|
סיכול המזימה ושינוי עצמי
|
18/07/2021 |
פרק 1: היכרות
______________________________________
היי שמי רוני ואני בכיתה ו', אני ילדה ממוצעת ורגילה בהכל והכל זאת אומרת הכל, גובה, צבע עיניים, אורך שיער, צבע שיער, ציונים וקיצר הבנתם. הא, שכחתי והחברות הכי טובות שלי הן: מעיין, רונה ושקד.
אתם חושבים שאולי יום אחד אני אשתנה ויהיה טיפה פחות רגילה?
______________________________________
פרק 2: סיום הלימודים ויזמות
_____________________________________
זה היה ביום האחרון ללימודים, התעוררתי לקול קריאותיה הבלתי פוסקות של אימי: "רוני, קומי יום אחרון לבית ספר!" חזרה שוב ושוב אמי. "טוב אמא" צרחתי לה בחזרה. התארגנתי ממש מהר, והלכתי במהירות לכיוון הבית ספר. הגעתי דקות ספורות לפני תחילת השיעור. התיישבתי במקומי שהיה ליד מעיין חברתי הטובה.
היא ברכה אותי לשלום והוסיפה: "אני לא יודעת אם להתרגש או לשמוח לכבוד היום האחרון של הלימודים" "את האמת, גם לי אין מושג" עניתי לה.
טוב, אני לא אעריך לכם בתיאור היום, אני אעבור לעיקר.
שצעדתי עם חברותי הטובות, מעיין, רונה ושקד לכיוון שער בית הספר פתאום שקד עצרה וקראתה בקול: "השנה לא הייתה רגילה, ואני לא השקעתי ממש בלימודים אבל אני חושבת שהציונים שלי מעולים"
"אני גם חושבת ששלי טובים" הוסיפה מעיין לשיחה.
אני כבר לא שמעתי מה רונה אמרה, הרהרתי לעצמי 'באמת איך נראת התעודה שלי?!' טוב, אתם יודעים ממוצעת, רגילה.
נזכרתי באותו הרגע שהמורה קראה לי מחוץ לכיתה לקבלת התעודה, היא אמרה לי כך: 'רוני, שמתי לב שאת ממש רגילה וממוצעת' היא חייכה לעברי והמשיכה: 'רוצה טיפ קצת להשתנות?' שאלה אותי. הנהנתי בראשי.
היא אמרה: 'תנסי ליזום מצד עצמך' אמרה והגישה לי את התעודה. 'להצלחה בהמשך' הוסיפה.
חזרתי למציאות והחלטתי לנסות את הטיפ של המורה, הבנות פטפטו בנתיים על מה שהן עומדות לעשות בחופש.
אצלנו תמיד היוזמת היא מעיין. אבל נשמתי ואמרתי:
" הי, בנות, מה אתן אומרות שנפגש מחר בשעה 10:00 בגינה הציבורית?"
"בטח רעיון נהדר!" אמרה רונה,
"כן, לי אין בעיה!" הוסיפה שקד,
"ברורררררררר!" אמרה מעיין.
נשמתי ולרווחה עשיתי זאת!
וכל אחת פנתה לכיוון ביתה.
______________________________________
פרק 3: ליזום זה לא נורא
______________________________________
חזרתי הביתה, אכלתי בזריזות. רציתי לראות מה אימי תגיד על התעודה.
התיישבתי בספה וקראתי לאימי: "אמא, את באה לראות את התעודה שלי?"
"כן, מייד." היא ענתה והתיישבה על הספה והביטה על תעודתי. וחייכה, ושוב הביטה בתעודה ושוב חייכה.
היא אמרה לי: "רוני, אני דקה חוזרת. אני הולכת להביא את התעודות שלך משנים קודמות."
"אין שום בעיה" עניתי לה וחיכיתי.
היא חזרה מהר, תעודות של כיתה א', ב', ג', ד', ה' וגם של עכשיו כיתה ו' היו מונחות על הספה.
אמא פתחה את כל התעודות והסתכלה והקריאה בקול את הציונים שלי, הכל אותו דבר, רגיל, ממוצע.
היא נאנחה. ואמרה: "זה בסדר להיות כזאתי, אבל לא תמיד לפעמים את צריכה להראות משהו לא רגיל." היא שתקה מספר שניות והוסיפה: "את תשתני מתישהו?" שאלה. רגע של שתיקה. פתחתי את הפה ושוב סגרתי. ושוב פתחתי וסגרתי. ועניתי: "בשבילך אמא, בשבילך, כן!"
היא חייכה.
ואני, אני לא מאמינה שאמרתי את זה, אבל אוקיי.
החלטתי שוב ליזום: "אמא אני אוכל לצאת לרכוב באופניים עוד כמה דקות?"
היא נראתה טיפה מופתעת, אבל מייד ענתה: "בטח, ברור."
"תודה אמא, אבל אחזור עוד שעה" עניתי.
"סבבה רק לא לאחר." אמרה.
יצאתי החוצה ונהנתי, 'זה לא ממש נורא ליזום' חשבתי לעצמי.
חזרתי לאחר שעה, ואכלתי במהירות התארגנתי לשינה ועמדתי לשכב.
אוי, נזכרתי!
"אמא מחר תעירי אותי ב9:30 אני נפגשת עם חברותיי בגינה הציבורית!" צעקתי מחדרי שאני שוכבת במיטה.
"אין שום בעיה" ענתה אמא.
______________________________________
פרק 4: שמתרגלים זה בא בקלות
______________________________________
"היייי שקד" קראתי לעברה.
הא, נכון, שכחתי לספר שאני בגינה הציבורית,
אימי העירה אותי בזמן אז התארגנתי ויצאתי,
שקד יושבת על הספסל ומחכה לנו, מעיין בדרך, ורונה כמו תמיד מאחרת.
"הייי רוני, מה קורה?" היא קראה לעברי.
רצתי אליה גם מעיין הגיעה כבר.
"נותר לחכות לרונה" אמרתי.
"הינה היא" קראה מעיין והצביעה לעברה.
נופנפנו אליה לשלום, היא התחילה לספר: "אתן לא מבינות! אמא שלי העירה אותי רק לפני שתי דקות ו..." את ההמשך לא שמעתי. רונה חופרת.
החלטתי להציע להן לטייל ביער.
בעצם זה לא נורא ליזום הרהרתי.
הן עדיין פטפטו.
"מה דעתכן שנלך ליער?" שאלתי.
"כןןן! פה ממש חם" אמרה רונה וקמה ואחריה כולנו קמנו וצעדנו ליער.
כל אחת שתפה אותנו מה היא עומדת לעשות בחופש, אף אחת לא תארה שאנחנו עומדות לחוות הרפתקה שלא תשכח!
נכנסנו ליער והתחלנו לטייל ליד סוגי הפרחים המוגנים.
פתאום, שמענו קול מוכר ולא ידידותי.
_____________________________________
פרק 5: פרחים מוגנים אסור לקטוף
______________________________________
"זה מונדו!" לחשה שקד,
"מה הוא עושה ביער?!" שאלה מעיין
"שששששששששש" אני ורונה לחשנו.
והוספתי: "בואו נאזין למה שהוא אומר"
"לקטוף כלניות לגברת מיקיאוולי, לקטוף כלניות לגברת מיקיאוולי..." זמזם מונדו ללא הפסקה.
"לאורוייזיון, לא הייתי שולחת אותו" צחקקה שקד.
"חחחחחחחח" גיחחנו.
"רגע!" הפרתי את הדממה.
"הרי כלניות הן פרחים מוגנים!" אמרתי
"נכון!" ענו הבנות.
"מעניין מה למיקיאוולי יש לעשות עם כלניות" הוסיפה מעיין.
"הי, הוא מתקדם לעבר הכלניות" קראה רונה
"חייבים לעצור אותו!" יזמתי שוב והפעם ללא חשש.
רצנו לעברו,
"עצוררררר!!!!!!!!" קראנו לו בקול. הוא עצר והסתובב.
"אתה לא יודע שכלניות אלה פרחים מוגנים?!" הוסיפה שקד למהומה.
"נכון!" ענינו בקול.
"לא נתן לך לקטוף אותם!" הוסיפה מעיין
"איך אתן מעיזות להפריע לי?! הגברת מיקייאוולי שלחה אותי לקטוף אותם! השלט הזה של הפרחים המוגנים לא מעניין אותי בכלל!" ענה מונדו בכעס ולעס תוך כדי זבוב.
מונדו הושיט את ידו לקטוף את הפרח, רצנו לעברו במהירות הכי גבוה שיכולנו ונעמדנו בינו ובין הפרח.
"אלה פרחים מוגנים!" התעצבנתי עליו.
"חכו, חכו, אני הולך לקרוא לגברת מיקיאוולי!" ענה מונדו בזעף
"פויייייי" התנשפנו.
"בואו ננוח" אמרה מעיין תוך שיעול.
______________________________________
פרק 6: גילוי המזימה
______________________________________
פתאום שמענו את קולה של מיקיאוולי: "מה, מה אמרת?! הן אמרו לך לא לקטוף את הכלניות!?"
"כן גבירתי" שמענו את קולו של מונדו.
"אבל בלי כלניות לא אוכל להכין שיקוי להשמדת ראש העיר ואז לא אוכל לנצח בבחירות שיהיו ביום רביעי!" צרחה מיקיאוולי.
"מעיין" פניתי אליה.
"מה?" האי שאלה
"את רצה הכי מהר מכולנו, השיגי תגבורת" אמרתי ועליתי על הספסל.
"מיקיאוולי באה עם טרקטור! רוצי מעיין!" הוספתי במהירות.
"אין בעיה, אשתדל לחזור הכי מהר שאפשר!" אמרה מעיין והתחילה לרוץ.
"תראו, תראו מי כאן, צוות לשמירת הטבע חחחחח" מיקיאוולי היגיע ואמרה.
"טוב חמודות זוזו אני צריכה לקטוף כמה פרחים!"
הוסיפה.
"ממש ממש נראה לך!" כעסתי עליה ונעמדתי בינה ובין הפרחים.
"נכון!" קראה שקד והמשיכה "אלה פרחים מוגנים!"
"אנחנו לא נתן לך!" הוסיפה רונה
והן נעמדו לידי.
"אין בעיה!" קראה מיקיאוולי וצחקקה
היא נסעה לעברנו עם הטרקטור וצחקקה תוך כדי.
אבל אנחנו, אנחנו היינו נחושות להגן על הפרחים בכל מחיר! הזעתי מלחץ, הגוף שלי רעד.
הטרקטור עוד שניה נגע במצחי הלוהט.
______________________________________
פרק 7: תגבורת וסיכול המזימה
______________________________________
"אתן בסדר?" שמענו קול מוכר
"מעייןןןןןןןןןןן" צרחתי
"הבאת תגבורת?!" שאלה שקד
"ברוררר מה נראה לכן" ענתה מעיין
"תגבורת?! איפה?!" נבהלה מיקיאוולי
"החבורהההה" צחרתי
זואי, מקס, סאני וג'ימבו הגיעו!
סיפרתי להם במהירות את הסיפור.
זואי משכה אותי הצידה ואמרה במהירות: "תקשיבי, רוני, אני ואת נלך לביתה של מיקיאוולי הנמצא ביער ונקח את כל ההוכחות שהיא אכן נסתה להכין שיקוי להשמדת ראש העיר."
"אין שום בעיה זואי" אמרתי
"בנתיים הם יעקבו אותה" הוסיפה זואי
רצנו לביתה של מיקיאוולי הכי מהר שיכולנו, לקחנו את כל הדפים שבהם היה כתוב המתכון להכנת השיקוי להשמדת ראש העיר, הכל צולם על ידי זואי ורצנו בחזרה למקום שמעיין, מקס, רונה, שקד, סאני וג'ימבו חיכו לנו.
"פוי, פוי, חם לי" אמרה זואי
"אבל הכל צולם ונלקח גברת מיקיאוולי" הוספתי ונפנפתי לעברה בדפים.
"מונדו!!!!" צרחה מיקיאוולי צרחה איומה
"איך העזת לשכוח לנעול את הבית?!!?" שאלה והוסיפה
"גבירתי, חשבתי שאת נעלת ו..."
"אני?!!" ענתה מיקיאוולי ולחצה לו על האף.
"בוא מונדו, אנחנו מסתלקים מפה!" אמרה ומשכה לו באוזניים.
"חחחחחחחחחחחחח" צחקנו כולנו
______________________________________
פרק 8: סוף טוב הכל טוב
______________________________________
אני, רונה, מעיין ושקד קבלנו אות הוקרה על הצלת מיקמק סיטי וראש העיר!
אני כבר פחות רגילה וממוצעת!
איזה כיף! והכל התחיל בשינוי קטן שביצעתי!
______________________________________
@כל הזכויות שמורות ל4רוני586 בלבד
|
|
מוקדש
לכולםבאהבה♥ | |
|
|
