|
9 באב
|
18/07/2021 |
היי הולים מולים בואו נשמע קצת מה זה תשעה באב:
תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב.[1] האירועים שהתחוללו, לפי המסורת, ביום זה, גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף הובילו לגלות בת כאלפיים שנה.[2]
בניגוד לשאר התעניות שהחובה להתענות בהם היא מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום הכיפורים. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת (כ-28% מהשנים), התענית נדחית מפניה לי' באב.
לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן.[3] בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב.[4]
חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב...
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.
— משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'
נגזר שלא יכנסו לארץ: על פי מסכת תענית, האירוע הראשון היה הגזירה על דור המדבר שלא יכנסו לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים. המדרש קושר חטא זה שהתקיים בליל תשעה באב לצרות לאומיות שאירעו דורות לאחר מכן: "אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א').
מטבע המציין את ייסוד איליה קפיטולינה. בגב המטבע נראה הקיסר אדריאנוס חורש את גבולותיה בשור ופרה כמנהג הרומאים, ולצדו מופיע נס הלגיון העשירי. מסביב לציור הכתובת COL. AET. CAPIT COND. (קולוניה איליה קפיטולינה המיוסדת). בפני המטבע דיוקן של אדריאנוס. ההחלטה על הקמת ירושלים כפוליס הלניסטי והצבת מקדש אלילי על הר הבית נחשבת במחקר כאחד הגורמים המרכזיים למרד בר כוכבא.
חרב הבית בראשונה: בית המקדש הראשון נחרב בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס) לפי המסורת היהודית או בשנת ג'קע"ה (586 לפנה"ס) לפי הכרונולוגיה ההיסטורית,[8] בידי צבאו של נבוכדנצר השני, מלך בבל.
חרב הבית בשנייה: בית המקדש השני נחרב בתקופת המרד הגדול, בשנת ג'תת"ל (70 לספירה), בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס.
נלכדה ביתר: שתי הצרות האחרונות התרחשו בימי מרד בר כוכבא, תחת שלטון האימפריה הרומית במאה ה-2 לספירה. בהסברו של הרמב"ם[9]:
ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל. והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח. ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש.
נחרשה העיר: באותו דור נחרשה אדמת ירושלים לקראת הקמתה של עיר אלילית בשם איליה קפיטולינה על חורבותיה. בהמשך דבריו של הרמב"ם: "...ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ".[10]"
אירועים מאוחרים
צו משנת 1492 המורה על גירוש יהודי ספרד.
לאורך ההיסטוריה היהודית התרחשו אירועים טרגיים נוספים בתשעה באב. בדומה לחורבן בתי המקדש, שאירועים שהובילו אליהם החלו לפני תשעה באב עצמו ונמשכו לאחריו[11] וכן החשש מסכנה ומנהגי האבלות מתחילים בהדרגה לפני תשעה באב ונמשכים לתוך עשרה באב, גם אירועים שקרו בסמוך ליום עצמו נתפסו כחלק מהצרות של תשעה באב. בין האירועים המאוחרים:
גירוש יהודי אנגליה – בט' באב ה'ן' (18 ביולי 1290) הורה אדוארד הראשון מלך אנגליה לגרש את כל היהודים מארצו עד היום הראשון בחודש נובמבר 1290, וכי אלה שיישארו בה אחרי תאריך זה יוצאו להורג.
גירוש צרפת הגדול – בי' באב ה'ס"ו (22 ביולי 1306) גזר פיליפ הרביעי על כל היהודים לעזוב את צרפת בתוך חודש.
גירוש ספרד – בליל ח' באב ה'רנ"ב (31 ביולי 1492) הסתיימו ארבעת החודשים שניתנו ליהודים כדי לעזוב את ספרד.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה – בה' באב ה'תרע"ד (28 ביולי 1914) הכריזה האימפריה האוסטרו-הונגרית על מלחמה עם סרביה ובכך פרצה מלחמת העולם הראשונה. בז' באב הצטרפה רוסיה למלחמה. בט' באב הצטרפה גרמניה.
גירושי יהודים בשואה – בב' באב ה'תש"ב (16 ביולי 1942) כלא משטר וישי 13,000 מיהודי פריז בתנאים איומים, ובז' באב גירשם למחנות ריכוז. בח' באב באותה שנה החלה האקציה הגדולה מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.
לקינות תשעה באב לפי נוסחי מנהג האשכנזים צורפו קינות על הריגת יהודי שפירא ורמיזא ומגנצא במסעי הצלב,[12] על שריפת התלמוד, ומאוחר יותר על פרעות ת"ח ות"ט.[13]
סיפור חנה ושבעת בניה מופיע בקינות של יהודי ספרד והמזרח וסיפור עשרת הרוגי מלכות בקינות של יהדות אשכנז. בנוסחי עדות המזרח מופיעות קינות המזכירות את גירוש ספרד, וכן יש מיהודי ארצות האסלאם המוסיפים קינות על פרעות שאירעו במקומם.[14]
כיום מקובל בקהילות רבות לומר קינות על השואה בתשעה באב ובשאר התעניות, ובעיקר בעשרה בטבת שבו מציינים את "יום הקדיש הכללי".
מועד התענית
התענית בתקופת גלות בבל
בית המקדש הראשון חרב בשנת 586 לפנה"ס, ולפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית בשנת ג'של"ח,[15] שהיא 422 לפנה"ס.
קיומו של צום בחודש אב שנקבע לאחר חורבן בית המקדש הראשון מוזכר כבר בספר זכריה (שזמנו מתוארך לסוף תקופת גלות בבל ותחילת ימי בית המקדש השני), אך ללא פירוט באיזה יום בחודש חל הצום. בספר מתוארת משלחת מבבל שנשלחה אל כהנים ונביאים בארץ ישראל עם שאלה לגבי עצם התענית בחודש אב, וזאת לאור התהליך ההפוך: שיבת ציון ובניית בית המקדש השני: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?"[5]
התשובה למשלחת היא סדרת נבואות ארוכה הכוללת דברי מוסר על חשיבות תיקון המעשים הרעים העולה בהרבה על חשיבות הצום, ונבואות נחמה על בניין ירושלים ויהודה. בסיום מופיעה נבואה על הפיכת הצומות לימי שמחה: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים."[16]
ההנחה היא שהצום המוזכר בספר זכריה התקיים בתשעה באב או בסמוך לו, בהתאם לכך שיום חורבן בית המקדש הראשון מתוארך לז' באב בספר מלכים, ולי' באב בספר ירמיהו. הגמרא במסכת תענית שדנה בסתירה זו בתאריך, מייחסת את החורבן לתקופה שבין שני תאריכים אלו, ואת עיקרו של החורבן ליום ט' באב.[17]
התענית בתקופת בית שני
הדעות חלוקות בשאלה האם צום תשעה באב התקיים במהלך תקופת בית שני.
בתקופת בית שני מוזכר התאריך תשעה באב בהקשר של יום קורבן עצים, אשר נחשב יום שמחה (מאוחר יותר נדחה קורבן עצים זה לט"ו באב מסיבות שונות)[18] יש שכתבו שקרבן העצים נקבע ליום זה בכוונה, על מנת לקיים את נבואת זכריה על הפיכת ימי צום לימי שמחה.[19] לעומת זאת, הרמב"ם כותב בפירוש המשנה[20] כי צום תשעה באב נהג גם בזמן שבית המקדש השני עמד על תילו, אך רבים חלקו על דעה זו של הרמב"ם.[21]
יש שהסבירו כי גם לשיטת הרמב"ם לא היה צום קבוע ביום תשעה באב בתקופת בית שני, אלא קיום הצום היה תלוי בנסיבות המדיניות: כאשר הייתה עצמאות לישראל לא נהג הצום, וכאשר אבדה העצמאות נהג הצום.[22]
במשנה במסכת תענית (שנערכה בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא וחורבן בית המקדש השני), מוזכר לראשונה התאריך "תשעה באב" כיום צום על חורבן בתי המקדש הראשון והשני. התלמוד בבלי[23] מביא ברייתא המסבירה כיצד הוחלט על תאריך תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את יום החורבן כז' באב וכי' באב: "אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה. הא כיצד: בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו." בניגוד להלכה שנקבעה, דעת רבי יוחנן הייתה שראוי היה לקבוע את התענית בעשרה באב, "מפני שרובו של היכל בו נשרף", אולם חכמים שחלקו עליו העדיפו את קביעת הצום ביום בו התחילה הפורענות, ולא ביום בו היה עיקר הפורענות. עם זאת, מנהגי אבלות מצומצמים נקבעו ליום י' באב.
יום הצום בלוח העברי
על פי סדרו של הלוח העברי הקבוע, ט' באב חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו,[24] ועל כן הוא יחול רק בימים ראשון, שלישי, חמישי או שבת (כאשר חל תשעה באב בשבת, הוא נדחה ליום ראשון). צום תשעה באב נמשך משקיעת החמה של היום שלפניו ועד צאת הכוכבים בט' באב, כלומר כ־24 שעות וחצי. מאחר שצום זה הוא מדרבנן ולא מהתורה, אין בו חובת תוספת לעיקר היום, בניגוד לשבת ויום כיפור הקבועים מהתורה, ולהם תוספת שבת ותוספת יום כיפור עוד טרם שקיעת החמה.
וזה במועט!...
בייייייי נתראה!
|
|
