סיפור לכתב אורח- סופי והספר
|
17/05/2021 |
היה הייתה ילדה בשם סופי. סופי הייתה ילדה שאהבה מאוד לקרוא ואפילו כתבה סיפורים בעצמה, רוב הסיפורים שלה היו על אגדות שהמציאה בעצמה, על רוחות ויערות אפלים ועל הרפתקאות בחבורות או על ילדים שיצאו למסעות בעצמם! בבוקר יום שני אחרי שאמרה ביי לאמא ואבא, אחרי שאכלה וצחצחה שיניים ואחרי שהתלבשה הלכה לבית הספר. (היא בכיתה ה') כשהגיעה לכיתה מצאה ספר על השולחן, ''מוזר, אני לא זוכרת שהשארתי אותו כאן אתמול.. או שקראתי בו'' אמרה סופי. היא התחילה לקרוא בו וגילתה שהוא מעניין מאוד! לבסוף נשמע הצלצול שסימן לתחילת השיעור. ''אמשיך לקרוא בבית'' אמרה לעצמה. כשכולם חזרו ובית הספר נגמר וסופי הגיעה לביתה, אמרה שלום לאמא ואבא וישר רצה לחדר כדי להמשיך ולקרוא בספר. אבל הפעם כשפתחה אותו הוא התחיל לזרוח באורות זוהרים כל כך עד שסופי לא הצליחה לראות כלום! לפני שהבינה מה קורה הבינה לפתע שהמקום שהיא נמצאת בו הוא כבר לא החדר שלה, לא הבית שלה וחשבה פתאום שאולי זה אפילו לא העולם שלה ''רגע אחד'' חשבה לעצמה שנייה לפני שהתחילה לצרוח מפחד, ''איפה אני?!'' צעקה סופי והבינה שהיא כבר לא בבית. היא הרגישה שהיא באוויר בטח נופלת מהשמיים חשבה לה, רגע- נופלת מהשמיים?? אהההה צעקה שוב והבינה שהיא באמת עפה! אחח אמרה כשסוף סוף נחתה בפתאומיות. אוףף איפה אני?? אמרה לעצמה. רגע אחד! אני עומדת, בלי שריטה, על משהו לבן ומאוד מאוד רך.. שמה לב, והבינה שהיא על ענן! רגע מה? וואוו אני על ענן.... למי שלא היה על ענן- אני באמת ממליצה. לפתע שמעה סופי רעשים- מלמטה כנראה- וראתה שני אנשים לא לא רגע, שני ענקים יוצאים ממקום גדול במיוחד ששומעים ממנו צרחות ויללות מחרישות אוזניים. מצדה השני של סופי, על ענן אחר קצת רחוק ראתה לה טירה קטנטנה שלידו עמדו שני שומרים, לא, לא שומרים- שומרים גמדים! שממנה בקושי היה אפשר לשמוע משהו. הטירות הענקים והגמדים נראו לה מאוד מוכרים אבל אם רק יכלה לזכור מאיפה.... לפני שהספיקה להזכר משהו קפץ מעליה במרחק של סנטימטר מראשה. היא החליטה לרוץ ולקפוץ אחריו מענן לענן, לבסוף הדבר הזה שקפץ מעליה היה לבוש בצורה מוזרה כאילו הוא מסתיר משהו... ואז (הדבר הזה היה לבוש כולו שחור ומסכה שחורה) הרים את המסכה ונגלה ממנה שיער אדום גלי וארוך! וכשהוריד- יותר נכון הורידה את שאר התלבושת המוזרה השחורה גילתה שיש מתחת שמלה פשוטה אך יפייפיה ''מי זה?'' איפה אני? שאלה אותה סופי והאישה ענתה: אני מורדת כלומר, נסיכה מורדת. ולמקרה שלא הבנת את בעולם הסיפורים! כאן זה סיפורים שמישהו כתב.... רגע, אמרה סופי, אם מישהו כתב אז... אוייי אוי לא לא לא לאאא- אלה כל הסיפורים שכתבתי אי פעם! אמרה סופי כשהבינה לבסוף איפה היא נמצאת. חלק 3 (הכל כתוב גם בתיאור) עכשיו סופי באמת הסתכלה על הכל וזיהתה כל דבר! מהטירות והענקים עד לאדמה שצבועה בצהוב. אממ תסלחי לי אממ נסיכה מורדת את יודעת איך אפשר... לצאת מכאן? שאלה סופי בתקווה ענקית. או בוודאי שאני יודעת! רק מי שכתב את הסיפורים שכאן יודע איך לצאת אבל טוב, לא נראה לי שאת מי שהמציאה אותי אז בינתיים את די תקועה כאן... אמרה הנסיכה. וסופי חייכה במחשבתה למרות שעדיין לא ידעה איך תוכל לצאת מכאן.. ואז, הבזיק בא הרעיון! היא אמרה ביי למורדת ולפני זה שאלה אם יש לה דף ועפרון ולמרות שלא היה לה, סופי בהחלט לא התכוונה להתייאש דווקא כאן.בדרך היא ראתה המון דברים ישנים שנראו בדיוק כמו שדמיינה אותה, טוב, בכל מקרה- זה הכל מבוסס על המחשבות שלה.... היא ראתה קנטאורים (אלה אנשים שהם חצי אנשים חצי סוסים) ואפילו פגשה בכמה מאכלים מדברים! היא שאלה כל אחד ואחת ממי שראתה- למראה הצער, לאף אחד לא היה דף ועפרון. אבל, סופי הרי הייתה בדמיון שלה היא התחילה לחשוב על תוכנית אחרת ולפתע נזכרה- זה הדמיון שלה אז, אולי אם היא תדמיין משהו אז הוא יקרה? שווה לנסות. היא ניסתה כבר 3 פעמים ולא הצליחה. כשכמעט רצתה להפסיק לנסות לפתע, היא ראתה ילד! כן כן ממש ילד! אבל היה בילד משהו מוזר, משהו שסופי לא הצליחה לפענח.... סופי לא הבינה- למה. הילד. נראה. כזה מוכר! היא החליטה ללכת לשם ולהגיד לו היי, היי אמרה סופי והילד-ברח כאילו לא היה שם. סופי רצה אחריו למרות שזה לא היה קל, הילד רץ מהר כמו חץ. בסופו של דבר הוא עצר ואמר: אני יודע מי את, אני יודע מה את עושה ואני יודע איך לצאת מפה אבל, אסור לך להגיד שראיתי אותך או לדעת עליי משהו אפילו לא הקטן ביותר, הבנת? אכשהו למרות שסופי לא הבינה חצי ממש שאמר יצא לה- כן. הילד הוביל אותה בשלוליות, יערות ואפילו טירות בזמן שהרגיש כאילו הוא נצח! עד שסוף סוף אמר הילד, הנה, הגענו. הגענו לאן? שאלה סופי, הגענו לכאן ענה הילד. וואוו זה מסביר לי לגמרי הכל אמרה סופי בציניות. אני שמח שהבנת. המשיך הילד בציניות. אוקיי ילד, תסביר לי, מה אני אמורה לעשות, מי אתה, למה אתה כאן ואיך כל המקום הזה קיים?!? סופי דרשה לדעת. אוקיי,את אמורה למצוא מילה אחת שיש בכל הסיפורים שלך ולכתוב אותה על דף, אני הגעתי לכאן בטעות- ראית אותי ברחוב םעם ואז דמיינת אותי והנה אני כאן, טוב, לא אני אלא שכפול דימיוני שלי.... ובואי נגיד ככה, אני מישהו שאת מכירה טוב טוב טוב, המקום הזה קיים בזכותך, את בנית אותו ויצרת אותנו. אמר הילד. רגע מילה? איזו מילה? אהה יש לי! המילה סיפור בידור זאת המילה שאני תמיד רשמתי בסוף הספר... אמרה סופי ופתאום הכל זרח כמו בהתחלה ואז פתאום הגעתי לחדר כאילו כלום לא קרה! ואז שמעתי צפצוף מוזר שאומר שמה שקרה באמת קרה- הילד כנראה הכניס לי מראה שדרכה יכולים להתקשר ולראות כל אחד כי הילד התקשר ואמר שמעכשיו אני סוג של סוכנת ומרגלת בשביל ארץ הסיפורים. הסוף! !
טוב, אי אפשר להגיד שהן חיו באושר ועושר.... איך היה הסיפור?? מקווה לזכות בכתב אורח:) והההכל רעיון מקורי שלייי אז אשמח מאוד אם לא תעתיקו.... זה סיפור שהעלתי כבר אבל לא לכתב אורח אז החלטתי לנסות.. בייי
|
|
מוקדש
לכל המיקמקים, סופי | |
|
|