קהילה - היצירות של נעמושמוש65
|
|
|
|
|
הסיפור חלק ב
|
13/05/2021 |
חלק ב
פחדתי, המכוניות צפרו, ידעתי שהם לא יתנו לי הרבה זמן,
הבטתי במיה-היא הביטה בי במבט מלא פחד,
-גם היא פחדה. הסתכלי על יובל, היא חייכה אליי חיוך שהעלה לי את הביטחון,
היא הייתה כזה- אני הצלחתי לעבור, וכך גם מיה, איך את לא?
מיה נראתה מבוהלת במעט, אבל מיה לא יודעת להסתיר את זה
ואז הבנתי, אני רועד בעצמי, הרעש של המכוניות הצופרות
עורר אותי, התחלתי למלמל תהילים, פי מיליון,
את הרגע הבא לא יכולתי לדמיין,
אני, הולכת בכביש כולי רועדת,
מכניות אדומה, שאת מספרה לא אשכח בחיים,
מגיחה מתוך טור המוניות, המצפות לילדה, שתעבור.
את הרגע שקרה אחרי זה, לא אצליח לשכוח בחיים, גם אם יהיה לי שכחה,
המכוניות האדומה מזנקת לכיווני, הנהג, שסוף סוף ראה אותי,
ניסה לעצור,
אבל זה היה מאוחר מידי.
הדברים האחרים, זכורים לי כעמעום,
רק את מיה שמה את כפות ידיה על עיניה, את יובל צווחת.
אותי, בלי שום הזהרה- וחתת על הכביש הסואן
67 שעות אחרי זה-
אני זוכרת שראיתי רק לבן, אולי קצת אדום, אבל בעיקר לבן,
אני זוכרת ששמעתי לחשושים,
אני זוכרת את קולה של מיה בוכה בפינת החדר, ומישהו מנחם אותה.
הנחתי שזו יובל, שאוכלת את עצמה כרגע, על הניסיון הכושל לגרום לי לעבוד בכביש.
אני חושבת שהורי עמדו לידי וחיכו בציפייה שאפתח את עיניי.
אני יודעת שבכול מועדי רציתי לפקוח אותם, אבל הייתי תשושה מזה.
עד שלאט-לאט העיניים שלי נעצמו שוב, ואני תהיתי אם זאת הפעם האחרונה.
8 שעות אחרי זה
התעוררתי, הרגשתי שגופי מעט כואב, ושאינני יכולה לקום.
אבל הרגשתי תשושה בכל זאת, אבל התעוררתי,
הודיתי לה" על כך.
ראיתי את יובל קופצת עליי ואת מיה,
הסתכלתי בשעון שנמצא לידי מיטתי,
השעה הייתה 4:54 בבוקר!
יובל כנראה הרגישה יותר מידי רגשות אשם, והודיעה להוריה, כי ראיתי מזרנים
לידי המיטה,
כנראה גם מיה אותו הדבר.
יובל קפצה עליי. וכך גם מיה,. מרוב שמחה לא הרגשתי את ההרגשה של שתי ילדות שקופצות עליי!
ראיתי שיובל ניסתה להסתיר את זה, כי בכל שנייה ראיתי אותו מוחאת דמעה.
מיה לא הרגישה צורך להסתיר את זה, ובכתה בקולי קולות,
הרגשתי כל כך מרוגשת, יובל חייכה עליי,
מיה חייכה חיוך רחב,
יותר מהפעם ההיא שאחיה הגדול אירגן לה יומולדת באולם.
(וכמובן שהיא הזמינה אותנו! אנחנו תכננו את זה!)
יובל הלכה להביא לי ראי, בהתחלה לא הבנתי למה,
והרגשתי קצת מובכת כשראיתי את החולה שישיבה בחדר לידי,
יוצאת ובודקת על מה הצרחות.
כעבור 5 דקות, מיה התחילה לחפור לי: כמה נבהלתי\דאגתי\פחדתי\ממתי מפחד.
וסיימה שיובל הגיעה עם מראה קטנה,
יובל הגישה את המראה למיה, היא לא הייתה מסוגלת להגיש לי בעצמה.
הבנתי אותה,
מיה הגישה לי את המראה,
בהתחלה לא הבנתי, מה קרה?
אני אותו בנאדם, לא התחלפתי, אז מה קרה?
מיה, שראתה שלא הבנתי. החליקה את המראה מאצבעותיי.
וכיוונה אותה לכיוון גופי, פתאום הבנתי.
אומנם ראשי לא נפגע. אבל גופי כן,
"ניסי שמיים" מלמלתי
רגלי הייתה חבושה בגבס וכך גם ידי,
לא הבנתי למה היא הביאה לי מראה, ומיה. שתמיד יודעת מתי אני תוהה.
השיבה " יובל הביאה לך מראה כי..."
מיה משכה בכתפיים,
מאיפה היא אמורה לדעת?
"האמת, אין לי מושג."
מלמלה והביטה ביובל, בבקשה תעזרי לי!
יובל גלגלה עיניים, מה שהיא נפוץ בהנהגותיה.
" לא יודעת, ראיתי שהיא לא יכולה לקום, לא חשבתי שהיא תשתמש בזה בשביל הפנים!"
מיה לקחה את מנהגה, וגלגלה עיניים.
יובל הזעיפה את פניה.
מיה, שהייתה עייפה עד מות, פיהקה פיהוק רחב.
וכמו שכולנו יודעים, פיהוקים זה מדבק.
וגם אני פיהקתי, שתינו הסתכלנו על יובל, שלא תהרוס את התזמורת,
וכשראתה את מבטנו, פיהקה פיהוק מזויף,
מיה ואני חייכנו אחת לשנייה, זה היה כל כך לא "אמיתי"
יובל שראתה אותנו מגחכות עלייה, נשכבה במזרן שהאחות כנראה, הביאה לה,
מיה התנהגה כמנהגה, ונשכה גם היא,
היא פיהקה שוב, "לילה טוב"
יובל חייכה שתינו, "כנ"ל"
חייכתי, "ללה טוב"
3 חודשים אחריי זה:
סוף סוף!
הורידו לי את הגבס שביד!
רק עוד יומיים, ויורידו לי את של הרגל!
בינתיים, אני נהנית מזה שכולם דואגים לי,
יובל- כל יום באה לפני בית הספר ב-7:34
ועוזרת לי על התיק (שאני ממלאה אותה בחוברות המדעים, ותאמינו לי, הם כבדים!)
וכך גם בחזור שיעורי הבית+ חוברות המדעים+ משקולות שהשאלתי מלייה, ( ילדה מהכיתה)
מיה-מגיעה אליי, עוזרת לי בשיעורי הבית + מטלות הבית + שמירה על הקטנים.
(אני לא יודעת מה אתכם, אבל על האחים שלי קשה להשתלט!)
בקיצור אני נהנית מהחיים!
כעבור יומיים:
אוף!
הורידו לי את הגבס שברגל!
יובל שנמאס לה נותנת לי את התיק שלה, ורואים שהיא מנסה גם לשבור את הרגל!
מיה, שגם לה מעט נמאס, אבל היא הצליחה להסתיר את זה, אבל לא ממני!
מיה מזמינה אותי, אבל היא לא כמו יובל ( סורי, יובל) היא לא עושה לי בחזרה, אולי רק כשאני מזכירה את זה,
ויובל, היא שכחה שהיא כמעט הרגה אותי!
היא מתנהגת כאילו זה הדבר הכי טוב שקרה לי!
הי!
דברי בשם עצמך בלבד!
טוב בקיצור זה היה חיי,
נ.ב
אני לא רוצה לבאס אתכם, אבל אני בחיים לא הייתי בתאונה, בכל מומצא!
למזלי...
תודה שקראתם את "חיי"
יומטוב!
( אל תקשיבו לאנשים שאתם יודעים שקוראים להם יובל, ושהם מכריחים אתכם לעבור בכביש מפחיד!
אתם לא רוצים שיהיה לכם נכון?!
|
|
מוקדש
לאנשיםשקראוארץהאגדות~! | |
|
|
|
|
|
|
44
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23/05/2021 14:55 |
אנימלכה629 |
5
|
חחח
אהבתי תסוף |
|
|
|
|
|
19/05/2021 22:49 |
נעמושמוש65 |
4
|
הי,אני יודעת שבזמן האחרון אני מעלה ממש מעט, אז אתם בטח חושבים שאני פרשתי.
זה ממד לא נכון!!
ואני ממש אוהבת אותכם,
אתם הכי טובים.
ואני מודה לכם על כל עוקב ועוקב.
אזז
פשוט אני די לחוצה מהכול.
מהאזעקות,לימודים, אחים,משפחה,
בקיצור יותר מדי.
אז אם אני לא פעילה המון זמן,
אני ממש אשמח אם תתענינו,
תשאלו, תסבירו,תפרגנו,
בשבילכם זה רק מילה אחת טובה.
אבל בשבילי: זה כל היום!! |
|
|
|
|
|
|
|
|
17/05/2021 20:09 |
נטועית |
2
|
|
תודה על העדכון ;) יצא מהמם!!! |
|
|
|
|
|
15/05/2021 21:39 |
נעמושמוש65 |
1
|
כן, אני יודעת...
יצא לי מגילההה |
|
|
|
|
|
|
|
