קהילה - היצירות של מילקייM
|
|
|
|
|
"חטיבה" - פרק 1 המלא!!
|
29/07/2021 |
~יצירה זאת הועלתה ב00:8 בלילה~
הפרק הזה מוקדש לאבישג450, פגישתחברות והילהחנה100 :)
להילה - תודה על התגובות!! ביססתי אפילו דמות עלייך...
____________________________________
פרק 1
יום ראשון בחטיבה חדשה, זה לא קל.
זה לא קל, שאת לא יודעת מה יהיה המצב החברתי שלך,
זה לא קל, כי את לא יודעת איך תהייה המורה,
והכי לא קל והכי גרוע, שאת צברית מלידה וקוראים לך אלורה!
כן כן, אני מכירה את הבדיחות, אלורה, אלוורה, ממש מצחיק. קורע, אין מה לומר, אנשים. זמן לצחוק. חה חה חה. אפילו התחפשתי לזה בכיתה ב'.
איזה מצחיק (ומציק) היה לראות את הפנים של חברות שלי אחריי שעברתי קורס מד"א! עכשיו האלוורה גם מרפאת!
ככה קראו לי כל היסודי. אלוורה. אפילו המורות – "אלוורה, גשי לפתור את התרגיל בלוח!" אני מניחה שהתרגלתי לזה. אבל השנה זה הולך להיות... אחרת.
8 בבוקר, השעון מצלצל. הלימודים מתחילים רק בתשע.
אני קמה, שמה את החצאית והחולצה הארוכה ומסרקת את שיערי החלק והשחור. אמא קוראת לי לקחת את האוכל. אני יורדת.
"בהצלחה, אלוורה", אמא אומרת.
"תודה, אמא," אני ממלמלת, "ואם אפשר.. לקרוא לי פשוט אלורה?"
"ברור, ברור," אמא אומרת ומוסיפה קריצה. "ביי ביי!"
"ביי אמא!"
אני מתחילה ללכת. הבית ספר שלי הוא בית הספר הדתי היחיד בסביבה. כשאני אומרת "בסביבה", אני מתכוונת בשלושים קילומטרים הקרובים, פחות או יותר. הבית ספר אומנם בית ספר לקירוב, אבל אני אסתדר.
אני עוברת דרך עצים ושיחים ומנסה לנחש מה צריך להשקות כל צמח וכמה זמן הוא שם. למשל את עץ התפוזים אני מדמיינת שמשקים מיץ מנגו. מתאים לו.
אחריי עשרים דקות הליכה אני רואה את בית הספר. נס שהצלחתי להגיע, כי אני הילדה עם החוש כיוון הכי גרוע שתראו בחיים שלכם. אני יכולה אפילו לטעות בשכונה שלי.
"תודה, ה'," אני לוחשת ונכנסת לבית הספר. יש שם שני מבנים, אחד של הבנים ואחד של הבנות. אני נכנסת לתוך המבנה של הבנות, אני לא מכירה שם אף אחת. אני הולכת במסדרון ומקווה לטוב, ולהפתעתי רואה את מוריה!
מוריה לא הייתה חברה טובה שלי ביסודי או משהו כזה, אבל אנחנו תמיד הסתדרנו. היא הייתה בקבוצה שיותר דיברה על סרטים ומפורסמים ועוד שטויות כאלה, שאני לא ממש התעניינתי בהם, אבל היה נחמד לראות פרצוף מוכר.
אני מנופפת לה לשלום והיא מתקרבת אליי. "היי," היא ממלמלת. "היי" אני אומרת, "לא ידעתי שאת באה לפה, חשבתי שאת גרה ב.."
"כן, ברגע האחרון הייתי חייבת לעבור בית ספר וזה, קצת רחוק מהבית אבל אני מסתדרת... נחמד שיש פה עוד מישהי מהבית ספר." יש משהו קר בקול שלה, אני חושבת.
היא מתחילה ללכת ואני מבינה שחברות לא נהייה השנה, אני הולכת אחריה כי אין לי מושג איפה זה כיתה ז' ובטעות מתנגשת בילדה גבוהה שנראית לי גם בערך בכיתה ט'. היא נופלת על הרצפה.
"אחח! יא עיוורת, תסתכלי לאן את הולכת!" היא משפשפת את העיניים שלה.
"אממ.. סליחה, את בסדר?" אני מגמגמת. "זה לא היה בכוונה, לקרוא לאחות או משהו?" אני שואלת למרות שאין לי מושג איפה נמצאת האחות. או המנהלת. או הכיתה שלי. או השירותים. או כל מקום אחר, אולי חוץ מהכניסה.
"לא, תודה," היא אומרת די בהתנשאות.
אני מושכת בכתפיי ומנסה ללכת, אבל הופ, אני נופלת מהרגל שהיא שמה לי. אני משתטחת על הרצפה ובדיוק מגיע הצלצול.
"זה לא היה בכוונה," היא מסננת ומתחילה ללכת, וילדה מתולתלת עם שיער קצת מחומצן חוסמת אותה. "תפסיקי לנסות להיות גיבורה על חלשים, את סך הכל עולה לכיתה ט'. אני יודעת מי את. תפסיקי לעוף על עצמך. בנות כמוך לא יגיעו לשום דבר בחיים."
"מישהי פה עפה על עצמה," אומרת הגבוהה בלעג. "איזה מתחסדת!"
בשלב הזה שמתי לב שבערך חצי מהבנות במסדרון מסתכלות עלינו.
אתם יודעים, זה די מביך ליפול לתגרה בתחילת כיתה ז' שאת בכלל רוצה חיים שקטים בלי שום אלוורות.
המתולתלת מתעלמת ממנה ולוחשת לי, "שתהייה בריאה. היא עוד שנייה מסתלקת מפה. אה, ונראה לי שהכיתה שלך בקומה השנייה מצד שמאל."
"תודה," אני אומרת ומחייכת.
מצאה למי לנסות להדריך. חוש כיוון גרוע וזה.
אני עולה למעלה ומקווה שכולם ישכחו בעשר דקות הקרובות בערך את כל מה שקרה.
אני נכנסת לכיתה (נס פעם שנייה היום), ומגלה שלמזלי המורה לא הגיעה. אני יושבת על שולחן לבד בערך באמצע הכיתה ומוציאה מחברת. איזה חברותית אני :)
אני מתחילה לצייר ציור של נתן גושן, הזמר האהוב עליי כשמישהי עם שיער בלונדיני בוהק עוברת ליידי ומתפעלת. "וואו! כמה זמן לקח לך לצייר את זה? שעה? זה מדהים!!"
"אממ.. את האמת ששלושים דקות בערך."
"וואו!! הילה, בואי שנייה, תראי מה היא ציירה," היא אומרת ולוחשת לי, "הילדה הזאת משוגעת על נתן גושן."
"יו, גם אני אוהבת אותו, איזה קטע" אני אומרת ואנחנו ממשיכות לדבר וזה קצת מכפר על מה שהיה בבוקר. יש לי חברות, יוהו! אין לי מושג אם הן מקובלות או לא – יוהו! אבל אני לא ילדה בודדה, גם זה משהו.
לבינתיים המורה מגיעה. היום ממשיך. אנחנו נפרדות.
____________________________
אוקיי, אני יודעת שזה לא מותח במיוחד, לא כתוב טוב במיוחד, אבל - זה ממש לא אכפת לי.
בכל מקרה, אתם תראו, זה עומד להשתפרררר!
|
|
|
|
|
|
121
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11/11/2021 15:54 |
נויוש690 |
15 |
ואוווו מהממםם
את כותבת ממש יפהה
מותח מממשש |
|
|
|
|
|
18/08/2021 12:17 |
אנההמלכה55 |
14
|
|
מהמםםם!! |
|
|
|
|
|
09/08/2021 21:30 |
איילת4560 |
13 |
|
מחכה להמשך שלך |
|
|
|
|
|
30/07/2021 16:40 |
לילי67867 |
12
|
וואווווו
כתוב מעולה!!!
מחכה להמשךךךך |
|
|
|
|
|
30/07/2021 10:40 |
ריאלי2001 |
11 |
|
מהמם |
|
|
|
|
|
30/07/2021 10:29 |
מוקמיק992 |
10
|
|
נטע - כי הן בפעם הקודמת הגיבו תגובות :)) |
|
|
|
|
|
29/07/2021 18:21 |
181יעלר1 |
9 |
|
מהמם מחכה להמשך |
|
|
|
|
|
29/07/2021 18:18 |
181יעלר1 |
8 |
|
מהמם אהבתי את הסיפור מחכה להמשך |
|
|
|
|
|
29/07/2021 12:41 |
51יופיטופי |
7
|
וואו מרתק!!
מחקה :) |
|
|
|
|
|
29/07/2021 11:23 |
הילהחנה100 |
6 |
יש בי עוד רבדים חוץ מלאהוב את נתן גושןן
וואי מה אני עושה סיפור משתי שורותXD |
|
|
|
|
|
29/07/2021 11:21 |
אמלי45639 |
5
|
וואו, זה סיפור פשוט מ ד ה י ם .
כתוב ובנוי מעולה, ובינתיים העלילה קלילה וממש כיפית.
פשוט מהמם.
מחכה כל כךךךךך להמשך! |
|
|
|
|
|
29/07/2021 10:57 |
הילהחנה100 |
4 |
מוקדש להילהחנה100, הילהחנה200, הילהחנה700.
תודה? |
|
|
|
|
|
29/07/2021 10:57 |
הילהחנה100 |
3 |
אמאלה אני בוכההה
עשית דמותתתת
עליייי
רארר
אני סלב עכשיווו
טריליליליי
אבל מה לא לצחוק עליי גם את אוהבת אותווו
חצופה שכמותך^^
יאוו וגם קראת לה הילההה
איזה נחמדיייי |
|
|
|
|
|
29/07/2021 09:34 |
נטועית |
2
|
|
רציתי לשאול - למה זה מוקדש להן? :) |
|
|
|
|
|
29/07/2021 09:32 |
שירהמספר6 |
1 |
|
זה כתוב מעולה! מחכה כבר להמשךך |
|
|
|
|
|
|
|
