|
בית הספר לשטויות במיץ (לכתב אורח)
|
13/09/2021 |
היוש לכולם!
מה קורה?!
אז אני ווופלב2, או יותר נכון היא בזמן שאני עשיתי לה צמה....(שדרך אגב יצאה ממש יפה)
כתבנו סיפור מצחיק מאוד על בית ספר מיוחד במינו!
מוזמנים לקרוא!
בית הספר שטויות במיץ מחפש
חניכים וחניכות!
בבית הספר ילמדו החניכים איך להנות ויקבלו הצצה לחיים האמתיים.
צוות ההוראה:
המנהלת – פסיפלוחחה דה מיץ-מיץ, בעלת תואר בקרצוף חול ובלימוד.
המורה לארטיקוניה – שלגוני פרוזן, אלוף הארץ בארטיקוניה.
המורה לשינת פז – נמנמת פולט.
המורה לסינמה – סינים עשיתי.
המורה להתמקחות – גברת תביא ת'כסף.
מחכים לראותכם ביום
הלימודים הראשון בראשון לאפריל
ללא הרשמה וניירת
מיותרת
"פשוט מושלם!" חייכה פסיפלוחחה דה מיצ-מיצ בגאווה למראה המודעה של בית ספרה החדש. "לגמרי" הסכים האדון שלגוני פרוזן. צוות בית-הספר שטויות במיץ עמד והביט במודעה שהדביקו לפני מספר מאיות-השנייה על לוח המודעות. החבורה הייתה מוזרה מעט. שלגוני היה איש ננסי בעל צבע עור כחלחל בשל כמות הארטיקים שאכל. מימינו עמדה גברת תביא ת'כסף, שהייתה אישה גבוהה ורזה עם שיער כסוף וכיסים מתפקעים מכסף מזויף. משמאל לשלגוני, עמד סינים עשיתי, הוא היה איש בינוני, שמנמן, וחביב. במקום חגורה הוא חגר פילם, סרט, של סרט. ליד סינים, נמנמת פולט, שבמפתיע, נימנמה באותו הרגע. לכתפה הודבקה כרית על מנת לרכך את ראשה שנפל כל הזמן ונרדם. ובאמצע, עמדה פסיפלוחחה דה מיצ-מיצ. היא הייתה המוזרה מכולם. שיערה היה כתום כפסיפלורה, והיא לבשה שמלה בצבע ורוד זורח עם לבבות סגולים ונעלה נעלי עקב סגולות. היא הייתה לא רזה ולא שמנה. "טוב, אני צריכה ללכת" אמרה פסיפלוחחה. גם אני, גם אני, נשמעו הקולות המסכימים של חבריה. אט אט התפזרה החבורה המוזרה. כעבור שלושה חודשים של ציפייה ממושכת הגיע הראשון באפריל, וצוות בית-הספר שטויות במיץ המתין בחדר המורים למנהלת, כעבור שלוש דקות 22 שניות ו44 מאיות היא הגיעה. ופצתה את פייה, לנאום משעמם וקצרצר שצוות ההוראה סבל ממנו: "זה הרגע שאף אחד מאתנו לא חיכה לו במשך שלושה חודשים! אנחנו כאן כדי ללמד ילדים ליהנות ולשמוח. כעת כל אחד ימתין בכיתתו, מערכת השעות נמצאת על לוח המודעות שבמסדרון. אני אלך לדבר עם התלמידים הראשונים. בהצלחה לכולנו!" מחיאות כפיים חלושות נשמעו. אט-אט התרוקן חדר המורים הצפוף והמורים הנרגשים פסעו אל כיתותיהם בעוד פסיפלוחחה ניגשת אל האולם הקטן והצנוע עד בלי-די לנאום בפני המחזור הראשון (כפיים!). לבסוף הגיעה על האולם והתאכזבה לראות בו כ-45 תלמידים בודדים. הם עמדו לבדם ולא בקבוצות. הם היו מבוהלים ורובם היו בני 11. המנהלת נעמדה על ארגז ישן והתחילה לדבר: "שלום לכם! טוב לראות כאן חניכים מתוקים. אתם כאן בשביל ליהנות וללמוד בעזרת כיף! אני מקווה שנהנה ביחד. אתם מחולקים לכיתות בדף שנמצא בלוח המודעות בקומה השנייה. יש שלוש מעליות בכדי להתנייד בין הקומות. כל כיתה משתרעת על... שטח גדול. יש שבע קומות. המזכירות, חדר המורים, והמשרד שלי נמצאים בקומה האחרונה. יש שאלות?" שאלה פסיפלוחחה בחיוך מוגזם.
המשך יבוא.....
Ⓒכל הזכויות שמורות לבילבי13677 ולוופלב2
|
|
