קהילה - היצירות של מנהמנה130
|
|
|
|
|
מתולתלת - סיפור לכתב אורח!
|
07/09/2021 |
פרק 1 - למה דווקא תלתלים?
"דניאלה מרטין!" קראה גברת פיטרס. התעוררתי מחלומות בהקיץ ותשומת ליבי נתונה חזרה לשיעור.
"כן גברת פיטרס?" שאלתי. גברת פיטרס נאנחה ושיערה השחור האסוף בגולגול רופף, עמד לפרוץ לכל עבר מחוץ לגומייה.
"האם תואילי בטובך לעבור לשבת באחורי הכיתה?" שאלה גברת פיטרס. "את מסתירה להרבה תלמידים עם השיער שלך" גברת פיטרס אמרה את המילה "שיער" בגועל, כאילו הייתה כלב רטוב. השפלתי מבט ועברתי לכיסא שעמד בקצה הכיתה. כיסא כל כך קטן, שבקושי ניתן היה לראותו מקדמת הכיתה. אבל גם כאשר ישבתי בכיסא היה ניתן לראות אותי, בזכות רעמת השיער הג'ינג'ית שלי.
כולם אומרים לי ששערי כל כך סבוך, שאפשר להכניס בתוכו משאית צעצועים ואף אחד לא ישים לב. ששערי כה רב, שלו שערי היה צמר, היה אפשר לסרוג ממנו אלפי סוודרים והיה נשאר מספיק לעוד. ששערי כל כך כתום, שאפשר לחשוב שהוא עשוי כולו ממיליון תפוזים שתקעתי שם. זה השיער שלי. ג'ינג'י, כתום, ארוך, גדול, ובעיקר - מתולתל.
מישל הסתובבה בכיסאה והביטה בי, שיערה החלק היה אסוף בצמה. מישל היא תלמידה שהגיעה אלינו מצרפת והיא החברה הכי טובה שלי. היא הוציאה פיסת נייר מתיקה וכתבה במרץ כמה מילים נמהרות, לפני שגברת פיטרס הספיקה לשים לב. היא העבירה אלי את הפתק אחורה והבטתי במילים הכתובות בו: "ניפגש בביתי אחרי בית הספר".
עם הישמע הצלצול, קמתי ממקומי, לקחתי את תיקי ויצאתי מהכיתה. לכל אורך הרחוב אנשים נעצו בי מבוטים מבולבלים, ואני השפלתי את ראשי, מנסה להתעלם. לבסוף הגעתי לדלת ביתה של מישל ודפקתי עליה, מרגישה עוד בערך 10 זוגות עיניים נועצים בי מבט מאחור. מישל פתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס. רק רבע שעה לאחר שניכנסתי לביתה של מישל, אנשים הפסיקו לנעוץ בדלת מבטים וחזרו לעיסוקיהם.
פרק 2 - תספורת
"אני שונאת אותו!" אמרתי מנסה להוציא ענף שנתקע בשיערי. "אי אפשר לעשות כלום עם השיער הזה!".
"אני לא חושבת שהוא כזה נורא…" אמרה מישל מנסה לעודד אותי. "את בוודאי אומרת את זה רק כי יש לך שיער חלק ולא מתולתל כזה כמו שלי" אמרה והצבעתי על שיערה החלק המסורק. מישל התיישבה על הכיסא וחשבה, כשלפתע רעיון צץ במוחה.
"אם את לא אוהבת את שיערך, אולי אפשר לנסות לשנות אותו!" היא אמרה. "המספרה שמעבר לרחוב נסגרת רק בחמש".
"את חושבת שלא ניסיתי את זה?" אמרתי ממשיכה לאסוף ענפים, אבק ודברים אחרים שהצטברו בשיערי. "הספר ברח מהחנות בצעקות כשהוא ראה עם מה יש לו עסק"
"טוב… אז אולי אני אספר אותך?" הציעה מישל. "כמה קשה זה כבר יכול להיות?".
היא רצה בריצה מהחדר ותוך דקה חזרה עם 12 פחיות צבע, מחליק לשיער ועוד כמה מכשירי טיפוח. במשך חצי שעה היא ניסתה לצבוע לי את השיער. היא שפכה דלי של צבע על השיער, אבל השיער רק ספג את הצבע פנימה ונהפך אפילו נפוח יותר. גם להחליק אותו היא ניסתה. המחליק נשבר מיד אחרי שהיא החליקה לי את התלתל הראשון בשיער, ומתוך תסכול היא הטיחה אותו על הרצפה (על ערימת הלכלוכים שנצברה משיערי, כך שקליפת תפוז רקובה עפה לפניה של מישל).
"אין מה לעשות, זה חסר תקווה" אמרתי. "כנראה שנועדתי להיות מתולתלת ג'ינג'ית לנצח!"
פרק 3 - הילד החדש
למחרת בבית הספר, גברת פיטרס איחרה להיכנס לכיתה. התלמידים התחילו להתלחשש ולהעלות השערות מדוע גברת פיטרס מאחרת. "אולי היא שברה את הרגל…", "שמעתי שהכלב שלה מת…", "הלווייה משפחתית…". אך התשובה התבהרה כמעט מיד, כאשר גברת פיטרס נכנסה לכיתה בליווי ילד קטן, בערך בגילנו, ששיער מתולתל סבוך לראשו. כולם פנו להביט בו בתדהמה. ולאחר מכן הם הביטו עלי. היה לנו את אותו השער בדיוק. מתולתל ועב, עם דברים רבים תקועים בו. לולא היה שיערו חום, היה ניתן לחשוב שהיינו אחים.
"שלום תלמידים" אמרה גברת פיטרס. "היום יצטרף אלינו לכיתה תלמיד חדש. תלמידים, תכירו, זה רון" רון נופף בידו בביישנות. "שלום" הוא אמר. "איפה אני יושב, גברת פיטרס?".
גברת פיטרס סקרה את הכיתה בחיפוש אחר מקום פנוי, וכרגיל, עיניה נחו דבר ראשון על שיערי הנפוח.
"אתה יכול לשבת ליד דניאלה" אמרה גברת פיטרס. רון בא והתיישב לידי.
הוא לא היה ילד נורא כל כך. התברר שהוא ילד נחמד מאוד. היו לו את אותן הבעיות כמו שלי. גם הוא הסתיר לכולם בשיערו, גם אותו היו מעליבים וגם הוא בטעות תקע את עפרונו בשיער ולא הצליח להוציאו משם.
פרק 4 - בדיוק כמוני
"צאו להפסקה, ילדים!" קראה גברת פיטרס. "השיעור נגמר!". כל הכיתה רצה אל החצר ורק אני ורון נשארנו בכיתה להעתיק את השיעורים.
"אז, מאיפה אתה?" שאלתי אותו.
"אני מתל אביב" ענה רון. "אבל פה זה עדיף. בתל אביב יש כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה מקומות - לא יכולתי לעבור יום אחד בלי שהמשקפיים של מישהו ייתקעו בשיערי, או שאפיל למישהו את הקפה מהיד" הוא צחק ואני צחקתי איתו. "אבל למדתי להסתדר עם זה" הוא אמר.
"באמת? אני לא" אמרתי מסלסלת את קצה התלתל שלי. "אני שונאת אותו, הוא כל כך מעצבן, והמורה העבירה אותי לשבת פה רק כדי שאני לא אסתיר לתלמידים האחרים".
"אני דווקא אוהב אותו. את השיער הכתום, הג'ינג'י הקופצני הזה שלך" רון אמר.
"אני בטוחה שאתה אומר את זה רק כי השיער שלך מתולתל כמו שלי" אמרתי.
"ממש לא! השיער שלי אומנם מתולתל כמו של היפי לפני מקלחת, אבל שלך לא פחות יפה. שלך… מיוחד" אמר רון והסמיק מעט. אחרי זה שתקנו במשך כמה דקות, עד שעלתה במוחי שאלה שרציתי לשאול.
"היו מעליבים אותך?" שאלתי.
"פעם, אבל הם כבר הפסיקו עם זה" אמר רון באדישות. "הם הבינו שאומנם השיער שלי בעייתי, אבל להציק לי ולהעליב אותי, לא יועיל להם. וגם אם היו ממשיכים, לי זה לא אכפת. אני יודע שהשיער שלי מתולתל ואני גאה בו. וכך גם את צריכה".
פרק 5 - זהו, כבר נמאס!
באותו יום, אחר הצהריים, ירדתי לגינה לשחק עם מישל, כאשר שני ילדים גדולים ניגשו אלינו.
"הלו, ילדה, את יודעת שהכדור שלנו אצלך?" שאל אותי הראשון. הסתובבתי ובשיערי גיליתי כדור כדורסל כתום, שבקושי היה ניתן להבחין בו. "עכשיו תוציאי אותו" אמר הילד השני.
"אני מצטערת, אני לא יכולה" אמרתי. "הוא נכנס לשם אז הוא תקוע".
"וחוץ מזה, זו אשמתכם שזרקתם אותו לכיוונה" אמרה מישל. "אתם צריכים ללמוד לכוון יותר טוב". שני הילדים התרגזו מהערתה של מישל ופנו אליי בזעם.
"אם לא תגידי לחברה שלך לשתוק עכשיו, אנחנו נתלוש לך את הכדור מהשיערות" איים אחד מהם.
"ארנון, לא כדאי" אמר השני. "תראה את השיער שלה, אתה רק תכניס את היד, מי יודע אם אי פעם תמצא אותה שוב". הם צחקו. רצתי לביתי בוכה, עם הכדור תקוע בראשי ועליתי לחדרי.
"זהו. הגיע הזמן לשים סוף לטרלול הזה" חשבתי לעצמי. פתחתי את מגירת השידה והוצאתי ממה מספריים. הרמתי אותן על מול שיערי והתכוננתי לגזור.
"ביי ביי, תלתלים. ביי ביי, הצקות. להתראות, שיער מתולתל, שלום שיער חלק!" אמרתי. ואז עצרתי. שתי דמויות, אחת לבנה עם הילה, השניה אדומה עם קרניים הופיעו על כתפיי והתחילו לדבר אליי.
"את באמת רוצה לגזור את השיער שלך? זה הדבר שמייחד אותך. את באמת רוצה להיות רגילה כמו כולם?" אמרה הלבנה.
"בוודאי שאת רוצה!" קראה האדומה. "חיכינו לרגע הזה כל החיים שלנו, את באמת רוצה לפספס את זה? ברגע שניפטר מהשיער, נוכל להיות רגילים! לא יציקו לנו, לא ילעגו לנו, ויותר חשוב - נקבל את המקום שלנו בקדמת הכיתה בחזרה!"
"בדיוק!" קראה הדמות הלבנה. "רגילים. את באמת רוצה לחזור להיות רגילה? לא שונה? את באמת רוצה לגזור ולהיפטר מהדבר שעושה אותך… מיוחדת?".
מיוחדת. האם אני רוצה להיות מיוחדת? המילים של רון התחילו להדהד בראשי.
"אני דווקא אוהב אותו.... את השיער הכתום, הג'ינג'י הקופצני הזה שלך… שלך לא פחות יפה… שלך… מיוחד…". מיוחד. השיער שלי מיוחד.
"השיער שלי מיוחד" אמרתי. "השיער שלי מיוחד". המילים של רון חזרו והמשיכו להיות חזקות יותר.
"השיער שלי בעייתי, אבל להציק לי ולהעליב אותי, לא יועיל להם. וגם אם היו ממשיכים, לי זה לא אכפת. אני יודע שהשיער שלי מתולתל ואני גאה בו. וכך גם את צריכה".
"אני צריכה להיות גאה. אני צריכה להיות גאה" חזרתי ואמרתי. אט - אט הדמות האדומה החלה להיעלם ולהתפוגג, עד שלבסוף נעלמה כליל.
"כל הכבוד" אמרה הדמות הלבנה. "ידעתי שתעשי את הבחירה הנכונה". הדמות התעופפה לה משם והשאירה אותי לבד בחדר. הנחתי את המספריים על השולחן והתחלתי לאסוף כל מה שבא ליד - ספרים, עפרונות, ניירות טישו (אפילו את אוסף ברווזוני הגומי שלי). הייתה לי תוכנית…
פרק 6 - אני מיוחדת
למחרת הגעתי לבית הספר ואיך שנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עלי בתדהמה. שיערי היה מפוצץ בכל הספרים, העפרונות, המחברות (וגם ברווזוני הגומי) שאספתי יום קודם לכן. לבשתי חולצה זוהרת מנצנצת עם כיתוב זוהר בחושך שאומר: "שיערי מתולתל ואני אוהבת את זה". רון חייך אליי.
"אני שמח שהבנת שהשיער שלך זה משהו להיות גאה בו" הוא אמר.
"אני צריכה להודות על זה לך" אמרתי לו. "כי אתה לימדת אותי להיות גאה בייחוד שלי. הייחוד שלי הוא דבר הכי הטוב שלי, והוא מה שנותן לי את הכוח" חייכתי. "להיות מיוחדת".
|
|
מוקדש
לכל_מי_שלא_מפחד_להיות_עצמו! | |
|
|
|
|
|
|
75
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23/09/2021 23:12 |
מנהמנה130 |
10 |
תודה רבה לכולם! התגובות שלכם ממש מחממות את הלב!
:) |
|
|
|
|
|
17/09/2021 07:27 |
קסםשלנסיכה |
9
|
|
גם אני מתולתלת:) |
|
|
|
|
|
15/09/2021 15:36 |
ליליבי34 |
8 |
סיפור כל כך יפה ומקורי, נהנתי מאוד לקרוא אותו!
לגמרי מגיע לך לזכות! |
|
|
|
|
|
10/09/2021 12:14 |
אנההמלכה55 |
7
|
|
סיפור מדהים! נהניתי מכל רגע ❤️ |
|
|
|
|
|
10/09/2021 12:04 |
אמלי45639 |
6
|
את כל כך הולכת לזכות!
סיפור מדהים, שמדבר גם אל כל מי ששונה, לא רק אל בעלי השיער המתולתל.
יש כאן מסר כל כך, יפה וכל כך ברור. לא לפחד להיות עצמך. להיות שונה. להיות מיוחד. להיות *אתה*.
הסיפור עצמו גם מאוד מיוחד, הוא מדבר על בעיה ספציפית, אבל בעצם נכנס לעולם שכל ילד קצת שונה ביקר בו לפחות פעם אחת בחייו.
אהבתי.
אני ממש מקווה שתזכי. |
|
|
|
|
|
09/09/2021 11:52 |
לוליו59 |
5 |
|
וואו ממש יפה! מקווה שתזכי! |
|
|
|
|
|
08/09/2021 17:15 |
FunkxSoul |
4 |
וואו. ממש נהנתי לקרוא את הסיפור הזה,
הוא כתוב ככ יפה! עם דימויים מקסימים, מסר ומלא דימיון, עם זאת מתחבר למציאות.
את כותבת מהמם, יש לך עתיד.
אני מקווה שתצליחי לזכות בכתב אורח, מתאים לסיפור כזה יפה לככב. |
|
|
|
|
|
08/09/2021 13:09 |
טרוליקו123 |
3
|
|
סיפור מושלם! |
|
|
|
|
|
08/09/2021 13:09 |
יונדאי71 |
2 |
|
יואו איזה סיפור מרגש בהצלחה! |
|
|
|
|
|
07/09/2021 20:34 |
אנהשיר444 |
1 |
וואווו מדהים
הזוכה הבאה!!!! |
|
|
|
|
|
|
|
