|
סיפור בהמשכים לכתב אורח - "קופסת התלונות".
|
08/05/2021 |
פרק ראשון - "הרעיון של אמא"
ביום שני בבוקר התעוררתי במצב רוח עצבני, וישר כשהגעתי למטבח בו אמא היתה הוצאתי את העצבים הלא ברורים שלי עליה. אמא לא התרגשה, כי היא יודעת שרק קמתי ואין לי סיבה אמיתית לכעס. היא נסתה לעזור ודיברה איתי ברוגע. היא הסבירה לי שאין לי מה לכעוס על שטויות כמו " שככת לשים לי מלח!!!" כי פשוט קמתי ברגל שמאל. היא אמרה שאולי חלמתי חלום רע וכשקמתי שככתי את החלום אבל בתוכי עדין הרגשתי כעס. והבנתי מה אמא אמרה, אבל בהמשך היום המשכתי להתעצבן על שטויות. כניראה שהכעס שהיה לי בחלום נמשך עוד קצת... כל היום התלוננתי, ההורים היו מותשים ועל הפנים שלהם היה נראה קצת כאילו כואב להם הראש. בערב הייתי אפילו יותר עצבנית! ומרוב כעס רציתי לשבור דברים, וזה מה שעשיתי. בלי לחשוב יותר מדי זרקתי את המחשב של אמא על הרצפה. אמא ואבא נורא כעסו ושלחו אותי לעונש בחדר. הם אמרו לי לחשוב על מה שעשיתי, וכשאחליט להתנצל לבוא לסלון.
לא רציתי להתנצל. משתי סיבות, 1. לא חשבתי שמה שעשיתי היה מיותר, בכל זאת הם ורא הכעיסו אותי. סיבה שניה היא שלא חשבתי שאני יכולה שניה אחת לכעוס עליהם ושניה אחת לבקש סליחה ולהמשיך לדבר איתם כאילו לא קרה כלום. אחרי 15 דקות בחדר חשבתי לצאת לבקש סליחה. חשבתי קצת על מה בעצם כעסתי ומה עשיתי בגלל זה וזה נשמע לי קצת טיפשי לזרוק מחשב בגלל זה. יצאתי וביקשתי סליחה. אמא ואבא קיבלו את הסליחה, אבל עדין היה קשה להם לדבר איתי או לצחוק איתי. יותר מאוחר קצת נרגעתי. הייתי בסלון ושיחקתי בטאבלט, ואז אמא ואבא קראו לי. קצת נלחצתי, אבל בכל זאת באתי. הם דברו איתי על זה שההתנהגויות שלי קצת חוצות את הגבול, ושהדברים שאני עושה לא מוצדקים ולפעמים מאוד הורסים. ואז אמא הציעה רעיון. הרעיון שלה היה בעצם להכין קופסא שבא אפשר להכניס פתקים שעליהם כתוב את התלונות שלי ואת הסיבות שאני כועסת, לפני שאני מתעצבנת ומתחילה לשבור דברים וכדומה... הסכמתי להצעה של אמא ואפילו ביקשתי שאני אכין את הקופסא.
פרק שני - "הסיוט הכי גדול שלי התגשם!!!"
אמא ואבא חשבו שקופסת התלונות תצליח, ואכן זה הצליח. כשכתבתי את התלונות שלי הרגשתי שמישהו מקשיב לי ולפעמים זה גרם לי לחשוב שמה שעשיתי לא היה בסדר עוד לפני שהכנסתי לקופסא את הפתק. אז הקופסא באמת עזרה המון, אבל לפעמים הייתי קצת מתעצבנת אבל כשהייתי מתעצבנת זה היה הופך לריב רציתי ולפעמים להרס רציני של חפצים. אמא ואבא שוב רצו לדבר איתי. והם אמרו שהם גאים בי מאוד ושהם רואים את ההשתפרות בהתנהגות שלי, אבל אחר כך הם דברו על הפעמים שאני כן מחליטה להתעצבן ואמרו שהם הגיעו למסכנה שהם רוצים ללכת לפסיכולוגית.
אני הייתי בהלם! "אני ממש לא הולכת לפסיכולוגית!!!" אמרתי ורצתי אל חדרי. כל כך כעסתי וידעתי שכלום ושום דבר לא ישנה את דעתם אז הרסתי את הקופסא. חשבתי שאם הם רוצים לקחת אותי לפסיכולוגית אז אין יותר צורך בקופסא.
פרק שלישי - "עכשיו הסיוט שלי באמת התגשם..."
ביום שישי, כבר הייתי סנטימטר ליד הדלת כדי לצאת לביה"ס, אז אבא צעק לעברי " רגע אופק חכי!" נעצרתי ועמדתי במקום. "היום את הולכת איתי ועם אמא לפסיכולוגית." אמר אבא. "מה???!!?!" התחלתי לפחד.
"את תגיעי לביה"ס בארוחת עשר." לא רציתי ללכת, לא רציתי שמישהי "תטפל" בבעיות שלנו. כמעט בכיתי, אבל אז אמא סיימה להתארגן ומיהרה אל הדלת ואחריה אבא גם בא ואני הייתי צריכה גם לבוא. כשהגענו, הפסיכולוגית ביקשה שנצייר ציור יחד, אמא, אבא ואני. כל אחד צייר מלא ציורים קטנים וביחד יצא ציור שלם, אבל אז אבא צייר משהו לא קשור בכלל! ביחד הציור יצא יום יפה ואז אבא צייר אגרטל עם פרחים! התחלתי לכעוס עליו. הפסיכולוגית ביקשה שאצא ושהיא תדבר בפרטיות עם אמא ואבא. אחר כך כשנכנסתי נגמר הזמן ואמא ביקשה לקבוע גם לשבוע הבא. ואני כל כך התעצבנתי, כאילו הם יודעים שאני לא רוצה ללכת אליה ואז הם קובעים עוד פעם???
בקרוב המשך לסיפור :)
|
|
