גרה בבית ליד. מה אתם עושים פה?" שאלתי
"הילדה גילתה אותנו מקס" אמרה זואי
"כן,הבעיה היא שהיא לא מיקמקית זואי!! אנחנו לא אמורים להתנגש בילדים מהעולם האמיתי!!!"
"ילדים מהעולם האמיתי? למה אתם מתכוונים?"שאלתי
"טוב אתה מתכוון לספר לה?" זואי אמרה
"למה שאני אספר לה? תספרי לה את?"
"מקס אתה סיבכת אותנו בזה אתה אמור לספר לה!"
"את יודעת מה מיקוואלי תעשה לנו אם היא תדע שסיפרנו לילדה מהעולם האמיתי מה אנחנו??"
"רגע רגע מיקוואלי קיימת???"שאלתי
"נו תראה מקס איך אתה מסבך אותנו זה משהו--- כן ליבי, מיקוואלי קיימת כולנו קיימים" זואי אמרה
"אני לא מאמינה!!. אתם באמת קיימים!!" אמרתי
"טוב כן.. את רואה אותנו עכשיו" היא תקעה מבט מאשים במקס
"נו מה את רוצה ממני זואי באמת" הוא אמר
"אני רוצה לצאת מפה!!-- רגע איך הילדה מכירה אותנו??"
"קודם כל זה ליבי ולא ילדה" אמרתי "ואני ילדת מיקמק מגיל 10 כבר. ואני מעריצה אותך זואי"
"תמיד טוב לפגוש מעריצים." אמרה זואי "אבל אנחנו חייבים לעוף מפה, לפניי שעוד אנשים יראו אותנו והקו בין מציאות לדמיון יטשטש."
"אני מוכנה לעזור לכם" אמרתי
פרק 2- המשימה
"בסדר" אמרה זואי "קודם צריך למצוא עוד כניסה חד כיוונית"
"רגע רגע איך את יודעת על דברים כאלה?" שאל מקס
"אני פשוט מקשיבה בשיעורים של מיקוואלי ולא מכינה מטוסים מנייר" אמרה זואי ונראתה מרוצה מעצמה.
"בסדר,בסדר מה צריך לעשות?" אמר מקס ונראה שהוא נבוך.
"אז ככה, מיקוואלי אמרה שיש שתי דלתות בכל מושב עם פסל של מקים המושב" זואי אמרה "יש לכם כזה?" היא פנתה אליי.
"כן, יש לנו אחד ממש פה ליד." אמרתי
"מצוין, הדלתות אמורות להיות במרק של 500 מטר צפון ודרום לפסל. אנחנו בדלת הדרומית. אנחנו צריכים ללכת 500 מטר צפון מהפסל. ליבי יש לך מפה?"
"כן יש לנו בסלון. כשאנחנו יוצאים לטיולים אנחנו משתמשים בה"
"מצוין, תביאי אותה" היא אמרה לי
הלכתי להביא אותה וזואי מדדה 500 מטר צפונה מהפסל.
"אנחנו צריכים ללכת לשם." היא הצביעה על מקום במפה.כשהסתכלתי על המקום לא האמנתי. זה היה הבית הישן של כרם. אבל לא הבנתי למה דווקא שם.
"זה הבית הישן של החברה הכי טובה שלי" אמרתי
"מצוין , נלך לשם" אמרה זואי
"רגע זואי. עוד שעה יגיע לשם מנוף עם כדור הריסה, הם יהרסו שם הכל... אנחנו צריכים למהר, אבל אתם טוב.. לא בני אדם.. זה יהיה מוזר שאתם מסתובבים ככה ברחוב."
"צודקת. אמ רגע אני חושבת שיש לי את משנה הדי-אן-אי של סאני בתיק!!"
"כזה מגניב!! אני לא מאמינה שזה באמת קיים!!"
"בסדר אבל למי נתחפש? צריך לא למשוך יותר מדי תשומת לב." זואי אמרה
"אני חושבת שיש לי רעיון, יש לי שני כלבים תאומים, הם כמובן לא פה. הם ביריד הכלבים עם ההורים שלי שמתחיל עוד שעה. בואו אני אתן לכם את השיערות שלהם" אמרתי
"להפוך לכלב? חבל רק היום סידרתי את השיער" אמר מקס.
"מקס!! זה הדרך היחידה שלנו לחזור הביתה"
"בסדר, בסדר מה שתגידי"
"טוב אתם באים או מה?" שאלתי
"באים באים." מקס אמר.
נתתי להם את השיערות של הכלבים שלי והם הפכו אליהם.
"עכשיו,זואי לך קוראים נונה. ומקס לך קוראים בנג'י."
הם נבחו לאות הסכמה ויצאנו לדרך.
נכנסנו לבית שלה. כולו היה נטוש ולא בשימוש. התחלתי לחפש ואז נזכרתי.
"מקס זואי בואו רגע," אמרתי והם הגיעו.
"זואי, לי ולכרם היה בגינה שלה בית עץ. הוא לא בשימוש כבר המון זמן. כדאי שנבדוק שם."
הם באו וחיפשנו שם .לא מצאנו כלום.
פרק 3-סוף דבר
כשמקס וזואי השתנו בחזרה שאלתי אותם למה זה קרה.
"אני לא יודעת, זה היה אמור לעבוד אלא אם---"
"מה קרה זואי?" שאלתי
" מישהו השתמש בזה כבר. וזה פשוט נעלם."
"אוי אז מה נעשה?" שאלתי
"הדרך היחידה לחזור, היא טוב... אנחנו צריכים לפגוש את מנהליי מיקמק..."
"איזה מנהלים? שרת מנהלים או צוות מיקמק?"
"את צוות מיקמק.."
"אוקי ואז מה?"
"אנחנו נצטרך.." זיהיתי שהיא עוצרת דמעה
"נצטרך.. להצטיייר מחדש.."
"לאאא רק לא זה זואי!!" מקס ממש התחנן
"אין ברירה מקס"
"מה זה להצטייר מחדש?" שאלתי
"זה אומר.. שנמחק לגמרי. ויציירו אותנו כמקס וזואי חדשים שאפילו לא מכירים אחד את השני... כל הזכרונות שלנו ימחקו." היא הסבירה
כמעט בכיתי יחד איתם.
"רגע תגידו יש משהו שאני יכולה לעשות? כל דבר?" שאלתי
"טוב... אמ רק אם יש לך שדרוג מסויים."
"איזה שדרוג?" שאלתי
"רכבת. זה יכול להחזיר אותנו הביתה."
"למען האמת נראה לי שיש לי אותו."
"באמת????" מקס אמר ונראה שהוא שמח.
"נראה לי שכן. קנו לי את השדרוג הזה ליום הולדת"
"מעולה! תיכנסי מהר למיקמק!!" זואי אמרה
נכנסתי למיקמק. "עכשיו מה?" שאלתי
"תפעילי את השדרוג." הפעלתי. "עכשיו תזמיני אותי ואת מקס לשם. הזמנתי פתאום מקס וזואי נשאבו לתוך המחשב שלי. נבהלתי. הם הפכו למיקמקים רגילים.
זואי כתבה:"זה הצליח"
"זה באמת הצליח", כתבתי
"להתראות ליבי" כתב מקס "את תמיד יכולה לדבר איתנו בצ'אט."
"אני אעשה את זה" כתבתי "להתראות"
סגרתי את המחשב. ושמחתי שהם חזרו למקום שלהם. אמא,אבא,בנג'י ונונה נכנסו. כרגיל בנג'י ונונה ליקקו אותי. הם כנראה חזרו מהיריד. רצתי לחבק את אמא ואבא ואמרתי להם שהיה לי את היום הכי טוב בחיים שלי
|
|
מוקדש
לכולםם, זואי-ומקס | |
|
|
