קהילה - היצירות של בוני20086
|
|
|
|
|
לכתב אורח - הדלת הסודית
|
19/10/2021 |
פרק 1
הכרות
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
מסופר כאן על שתי ילדות. לאחת מהן קוראים מעיין, יש לה שיער שטני וחלק, לשנייה קוראים נוגה, ולה יש שיער זהוב וגלי. שניהן למדו בכיתה ו'1 והן היו החברות הכי טובות. לנוגה ישנם שני אחים בתיכון שהם כל הזמן בצופים, אך מעיין היא בת יחידה להוריה.
פרק 2
מה זאת הדלת הזאת?
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
היה זה יום יפה בחודש אפריל, אחרי שיעור מאוד מעייף של מתמטיקה, הן ירדו במדרגות אל החצר. "וואי אני חושבת שזה היה השיעור הכי משעמם בעולם!" אמרה מעיין. "אל תגזימי..." נוגה ענתה לה. וזה נכון, הרי ידוע שמעיין תמיד מגזימה. אך לפני שסיימו לרדת את שלושת הקומות, הבחינו שתיהן בדלת שלעולם לא הבחינו הבחינו בה בעבר.. "אולי נכנס לשם?" הציעה נוגה. "את בטוחה? אי אפשר לדעת מה יש שם..." ענתה לה מעיין. "אה... אולי בכל זאת? סוף סוף שיהיה לי משהו מסקרן, אני כל הזמן תקועה עם האחים המעצבנים שלי וכל יום הוא אותו דבר." ענתה נוגה. "אוקי..." ענתה לה מעיין וחשבה: אני לא חושבת שאי פעם אבין אותך, כי הרי אני בת יחידה... שתיהן נכנסו אל הדלת, כשנכנסו הן לא ראו כלום. הכול היה חשוך. נוגה אימצה את עינייה וניסתה לחפש את מתג האור. "מצאתי אותו!" קראה מעיין והדליקה את האור. "טוב אין כאן דברים ממש מעניינים, אולי נחזור?" אמרה נוגה ונשמעה קצת עצובה. "בסדר, במילא תכף נגמרת ההפסקה אנחנו צריכות למהר." ענתה לה מעיין. נוגה הלכה והתקרבה אל הדלת, אך שהיא ניסתה לפתוח אותה היא הייתה נעולה. "היא נעולה!" התרגזה נוגה. "יופי איך אנחנו אמורות לצאת מכאן עכשיו?!" ענתה לה מעיין. "אולי נצעק? אולי מישהו ישמע את הצעקות שלנו ויבוא לחלץ אותנו?" הציעה נוגה. "לא יקרה. הרי את יודעת שאת צועקת כמו איש זקן שנגמר לו הקול!" ענתה לה מעיין. "אז רק את תצעקי" ענתה לה לאחר כמה שניות. "אוקי..." ענתה מעיין ומיד החלה לצעוק: "הצילוו!! שמישהו יציל אותנו! אנחנו תקועות באמצע שום מקום!". אך אף אחד לא שמע את הצעקות שלה. "יופי... הגיע הזמן שנתחיל לחשוב על אוכל כי יש מצב שנתקע כאן לתמיד!" נאנחה נוגה. "יופי, הגורל שלי בחר ברגע הכי לא נכון! הייתי אמורה לבוא ביום שלישי לפארק מים!" אמרה מעיין בכעס. "תהיי רגועה, בטח יש כאן איזה מפתח שיחלץ אותנו." ענתה לה. "איך אנחנו אמורות למצוא מפתח פה? זה כאילו נחפש אוצר ביער!" ענתה לה מעיין באדישות. ופתאום נוגה נזכרה: "אוי לא! ההפסקה בטח נגמרה מזמן! אני חושבת שעכשיו השעה החמישית!" נבהלה והסתכלה בשעונה. "וואו שכחתי מזה! המורה והתלמידים בטח ממש דואגים לנו!" ענתה לה מעיין. איך יוצאים מפה? "אני לא מאמינה שככה החיים שלי הולכים להגמר!" נאנחה נוגה. אך מעיין שיחקה אותה אדישה ולא הקשיבה לה.
פרק 3
המפתח
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פתאום נוגה הבחינה בחור שממוקם בקיר מולה. "הי, מה זה החור הזה? " אמרה והתקרבה אל החור יותר ויותר. "לאן את הולכת?" אמרה מעיין בקול חלש. "אני בודקת מה יש שם. מה לעשות אני מסתקרנת." ענתה לה נוגה. "אוקי..." אמרה מעיין בדיוק שנוגה הכניסה את ידה לחור. "אני מרגישה שם משהו!" אמרה נוגה בקול קצת יותר חזק מהרגיל. "מה את רואה שם?" ענתה לה מעיין גם כן בקול יותר גבוה מהרגיל. "יששש!!" קראה נוגה כאילו זכתה בפרס אוסקר. "מה? מה קרה? מה יש?" ענתה לה מעיין בסקרנות רבה. "המ.. מ.. מפתח!" גימגמה נוגה. "את מצאת את המפתח! איזה גאון את!" שמחה מעיין. בלי לחשוב יותר מדי נוגה הפנתה את גופה אל הדלת וניסתה לפתוח את הדלת. "זה נפתח!" קראה נוגה בקול.
פרק 4
בחזרה הביתה
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
"כששניהן יצאו מן הדלת, הופתעו לראות מה יש נגד עיניים. "מה?! עכשיו לילה?!" אמרה מעיין. "אני מניחה... כמה זמן היינו בחדר הסודי ההוא?" ענתה לה נוגה. מעיין סובבה את ראשה אל שעונה וענתה לה: "כמה שעות טובות..." ענתה לה מעיין בפלאה. "וואו זה המון, ואפילו לא שמתי לב!" ענתה לה מיד נוגה בלי לחשוב פעמים. טוב עכשיו איך נצא? יש כאן חושך מוחלט!" נאנחה נוגה. "פשוט בואי נצא אל הדרך, כל עוד החוויה הזאת נגמר ונלך כבר הביתה!" ענתה לה מעיין. שתיהן הלכו. היה שקט. דממה. חושך. "קק...ק..קרר לייי" אמרה מעיין וחרקה שיניים. "וואו, יש לך מזל, אני לקחתי איתי סוודר אחד ועוד סוודר ספיר." ענתה לה נוגה ומיד הוציאה את הסוודרים מן התיק. "איזה מזל שיש לי חברה כמוך!" ענתה לה מעיין תוך כדי היא לובשת את הסוודר המחמם. נוגה הסמיקה. "וואו לא שמתי לב! אנחנו הגענו לרחוב שלנו!" שמחה נוגה. "יש! סוף סוף זה נגמר!" שתיהן נכנסו לאותו הבניין, כעת הן גרו באותו בניין ואפילו היו שכנות. במעלית מעיין החזירה לנוגה את הסוודר. וכעת כל אחת נכנסה לדירתה.
פרק 5
בבית...
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כשנוגה נכנסה לדירתה, הדבר הראשון שהבחינה בו היה אמא שלה שהולכת במסדרון ומתכוונת ללכת לישון. נוגה מיד רצה אליה בחיבוק גדול. "אמא!" קראה נוגה בשמחה. "נוגה? איפה היית? את לא מבינה כמה דאגנו לך! אפילו הזמנו משטרה!" ענתה לה אמה. "אוי..." ענתה נוגה בקול שאמה לא שמעה. "האחים שלך ישנים כבר מזמן" ענתה לה אמה. לילה. מעיין ישנה אצל נוגה. "אז מה היה לנו היום? הרפתקאה משוגעת ומפחידה, והמון לחץ" אמרה מעיין. "נכון..." ענתה לה נוגה ונראה למעיין שהיא חשבה שלעולם לא תסתקרן עוד. "העיקר בסוף זה נגמר בטוב." ענתה לה נוגה ברוגע. "צודקת... העיקר סוף טוב." ענתה לה מעיין. אך לא הספיקו לומר מילה ועד מהרה נרדמו. הסוף.
המסר: תסתקרנו, זה טוב.
אבל לא יותר מדי, סקרנות לפעמים מכניסה אתכם לצרות. |
|
|
|
|
|
123
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07/11/2021 14:22 |
קרטיבונים |
9
|
סיפור ממש יפה!!!
אהבתי :) |
|
|
|
|
|
03/11/2021 23:06 |
אלעמק |
8
|
|
זה סיפור אמיתי? |
|
|
|
|
|
25/10/2021 16:29 |
בוני20087 |
7
|
|
את מושלמתת |
|
|
|
|
|
25/10/2021 16:25 |
בוני20087 |
6
|
|
מושלמתת בסטיי |
|
|
|
|
|
19/10/2021 19:53 |
מולאן424 |
5
|
ואוו! וואו! ואוו!
זה היה-מסקרן ביותר! חחח
הלוואי שתהיי כתב אורח, זה סיפור מ-ה-מ-ם!
עם מסר מדהים!!! שמתי לך עוקב;)
ואת יכולה בבקשה לראות גם את הקהילה
שלי, ואם תאהבי, שימי עוקב.
יום נעים! |
|
|
|
|
|
19/10/2021 14:33 |
בוני20087 |
4
|
|
בסטייי |
|
|
|
|
|
19/10/2021 14:33 |
בוני20087 |
3
|
|
מושלמתתתת |
|
|
|
|
|
19/10/2021 14:28 |
אנימיקה8 |
2
|
|
ממש יפה הסיפור |
|
|
|
|
|
19/10/2021 11:51 |
בוני20086 |
1
|
שלום לכולם!
היום העלתי סיפור לכתב אורח.
אשמח שתכתבו מה דעתכם על הסיפור:)
אוהבת מלאא בוני בונבוני❤ |
|
|
|
|
|
|
|
