|
שרשרת של סיפורים
|
28/06/2021 |
הי אני יודעת שאתם רוצים את האמשך של הסיפור של היתומה אז אולי בפאם הבא אוקי אני רוצה לספר לכם כמה סיפורים אחרים בוא נתחיל:
הסיפור שלא נגמר סיפור לכתב אורח 26/05/2021
"היכרות איתי" הפרק הראשון
אני ליה בדיוק חגגתי יומולדת אחת עשרה
"החופש הגדול נגמר" הפרק השני
מיד התעוררתי מהשעון המעורר שהעיר אותי בחמש למרות
שהלימודים מתחילים רק בשמונה בבוקר
אני אוהבת להקדים אמא שלי עשתה תגבורת לשעון
המעורר וצעקה "מתוקה היום היום הראשון ללימודים קומי"
צרחתי "אמא כבר התעוררתי מהשעון המעורר! אני לא צריכה
גם תרנגול על הדרך!" אמא שלי הסמיקה מרוב בושה
והלכה להלביש את האחים הקטנים שלי לגן
אחותי הגדולה אמילי צעקה "ליה! למה שמת את השעון כל כך
חזק?!?" מיד עניתי לה "כאילו שאת לא רוצה לקום מוקדם!"
היא ענתה "אומנם אני רוצה להקדים ליום הראשון אבל באמת
לקום שלוש שעות לפני הלימודים?!? את רצינית" אמרה אמילי
"בית הספר" הפרק השלישי
מיהרתי לצאת חצי שעה לפני כולם שפתאום מישהי רצה מאחורי
ותפסה לי בז'קט ומיד צרחתי "מי את?!?"
היא ענתה בקול סופר מפחיד "בואו נגיד שלא תראי יותר את
אור היום" וצחקקה לה במפחידות
הרגשתי שמזריקים לי משהו נרתתי אוטמטית אני לא אוהבת
זריקות הרגשתי שהפעפיים שלי הופכים כבדים נרדמתי
כעבור אני יודעת כמה זמן התעוררתי במחסן חשוך
האישה "שחטפה" אותי אמרה " שלום לך ליה אני חושבת
שלא התחלנו ברגל ימין אהה?" שאלה ניסיתי לענות
אבל פי היה חסום "תמיד חשבת שאת מיוחדת אה
תמיד ידעת שיש לך משהו מעבר לכולם טוב בוא
נראה אותך מוציאה אותו" היא צחקקה
ושיחררה את המחסום מיפי מיד צרחתי
אך האישה כבר נעלמה החשוך התגבר והתחיל להכביד
לאט לאט דמויות החלו להופיע הדמויות התגבשו לצורה
של דחלילים אבל לא היה להם פרצוף של דחליל אלה
"אמילי דניאל ועמית!" צרחתי לדחלילים היה את הפרצוף של
אחיי קמתי הם התחלו להתקרב לעברי
ושרטו את זרועי דם התפשט על בגדיי
שהתכוונתי לוותר משהו קרה היד שלי התחממה
ומשהו דיבר אל ראשי " תשתמשי בטוב" לחש מייד
שוחזרו זכרונותי הטובים הפעם הראשונה בבית הספר
החלקה על הקרח והברד עם עומר ודנה היד שלי המשיכה
להתחמם עד שלבסוף אש פרצה ממנה
שרפתי את המקום המומה מכוחי החדש לא שמתי לב
האישה צפתה בקרב כל הזמן וברגע הזה התעלפתי
ברגע שקמתי קלטתי שרק ישנתי! זה בסך הכול היה חלום
מעניין מאוד
במשך היום שמעתי רעשים מוזרים ליחשושים עד ששמעתי
משפט שלם "אני רוצה סיפור שהרע ינצח בהתחלה רציתי
לרשום שהדחלילים יהרגו אותה" וגם "את לא מוחקת לי"
ובלילה שמעתי משפט אחרון " זה יגרום לכך שהיא תגיע
לעולם שלנו"
אבדוניה - פרק 1 עונה 1 27/05/2021
פרק 1
היי אמא חזרתי מבית ספר אמרתי בעודי נכנסת הביתה וטורקת מאחור את דלתי איך היה לך? שאלה אמא היה אחלה אמרתי והתיישבתי על הספה היה משהו מיוחד? שאלה אמא לא הכל כרגיל עניתי והדלקתי את הטלוויזיה-
סופות ענקיות מגיעות לצפון הארץ אוי חשבתי לעצמי אנחנו גרים קרוב לשם אבל אמא קטעה את מחשבותיי ואמרה אל תראי חדשות זה לא לגילך אני לא רוצה שתיהי מוטרדת מהן! תראי את התוכניות שלך- דבריה של אימי נקטעו בכך שהאורות כבו וכל המכשירים בבית עוד פעם? שאלה אימי ונאנחה זאת פעם שלישית השבוע שיש הפסקת חשמל טוב שירוש את יכולה לאסוף את רון? כן ברור אמרתי לה והלכתי לאסוף את רון, רון הוא אחי הקטן בן ה-9 ואני בת עשר וחצי , הגעתי לבית הספר שלו והוא רץ אליי והוא שאל אותי: שירה למה נשארת היום בבית? בגלל עניתי לו שכאבה לי הבטן , התירוץ הרגיל לכך שאימא משאירה אותי בבית אה אמר רון אוקיי אבא בבית? לא הוא יחזור מאוחר יותר אמרתי לו הוצאתי את המפתח מכיסי ופתחתי את הדלת הבית היה מואר כנראה שהפסקת החשמל נגמרה חשבתי לעצמי ונכנסתי הביתה סגרתי את הבית וצעקתי אמא אנחנו בבית! במקום הקול של אמא שמעתי את הקול של אבא אומר: איזה יופי! לי הלכה לקניות היא קראה לי לשמור עליכם בינתיים וזה אומר ש- פתאום האורות שוב כבו נאנחתי ואמרתי אוף עם הפסקות החשמל האלה!! אבא הביט בי במבט מופתע ואמר לי: אמא אמרה לך שזה הפסקות חשמל? כן עניתי לו זה כבר שלוש פעמיים בשבוע! אבא מלמל לעצמו משהו שלא הבנתי אבל היה נשמע כמו מעניין מאוד.. אבא אתה מפחיד אותי אמרתי לו הכל בסדר? אבא במקום לענות לי פנה אל רון לך לחדר שלך לי ולאחותך יש מה לדבר רון עלה לחדרו ואבא פתח את פיו ואמר לי בואי שירה אני צריך להראות לך משהו שהייתי צריך להראות לך לפני הרבה מאוד זמן הגיעה הזמן שתדעי את מורשת המשפחה שלנו...
פרק 1- ההתקפה
אהרון ישב בביתו ומבט טרוד נסוך על פניו
בידו נוצת דיו
ומולו על השולחן עץ ניצבו גליונות כתיבה.
הדלת המקרטעת נפתחה בחריקה
לבפנים נכנסה אישה בעלת שיער זהוב.
"שלום פנינה רעיתי היקרה" אמר לה אהרון
נשימותיה היו קצובות אך מפיה נפלטו המילים
"משפחת עמר.. כולה!... הותקפה!" אמרה והמשיכה
"מ..מזל שהמלטנו את..תתת שמשון אל.. בית אחותך"
"כן באמת מזל" אישר אהרון את דבריה
עיניו ריצדו כל הזמן ממקום למקום לפתע נאפף חרדה
זוג עיניים כחולות הביטו בהם מהחשכה
זוג עיניים עם זיק של רוע
הוא קפץ ונעמד בין החלון שממנו נשקפו העיניים לבין אישתו פנינה "זהירות פנינה!" צעק אהרון
הזיק פגע בו הוא נפל ונרדם... לנצח
המבט על פנינה של פנינה היה משולב
חרדה, שברון לב, פחד
צעקתה פילחה את האוויר
אך לפני שהספיקה לעשות אפילו משהו קטן הזיק פגע גם בה והיא הוטחה לרצפה
פרק 2 -הדרך לעלי מנשה
שמשון ישב בשקט בקרון אך מבפנים הוא היה גועש ורועש
רק לפני כמה שעות בודדות בישרו לו על המוות המשונה של הוריו
מין תרדמת נצחית לא מובנת
הוא היה בדרכו לעלי מנשה
הישוב בו גר אך ורק לפני חודש אך לאחר מכן הומלט לבית דודתו
הוא יגלה מה קרה
הוא יהיה מי שישמיד את האיש או הדבר שהרס את חייו
אלו היו מעט מן המחשבות שהתרוצצו בראשו
הוא לא הגיע לבד ולא הגיע סתם ככה על ידו ישבו יאיר לווין, יצחק שמחוני ולאה כוכב
ארבעה נערים שהגיעו על פי בקשתו של הקיסר
ארבעתם רצו ליקום בדם משפחתם
הרכבת נעצרה בבלימה
ארבעתם כמעט התנגשו בספסל העץ שהיה לפניהם הם קמו וירדו
היה להם הרבה מה לעשות ולגלות
פרק 3 -זע"ם
עבודה של חודשים הגיעה לקיצה
מחתרת זיכרון עלי מנשה
או בקיצור זע"ם עמדו לפני האדם הלוטה בערפל
כל המחתרת עמדה מולו. כולם?, כמעט
כשבוע לפני נעלמו עיקבותיו של יאיר
עיניו של שמשון היו נפוחות מבכי קודם כל הוריו
ועכשיו גם יאיר
הוא יחזיר לסורר מנה אחת אפיים
האיש שמולם צחק את צחוקו הקר
וצרח באותו הקול
"לא תצליחו מולי אני אשמיד את כולכם!"
אבל אז הוא החטיא את השלושה ופגע בעץ
רק ש.. עצים היו הדבר היחיד שחסין מפני הקללה שלו
הזיק התנגש בעץ וחזר לכיוון סליפ במהירות עצומה
סליפ התנגש בעץ האלון שמאחוריו אבל לא כמו מקודם עכשיו הוא היה רדום
פרק 4 – בוקר של טיול
כעבור 300 שנה
"נועם!" נועם התעורר בבהלה וצעק "מה קרה?!?!"
דניאל גלגל עיניים "עוד חמש דקות ההסעה נוסעת" אמר דניאל "ואמא ממש מתפוצצת עליך" המשיך בדבריו
נועם שפשף את עינייו וקם בדרך האופינית לו, לאט
ולאחר שקם החל להתארגן
"אנחנו נאחר לטיול!" ניסה דניאל לזרז את אחיו הקטן ממנו בשנה תוך כדי טיפוח שיער
דניאל הוא ילד אמיץ, זריז וספורטיבי
את שיערו הזהוב הוא נוהג לטפח לפחות חצי שעה כל יום עם מסרק והרבה ג'ל לשיער
לעומתו נועם הוא ילד ישנון ומשחק כל היום במחשב
גם לו יש שיער זהוב אך קצר יותר ולא ממש מטופח
שניהם באותה כיתה נועם קטן בשנתון הוא בן 12
וכעת דניאל שעוד כמה ימים יחגוג 13
חיכה לו לייד הדלת מוכן עם תיק על כתפו
בעוד נועם מצחצח שיניים
כעבור כמה דקות מורטות עצבים הגיע נועם לבוש ומוכן ושניהם יצאו יחד.
סיפור משפחתם התחיל כבר לפני עשר שנים
פרק 5 - האחד שכבר לא איתנו
משפחת בלום היתה מורכבת
מארבעה אנשים
בנימין בלום, האב ההרפתקני
מירב בלום, האם האופה שעובדת בבית הקפה
האחים דניאל ונועם, צמד אחים כמעט כמו אחים תאומים
כל דבר עושים יחד
אבלל אז...
יום אחד במסע טיוליו של האב ביער כלשהו
הוא ראה כתובת חרוטה על עץ
כתובת נבואה..
"האחד שהרדים את עצמו
יחזור לאחר שלוש מאות שנה,
יותר חזק מאי פעם וישמיד כל מה שבדרכו
זהו בן האל ודרכו המשונה
הרדמה מהירה לנצח של שינה"
בנימין עשה אחד ועוד אחד
סבו סיפר לו פעם על סיפורו של סבו של סבו של סבו
שמשון בלום
נצח של שינה, הרדים את עצמו, בן האל
באותו הלילה כשישן חלם חלום ובו אל אשר משמיד את משפחתו והוא.. הוא מנסה לזוז אך ידיו לפתע מרגישות כבדות ורגליו הן כמו רגלי עופרת לא זזות מהמקום
בנימין קם בבהלה הוא התאושש ואז קם בשקט בשקט
התגנב לסלון וכתב פתק
"משפחה אהובה סליחה אני מצטער על כך שעזבתי אותכם אך אין לי בררה
מירב השארתי לך במקום הסודי שלנו
משהו ואיתו פתק הסבר שמרי עליו טוב!"
דמעות זלגו מעינו בעת שבה ארז את חפציו
סגר את התיק הגדול ויצא מהבית
פרק 6 - יערות בלום
דניאל ונועם רצו לעבר כתתם
"הו הנה אתם" מלמלה לעברם היילי
"כמה זמן לוקח לכם?"
היתה שם גדר שחורה וחלודה ושלט המכריז שהמקום הוא "יערות בלום"
היו כאלה שהתבדחו שהמקום שייך לדניאל ונועם
מה שהם לא ידעו זה שזה נכון חלקית
"ובכן אריאל תצתרפי לקבוצה של ליאור ליאם אודליה וגלי" אמרה המורה
"והנה קבוצת השובבים דניאל ונועם בלום, היילי לווין, יונתן שמחוני ואיה כוכב, רק אל תעשו בעיות" אמרה
"המדריך שלכם זה אביעד ברדוגו"
אביעד היה גבר שרירי ויפה בעל בלורית חומה"
אביעד התקרב אל הילדים והכניס בהם מוטיבציה
הם החלו להכנס ליער עברו בן צמחייה לייד עצים בעלי גרפיטי
הם אפילו עברו לייד אוהל סגול מוזר וזנוח
ולייד כתובת עץ שכללה את המילים "יותר מאי פעם"
אך כל השאר היה מחוק
כעבור כמה דקות הליכה נזכר אביעד ששכח את הבקבוק שלו באוטבוס של המדריכים וביקש שימתינו לו מספר דקות.
היילי מטבעה היא לא אדם סבלני
כך יצא שתוך דקה עד דקותיים
פלטה "חלאס נמאס לי!, אני הולכת לחפש משהו מעניין
איה הבי אפ אפ שלה הצטפרה אליה ודניאל החבר של היילי גם הצטרף, אצל נועם הכל הולך על פי שיטה של הרוב קובע (כולל בכדורגל) והוא הצטרף אל המצעד
ניתן היה לשמוע את צעקתו של יונתן
"חכו ליייי אני גם באאאא"
יונתן הוא ילד שקדן שחורש את ספרי הלימוד,
ניתן לראותו בספריה לעיתים קרובות ביותר
שיערו החום העבה ומשקפיו העבות
מסגירים את היותו ילד חנון.
ריצה לא היתה הצד החזק שלו וזאת היה ניתן לראות כשרץ לעבר החבורה וניסה להדביק את הקצב
היילי שמה לב למישהו שרוע על האדמה
פרק 7 - שובו של בן האל
היילי החלה לצעוד לעברו וכולם אחריה
היילי היא מנהיגה מלידה, משכנעת וסוחפת
והיא גם סמל להיגיינה ולכן כשהתקרבה אל האדם השרוע
קפצה בבהלה אחורה
בגדיו היו מלאים אפר ועלים
על רגליו היו חבלות
ועל ראשו היתה צלקת
וכל החול סביבו היה קשה כאבן והיה בצבע אדום
שיערו הכחול היה מלא בחץ ופניו מלאות באפר
איה לא היססה וניסתה להעירו
"קום כבר איש עצלן!"
איה ילדה קצת חוצפנית
טובה בריקוד ומתה על זה ושיערה בעל הקוקו הצדדי השחור
מחומצן בשתי פסים של צבע כחול וורוד.
לאט לאט כולם החלו להתאסף סביבו וניסו להעירו אך לשווא
"טוב נו נמאס לייי" ילל נועם
"בואאא נלךך" דניאל העיף מבט לעבר אחיו הקטן ופלט
"טוב נו בוא נמשיך"
יונתן הממושקף חברו הטוב של נועם
קם והתנקה מהאפר "אני בעד" אמר והעיף מבט בגועל
על החול הקשה והאדום
איה והיילי הביטו אחת בשניה ואמרו
"טובבב" והם החלו לצעוד ולהתרחק.
האיש השרוע על הרצפה החל להתעורר
"מה זה? מה קורה פה?" אך כעבור כמה שניות שב אליו זכרונו הוא החל לרחרח
"הריח המיוחד והמוזר של לווין" הוא זז במהירות כשאפו מוביל אותו.
עבר שבילים וחצה נחלים עד שהתנגש באיש בעל בגדי מדריך הוא ריחרח את המדריך המבולבל ושאל
"באיזה שנה אנחנו?"
המדריך ענה ונימה של בלבול נשמעה בקולו
"2021?"
האיש בעל השיער הכחול פלט "300 שנה עברו!"
הוא התסכל על המדריך בכעס והתפרץ "אתה צאצא של בלום!" צרח
"אה לא אני רק מדריך של בל-" הוא הוטח בקרקע
עיניו עדין פתוחות אך גופו.. רדום
"זהו שובו של בן האל!" צרח כך שכל האזור סביבו רעד
טוב זהו לבנתים ביושש
אסור לעתיק יצירה זו (או אחרת)
|
|
מוקדש
ל פסח444, הדסי9999, סרט190, הדר985 | |
|
|
