קהילה - היצירות של וופלב2
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח
|
26/08/2021 |
הוופל הקסום
פרק א'
היי! קוראים לי מאי. אם תצטרכו לתאר אותי, פשוט תאמרו מילה אחת. וופל בלגי. וופל בלגי זה הדבר הכי אהוב עליי בעולם. כלומר, אני גם ממש אוהבת את אחותי הקטנה והחמודה, אבל הבנתם את הרעיון.
ואז הגיע יום שלישי. אם יש משהו שאני שונאת בעולם, זה יום שלישי. בתור התחלה, יש בו שתי אותיות שמופיעות פעמיים! מי עושה דבר כזה?!
דבר שני, ביום שלישי יש שיעור עם המורה שיעמוניה. המורה שיעמוניה חופרת יותר מטרקטור אם-סי-4 למרות שלא נראלי שיש בכלל טרקטור כזה!
אז כהרגלי יום שלישי שלי, קמתי רעננה ומוכנה ליום לימודים, עד שנזכרתי ביום. התלבשתי בעייפות והגעתי לבית הספר מנומנמת. מוכנה לשלוש שעות רצופות עם המורה שיעמוניה. אם רינה לפחות הייתה יושבת לידי, היה אפשר לדבר. אבל רינה ואני הופרדנו כי דיברנו יותר מדי.
השיעור התחיל. לפתע ראיתי נצנוץ בקצה עיני. המורה שיעמוניה המשיכה לעמוד מול הלוח ולדבר על חומרים כימיים. ניסיתי להתרכז בנצנוץ, אבל מיד הוא נעלם. לפתע הרגשתי נעימות חמימה, ונרדמתי.
פרק ב'
אם תשאלו אותי, "השיעור היה משעמם" זה תירוץ מספיק טוב לומר למנהלת כהסבר למה נרדמתי. אבל היא לא חשבה ככה.
היא שלחה אותי הביתה בבושת פנים ובצעקה. סתםםםם נראלכם?! היא אמרה לי לחזור הביתה בעדינות ונתנה לי סוכריה. וחזרתי הביתה מוקדם! אדיר!
אמא הייתה בבית כשהגעתי. היא ציירת. גם אני רוצה להיות ציירת כשאגדל. לאמא לא ממש היה אכפת שנרדמתי בשיעור והיא רק האשימה את עצמה שנתנה לי ללכת לישון מאוחר. היא הרגישה כל-כך אשמה כי חשבה שיכתבו לי על זה בתעודה, ואז לא אוכל להתקבל לבית ספר טוב.
ואז היא הציעה את ההצעה הנפלאה של היום! "את רוצה ללכת לאכול וופל בלגי?" אמא שאלה.
כמובן שהנהנתי בטירוף...
פרק ג'
הגענו אל הגלידריה. "קצפת" שם מוכרים את הוופלים הכי טובים. התיישבתי במהירות. לא הייתי צריכה ללכת עם אמא. היא כבר ידעה מה להזמין. וופל בלגי ענק עם סירופ שוקולד, קצפת, וסוכריות. יאמי!
כשהיא חזרה, היא קימטה את מצחה בבילבול. "מה קרה?" מיהרתי לשאול. "המוכרת אמרה שיש מין כתם כסוף על הוופל שהיא לא מצליחה להוריד אבל לא מרגישים בטעם שלו." אמרה אמא. משכתי בכתפיי וחייכתי אל אמי: "לא נורא." אמא כמובן מיד שמחה וישבנו לאכול. עד שראיתי את הוופל. וופל רגיל לחלוטין. כמעט. הנצנוץ שראיתי היום בכיתה הופיע בקצה הוופל. "את סתם מדמיינת. זה סתם לכלוך" ניסיתי לשכנע את עצמי. החלטתי לנגוס תחילה בחלק ההוא כדי שייעלם לי כבר מהחיים! אוקי אולי קצת הגזמתי. נגסתי ביס ענק ונשמתי לרווחה. הנחתי את היד על השולחן. הכל היה בסדר. חוץ מזה שלפתע השולחן קפץ באוויר. הרמתי את ידי והנחתי אותה שוב. וזה שוב קרה.
פרק ד'
אמי הייתה המומה. ואי אפשר לדבר עליי. חייכתי מעין חיוך מתנצל אל הסועדים האחרים ויצאתי אל הגינה הקטנה שמסביב לגלידרייה. "סוף סוף" שמעתי פתאום קול. הסתובבתי בבהלה ומצאתי גמד קטן ומעט גבוה יותר מגמד גינה. על כתפו הונחה חתיכה של וופל. חתיכה בגודל פירור.
"מי אתה?" שאלתי. "אני פיצי. גמד מנוסטלגיו. התפקיד שלנו הוא להפיץ מחשבות נוסטלגיות בעולם. אבל עכשיו הגיעה ביגי. ביגי היא ענקית שכל הזמן מנסה להרוס לנו את הבתים והמפעל!" הגמד דיבר כל כך מהר שכמעט לא הבנתי מילה. "ואיך אני קשורה לזה?" שאלתי בזהירות. "מה זאת אומרת?!" שאלה הגמד בהתלהבות. "את אכלת מהוופל הקסום! יש לך כוחות אינסופיים!" "מההההההה" צעקתי והפלתי עציץ. "מה ששמעת" אמר הגמד בעליזות ואחז בידי. "קדימה. אל נוסטלגיו!" הוא סימן מעגלים בידיו וחור שחור אבל צבעוני הופיע באוויר. הבטתי מאחוריו, לא ראיתי דבר. לפני שהספקתי להוציא מילה, רץ פיצי פנימה ואני אחריו.
פרק ה'
הגענו לנוסטלגיו. הכל שם היה בגודל של הרגל שלי. היו שם עצים נמוכים, בתים חמודים עם גגות אדומים, ומיליון גמדים קטנים לפחות שהתרוצצו לכל עבר.
"קדימה מהר" קרא פיצי וגרר אותי למרכז העיר. שם, על הרצפה, ישבה ענקית קטנה. כלומר, ענקית קטנה?! היא הייתה יחסית קטנה לשאר הענקים.
ואז, מבלי להבין מה ומי, דחף אותי פיצי והעמיד אותי מולה. לרגע עמדנו שתינו ובהינו זו בזו. "תילחמי בה" לחש לי פיצי.
אבל לא יכולתי לדמיין את עצמי נלחמת בה. היא ישבה על הרצפה. שערה בלונדיני מתולתל וקצר סרט שיער ורוד עם פפיון לראשה. היה הביטה בי בתהייה כמו כלב מבולבל.
פרק ו'
"אני לא נלחמת בה" אמרתי בקול. "מה?!" קרא פיצי. "אני לא נלחמת בה" חזרתי. התקרבתי בזהירות אל ביגי. כל הגמדים התאספו בכיכר והביטו בי המומים. "שלום חמודה" אמרתי בקול חמוד. "איי" אמרה ביגי. "למה את משחקת במפעלים של הגמדים?" שאלתי. "או מציחה אחזור הפאיתה." היא אמרה ודמעה זלגה מעיניה. "מה היא אמרה?" לחש פיצי. שהיא לא מצליחה לחזור הביתה" אמרתי בתימהון. כל שאר הגמדים החלו להתלחשש. " את רוצה שנעזור לך לחזור הביתה?" שאלתי בקולי החמוד. "שן" אמרה ביגי. "היא מסכימה" הכרזתי ופניתי אל הגמדים. "אתם אפילו לא טרחתם לברר למה היא מנסה להרוס לכם. עכשיו כולכם תעזרו לי להחזיר אותה הביתה. מי שלא רוצה, זה על מצפונו. אמרתי והובלתי את ביגי אחריי אל הפתח לעולם הענקים. לאט לאט נעמדו הגמדים אחד על השני ויצרו סולם מתנדנד וצבעוני. ביגי חייכה אליי חיוך חסר שיניים ועלתה שמחה לביתה. "בא באיי!" היא קראה כשנעלמה בין העננים. כל הגמדים הביטו בי ביראה. הם ירדו אחד מן השני. הסתכלו אחד על השני. ואז נשאו אותי על ידיהם. צחקתי וחייכתי.
פרק ז'
"אני באמת צריכה לחזור" נפרדתי מהגמדים. " את תמיד מוזמנת!" קראו אליי הגמדים.
ואז יצרו כולם בידיהם חור שחור צבעוני. (כבר קלטתם) וחזרתי לקצפת.
" הו הנה את!" קראה אמא ורצה אליי. מסביבנו הבהבו סירנות משטרה. "כל כך דאגתי" בכתה אמא. התחבקנו ודמעו עינינו. ידעתי שלעולם לא אוכל לספר למישהו שיאמין לי על נוסטלגיו. אולי רק לרינה. חייכתי מעצם המחשבה על חברתי.
אני ואמא נותרנו חבוקות זו בזרועות זו.
הסוף
|
|
|
|
|
|
125
|
|
|
|
|
|
|
|
|
28/08/2021 20:18 |
ריביולי58 |
5
|
נשמע סיפור מקסים!
תיכף אקרא (: |
|
|
|
|
|
27/08/2021 11:42 |
לוליו59 |
4 |
|
סיפור מעניין קראתי עד הסוף! |
|
|
|
|
|
26/08/2021 15:26 |
סתיוMIK |
3 |
מהממת!
מקווה שתזכייי
נראה לי צריך משהו קצת יותר אורך אולי תוסיפי יותר תיאורים למששל:
"הו הנה את!צעקה בבהלה,התרגשות אמי המודאגת.מסביבנו נשמו סירנות של משטרה ואורות כחולים נצצו מכל עבר."וכו..
אני עוקבת אשמח שתחזיר/י עוקב בקהילה שלי:) |
|
|
|
|
|
26/08/2021 15:01 |
בלונדה151 |
2 |
|
יאא מהמם אשמח להקדשה |
|
|
|
|
|
26/08/2021 13:45 |
ציפס287 |
1
|
יאי תודה על ההקדשה :)
סיפור מעניין מאוד! |
|
|
|
|
|
|
|
