|
האחיות-לכתב אורח
|
09/06/2021 |
פרק ראשון
היי, אני עדי.
אני בת 9 ואחותה הקטנה של עומר.
עומר היא אחותי הגדולה.
אני ועומר ממש נהנות יחדיו ותמיד היינו ביחד, עד שביום חורפי אחד הכל התנפץ...
פרק שני
"עומר!! עומר קומי!!" צעקתי בזמן שאני רצה לחדרה של עומר
דפקתי על דלת חדרה של עומר בהתנשפות, זה היה יום הולדתה של עומר .
"עומר!! מזל טוב !!" צעקתי והמשכתי לדפוק על דלת חדרה, אבל לא הייתה תגובה...
דפקתי ודפקתי עד ש... הדלת נפתחה ובאמצע החדר הופיע חור שחור ובתוכו קולות של מצוקה.
התקרבתי לאט לאט אל החור ושמעתי אותה, את עומר!
לא חשבתי פעמיים וקפצתי אל תוך החור...
הכל היה חשוך והרגשתי שכוחותי לאט לאט נעלמים ונרדמתי.
פרק שלישי
"אמא מי זאת?" שמעתי ליחשושים
"אני לא יודעת עומר" שמעתי עוד קול
קמתי לאט והסתכלתי סביב.
פתאום ראיתי, ראיתי את עומר אבל עומר הייתה בת 5 ולא בת 11 כמו שאני מכירה ואוהבת...
"שלום, סליחה על ההפרעה אני הילדה שלך בעתיד..." עניתי בלחש ופתאום היא באה, עומר האמיתית משכה אותי לעבר השיחים שליד הבית
"עומר!" אמרתי בשמחה
"שש!" השתיקה אותי עומר
"מה קורה כאן?" שאלתי בלחש
"זה אמ... מקום שחוזר לעבר ו..." עצרה עומר והזילה דימעה, הרגשתי שמשהו לא בסדר...
"ו...?" שאלתי בסקרנות
"ואמ... אני צריכה לספר לך משהו... אני..." לפני שעומר הספיקה לסיים את המשפט שמענו קולות של... סוסים?!
"אוי לא! עדי את צריכה ללכת אני מצטערת אני אחזור מבטיחה!" אמרה עומר בעצב
"מה? מה הכוונה?" שאלתי
"אין זמן להסברים! פשוט רוצי! אני אחזור!" אמרה עומר
"לא עומר בבקשה" התחננתי
"אני מצטערת..." אמרה עומר ופתאום, הסתובבתי במעגלים ונרדמתי...
פרק רביעי
"עדי? הכל בסדר?" שמעתי את אימי מודאגת
"כ..ן" עניתי
"תודה לאל!" שמחה אימי
"עומר... איפה היא?! " שאלתי
"עומר? מי זאת?" שאלה אימי
"מה... היא הבת שלך!" אמרה אימי
"את הילדה היחידה שיש לי" חייכה אימי
"טוב לילה טוב מלאכית שלי" אמרה אימי וסגרה את דלת חדרי
ישבתי במיטה ובכיתי, לא ידעתי מה גורלה של עומר ובחלומי היא הופיעה... ומשפטה ישאר איתי תמיד...
בחלום:
"עדי ! עדי!!" שמעתי קול בחלום
"מי זה?" שאלתי
"זאת עומר! הבטחתי לך שאחזור לא?" ציחקקה עומר
"עומר! איפה את?" שאלתי
"תקשיבי אין לנו הרבה זמן..." אמרה עומר בלחץ
"חח יש לנו את כל החיים " ציחקקתי
"עדי תקשיבי... אני... אני לא באמת אחותך..." אמרה עומר ובאותו הרגע פשוט השתחרר שקט...
"תקשיבי עדי בבקשה! הייתה לך אחות בשם פסיביה... ויום אחד פסיביה מתה... ואת היית בת שנה ולא רציתי שתגדלי בלי אחות שתהיה איתך... אז החלטתי לעזור לך בכל מה שתצטרכי" אמרה עומר
"תודה עומר... ורגע למה את הולכת? למה התכוונת שאין לנו הרבה זמן?" שאלתי
"את עוד תביני, את ילדה חכמה רק תזכרי: לכל דבר יש סוף ולא משנה מה אני איתך" סיימה עומר ונעלמה
בבוקר:
קמתי מהחלום לקחתי את הכרית ובכיתי...
"למה עומר התכוונה שיש לכל דבר סוף?" שאלתי את עצמי
"רגע! אני יודעת! אוי לא..." אמרתי וגל געגועים ובכי הציפו אותי
עכשיו אתם הקוראים, מה אתם חושבים שיקרה?
פרק חמישי
"עומר..." לחשתי לעצמי
"אני צריכה אותך..." לחשתי
ובלילה זה שוב קרה, עומר הגיעה
בלילה:
"עדי אני כאן" ענתה עומר
"עומר בבקשה אל תלכי אני צריכה אותך " בכיתי לה
"הגיע הזמן לספר לך את המשך הסיפור... הנסיכה" ענתה עומר
"הנסיכה?" שאלתי
"כן, טוב בואי הקשיבי. זה היה ביום חורפי אחד... למלכה ולמלך נולדה ילדה יפיפיה... ויום אחד הילדה נעלמה." אמרה עומר
"ומה קשור עלי?" שאלתי
" את הילדה! את הבת של המלך והמלכה. " ענתה עומר
"מה?!" שאלתי מבוהלת
"המלך והמלכה חיפשו אותך כל השנים האלה אבל, כשגיליתי שזאת את, לא רציתי לאבד אותך אז לא סיפרתי להם שזאת את ונשארת כאן איתנו אבל יום אחד גילו שאני איתך ואת היית בסכנה... אז החלטתי לעזוב את הבית ושאת תהיה מוגנת..." ענתה עומר
"רגע כשנפלתי בתוך הבור השחור התעוררתי בתוך בית שהיית בו בת 5 עם הורים, אז מי אלה היו?" שאלתי
"הורי האמיתיים, כשהייתי בת 7 הורי נפטרו ובאתי לגור איתכם " חייכה עומר
"עומר ..."
"כן?" שאלה עומר
"אני אוהבת אותך " עניתי
"גם אני אותך..." אמרה עומר
"עכשיו, את צריכה לחזור להוריך המלך והמלכה... היה כיף להכיר אותך" סיימה עומר ופתאום נהיה הבזק אור והתעוררתי במיטת נסיכות...
"זה לא יכול להיות... זאת את! עדי!" אמרה המלכה בהתרגשות
"אחרי כל השנים האלה..." חייך המלך
"עומר..." לחשתי
"מי זאת?" שאלה המלכה
"אף אחת..." לחשתי
"בואו נארגן מסיבה לכבוד חזרתה של עדי! היום בחצות!" אמר המלך ומיד התחיל לארגן
פרק שישי ואחרון
במסיבה:
ישבתי לבדי והבטתי בשמיים ופתאום היא באה, עומר הופיעה בשמלה יפיפיה עם פרחים ורודים.
"עומר?" שאלתי בשמחה
"עדי!" בכתה עומר
"אני אוהבת אותך... " לחשה עומר
"גם אני אותך!" חיבקתי אותה ואז היא אמרה לי:" אני מצטערת נתראה בעתיד" ונעלמה
חמש שנים לא ראיתי אותה אבל תמיד זכרתי אותה, את עומר הילדה שנתנה לי אור בחיי.
כעבור חמש שנים כשעדי היתה בת 14 עדי יצאה לה לטייל ופתאום שמעה:" עדי... בואי עלי" ועדי התקרבה לקול המסתורי...
היא הביטה סביב, לא ראתה אף אחד והלכה לביתה.
כעבור חודש:
"עדי בואי תראי תמונה של אחותך הקטנה שבדרך" קראה לה אימא
"אני באה!!" צעקתי והלכתי
בחלומה של עדי היא שמעה את קולה של עומר...
בחלום:
"עדי" אמרה עומר
"עומר?" שאלתי בהתרגשות
"הבטחתי לך שאחזור לא?" שאלה עומר
" הבטחת" ציחקקתי
"נכון אחותך הקטנה שתהיה לך..." אמרה עומר
"מה איתה?" שאלתי
"זאת תהיה אני" חייכה עומר
הרגשתי שימחה, סוף סוף עומר ואני נהיה אחיות באמת
"תודה עומר,תודה על הכל" עניתי והיא הלכה
כעבור שמונה חודשים:
"אנחנו בבית!" אמר אבי
"איפה היא?!" שאלתי בהתרגשות
"עדי תכירי זאת עומר, אחותך הקטנה" אמרה אימי בשמחה
עדי ציחקקה ואמרה:" איזה כיף!" ועומר חייכה לעברה.
עומר ועדי חלקו סודות אחת עם השניה ותמיד היו יחדיו! קסם אחיות כמו שאומרים!
עד היום עדי ועומר האחיות הכי טובות!
הסוף מקווה שאהבתם
|
|
מוקדש
לכולם | |
|
|
