|
החוג ששינה את חיי פרק 2- בבקשה תקראו עד הסוף!
|
31/08/2021 |
פרק 2- שיעור ניסיון
''מה????'' שאלתי. ''מה פתאום?! אני אשנא את זה! למה להרוס לי הכול! אני מרוצה מהחיים שלי כמו שהם! לא צריך לשנות אותם! למה חשבת שארצה את זה?''
''כי את רצית'' אמרה אמא. ''אני מחפשת לך חוג ספורטיבי הרבה זמן, ולפני שבוע, כשראינו בטלוויזיה קרקס אקרובטי, זוכרת מה אמרת?''
נזכרתי. ''הלוואי שהייתי יודעת לעשות את זה...'' לחשתי. ''אבל לא חשבתי על זה ברצינות! זה מטורף! זה מסוכן! זה...''
''מגניב ומלהיב ויהיה מצוין לך.'' אמא אמרה. ''רונצ'י אני לא אכריח אותך לעשות שום דבר, אבל את באמת תהני, וכדאי שתעשי קצת ספורט. היום יהיה האימון הראשון. תלכי, ואם לא תאהבי, אני מבטיחה שלא תצטרכי ללכת שוב. רק תנסי. בבקשה.''
''בסדר'' אמרתי. ''אבל מה לובשים לחוג הזה?''
אמא חייכה והעיניים שלה נצצו, כשהיא שלפה מהתיק משהו ורוד ומנצנץ.
''מה לעז-'' אמרתי. זה היה בגד גוף ורוד נוצץ, כולל מכנסיים. הוא ממש הכאיב לי בעיניים. ''אני לא אלבש דבר כזה! באמת אמא!!''
''זה מושלם'' אמא אמרה. ''בבקשה, תני לזה צ'אנס. את תאהבי את זה!''
''כולם לובשים כזה?'' שאלתי. אמא אמרה שבטח שכן.
באותו היום אמא הסיעה אותי לאולם. ברגע שנכנסתי קפצה לי לראש המילה וואו.
מהתקרה השתלשלו סרטים אדומים ענקיים, ובנות נתלו עליהם. מאוחר יותר גילית שאלה הטיסו.
היה שם גם מוט שמחובר לשני חוטים. לא ידעתי את זה אז, אבל זה היה הטרפז.
הרצפה הייתה מלאה במזרונים רכים, הסתכלתי על הבנות שהתאמנו שם, הן צחקקו, דיברו, ופתאום, הופ! אחת עשתה סלטה, סתם ככה, במקום. היא המשיכה לדבר ולצחקק תוך כדי התרגיל ואחריו, כאילו זה ממש לא משהו מיוחד, כמו ללכת.
פתאום הצטרפה לקבוצת הבנות ילדה קטנה, בת שש לכל היותר, ופשוט יפהפייה. שער בלונדיני מבריק שעליו ענדה זר עדין ויפה, ועיניים כחולות עמוקות. הבנות התגודדו סביבה, ואז פתאום היא התחילה תרגיל, סתם ככה. היא עשתה סלטות, רצפי סלטות, גלגלונים, שפגטים, ריחפה באוויר בשלל צורות. היא הייתה מדהימה.
רציתי להתקרב לבנות, להציג את עצמי, אבל אז שמתי לב לתלבושת.
הן לבשו בגדי גוף קצרצרים, בעיקר בגווני תכלת וטורקיז. לחלקן היו כמה נצנצים גדולים מרוכזים בגושים, אבל בעיקרון בגדי הגוף שלהן היו חלקים. (הילדה הקטנה לבשה, אגב, בגד גוף מקסים לבן עם חצאית נפוחה, מלמלות, פסים כחולים ותכלת ונעליים לבנות.)
ואני הייתי שם, לבושה בבגד גוף וורוד מנצנץ עם חגורה זהובה ומכנסיים ארוכות. הרגשתי די לא שייכת.
המורה קראה לכולן, ואמרה שנתחיל בטיסו. כל הבנות רצות לשם, ונעמדו בתור. אני הייתי אחרונה.
הראשונה הייתה כרמל, הילדה הקטנה והמוכשרת. היא עלתה עליהם, כרכה אותם סביב הרגליים שלה, ולפני שראינו מה קורה, היא ישבה בשפגט באוויר, מוחזקת על ידי הטיסו. בהיתי בה בהערצה.
שאר הבנות היו קצת פחות מוכשרות, אבל עדיין מעולות. כולם ביצעו את השפגט, ולמרות שאחת- שתיים נפלו, ואף אחת לא עשתה יותר גבוה, ויציב, ויפה מכרמל, הן עדיין היו מעולות.
הגיע תורי, ובמקום לעלות פשוט לחשתי למדריכה, ''אני לא יודעת''. אבל היא לא שמעה אותי, והתביישתי לדבר בקול רם יותר.
באותו הרגע, כרמל באה ליידי. ''שיעור ראשון, נכון?'' היא שאלה. ''אל תדאגי, אני אעזור לך. תכרכי ככה את כף הרגל...''
היא המשיכה לתדרך אותי. רגל כאן רגל שם. בסוף הצלחתי. פחות יפה מהאחרות, אבל עדיין הצלחתי.
אז עברנו לטרפז. עשינו שם דברים מטורפים לא פחות. גשר על הטרפז, הרמת רגליים, ישיבות מיוחדות. שוב הייתי הכי פחות טובה, אבל הודות להסברים של כרמל, הצלחתי בסופו של דבר.
בסוף תרגלנו אקרובטיקה על המשטח. אחת המדריכות באה, ולימדה אותי את הבסיס. בסוף היא הציעה לי לנסות לעמוד על הידיים. זה נשמע לי מגוחך, לעמוד ככה עם רגליים מעל הראש, אבל ניסיתי, ופתאום מצאתי את עצמי עומדת יציב לגמרי. כשהתרופפתי, נפלתי בטעות לגשר, ונעמדתי בקלות, למרות שלא לימדו אותי. זה היה מוזררר
***************
תודה לכל מי שקרא עד לפה!
אם לא קראתם את הפרק הראשון מאוד לא מומלץ לקרוא את הפרק הזה. מקווה שנהנתם מהסיפור!
|
|
אנימיקה8
