|
לפעמים - סיפור
|
08/08/2021 |
עד שסוף סוף הוא האמין לנו, לקח זמן.
באותו ערב מישהו דפק בדלת. כולם ישנו חוץ ממני.
הלכתי לפתוח את הדלת. פתחתי ועמד שם מישהו גבהה שמאחוריו היו שני אנשים. הם היו עם שיער שחור, בגדים שחורים, ומשקפיים.
"שלום. את נועה?"
"תלוי מי שועל"
"אנחנו"
"ואתם מי?"
"אנחנו באנו לקחת אותך לבדיקות"
"בדיקות של?"
"תראי ילדה, את צריכה לבוא איתנו עכשיו"
"מי אתם?" שעלה אמא שלי שעכשיו באה.
"אנחנו באנו לקחת את נועה לבדיקות"
"איזה בדיקות?"
"בגלל שהיא הבאה בתור"
"טוב חמודה שלי, לכי להתארגן ותלכי איתם"
"אבל אני עייפה"
"סליחה חמודה שלי"
התארגנתי והלכתי איתם. אמא שלי נשארה בבית עם אח שלי.
נכנסנו לתוך לימוזינה ענקית בצבע שחור.
אני הבאתי איתי טיק עם בגדים והבושם האהוב עליי
.One direction שלone moment
נכנסתי לאוטו והתחלנו לנסוע.
נרדמתי באוטו. ואחרי 40 דקות הגענו. הנהג האיר אותי. הנהג הוא גבהה עם שיער שחור ועור שחום. הבית שאליו הגענו היה גדול וכולו בצבע שחור. זה היה באזור נידח. היה שם חצר מוערת עם בריכה. הבית היה עם 5 קומות. נכנסנו לבית אני, הנהג, ושלושת האנשים המוזרים האלה שדפקו בבית שלי. אני עשיתי סיור בחצר, ואז נכנסתי לבית, בקומה הראשונה היה סלון ענקי ומפואר, שמשם אפשר גם לצאת לבריכה. בקומה הראשונה היה גם מטבח. בקומה השנייה היה ארבעה חדרים, שבכול אחד יש מיטה זוגית, מקלחת ושירותים, סלון וטלוויזיה, ושולחן כתיבה עם מחשב. על כל דלת היה שמות. הנהג פתאום בא ואמר לי
"זה החדר שלי" והוא הצביע על החדר הימני אשר היה כתוב עליו דני "זה של האיש שאמר לך שאת צריכה לבוא לפה" והוא הצביע על החדר שליד החדר שלו שהיה כתוב עליו דן "והשניים האחרונים הם של התאומים גרשום וגרשון, גרשום זה המלא יותר. בואי נעלה לקומה השלישית".
עלינו לקומה השלישית. שם היו שתי חדרים בדיוק אותו דבר כמו החדרים של דני, דן, גרשום וגרשון. על חדר אחד היה כתוב נועה. ואל השני אמילי
"מי זאת אמילי?" שעלתי
"אני בטוח שאת מכירה אותה"
אמילי יצאה מהחדר שלה. זאת אמילי מהכיתה!.
"נועה" אמרה אמילי מופתעת
"אמילי, מה את עושה פה?"
"גם אני הבאה בתור, בדיוק כמוך. אף פעם לא שעלת את עצמך למה כל יום שני חמישי ושישי אני לא באה?!?"
"שמתי לב אבל חשבתי שזה משהו אישי"
"הכל טוב"
"אני חשבתי שאני היחידה שהיא הבאה בתור"
"לא יש רק אותנו. שני אני יסביר לה"
"טוב" אמר דני וירד ללמטה
"טוב אז כל יום שני חמישי ושישי אנחנו לומדות פה בבית הזה, יום שבת אנחנו כל אחת בבית שלה וגם בחופשות אנחנו לא נמצאות כאן. אלא עם כן אין לנו לאן ללכת ובא לנו להישאר כאן, בואי נעלה למעלה"
החדר שלמעלה היה ענקי, היה שם דברים לניסויים, שתי שולחנות ומולם לוח מחיק, היה שם גם מקום ענקי ללחימות והכול (יש לנו כוחות על מסתבר, אנחנו פשוט לא יודעות איך להשתמש בזה. לפחות אני). שם אנחנו לומדים על כל הכוחות שלנו ואיך להשתמש בהם. זה כל כך מגניב!. לא כולם מקבלים את הכוחות האלו ואת הזכות הזאת ללמוד על זה. אנחנו צריכים לשמור על זה שאנחנו פה בסוד. אף אחד לא אמור לדעת מזה חוץ מהמנהלת (חייב לידע אותה) ומשפחה.
"המשפחה יכולה לבוא לכאן מתי שרק תרצי, אבל לא כמה ימים ברציפות בכדי שלא יעכבו אחריהם, הם גם יכולים להישאר כאן כמה ימים" אמרה אמילי "הנהג שהביא אותך לפה, דני, הוא המורה שלנו, דן גרשון וגרשום הם עוזרים. אבל הם ממש לא מפחידים כמו שהם נראים בהתחלה. דן דני גרשום וגרשון הם גם הבאים בתור. הבאים בתור הם רק כינויי לשם האמיתי הסרקון. כל מי שהוא סרקון נלכם בהורקס. שהוא הרשע בכל הסיפור כן?, אז בכל מקרה, בכל יום שאנחנו לומדים בבית הספר הרגיל אנחנו ישנים כל אחד בבית שלה, ובימים שאנחנו פה אנחנו ישנים פה. את יכולה לגור פה גם כשאנחנו בבית ספר הרגיל, וגם בחופשות. וכשאת טסה לחוץ לארץ את צריכה לידע את דן שהוא המנהל, גרשון הוא היועץ וגרשום הוא המזכיר"
אחר כך הלכתי לישון.
המשך יבוא... |
|
