|
סיפור...
|
11/11/2021 |
לפני הרבה הרבה שנים בכפר רחוק, לפני כ- 200 שנים בעיירה ששמה מיקטוס חיו מעט מאוד אנשים כולם הכירו את כולם, בשעה שלוש בצהרים היו עושים את מפגש החליפין כל אחד היה מביא את דבריו ומחליף מהאחר עם משהו שהוא צריך. וכאן בדיוק סיפורנו מתחיל. ביום חמישי בשעה שבה מפגש החליפין התקיים. מיקיה ילדה קטנה בת אחת עשרה הלכה להחליף עם האחרים כי אימה אמרה לה, בדרך כלל אביה היה הולך לשם מכיוון שכל חבריו היו שם גם, אבל היום אבא היה עסוק בעבודתו אז מיקיה הלכה במקומו. למיקיה היתה מטרה אחת שאמרה לה אמא: "מיקיה יקירתי, לכי עכשיו למפגש החליפין והביאי לנו שמן זית טרי. החליפי עם עומיק הסנדלר יש לו בגינה עץ זית נהדר המגיע לגודל של שלושה מטרים" מיקיה הקשיבה לבקשת אימה ויצאה אל הכיכר הגדולה. בכיכר ראתה חבר מבית סיפרה, והוא אמר לה: "שלום לך מיקיה, מה עושה את כאן עכשיו? זאת שעת החליפין בשעה זו כל ילדי העיירה בפארק" ומיקיה השיבה "אמי שלחה אותי הנה, להחליף את חלב הפרה בשמן טרי" ומייה המשיכה. בביתה של מיקיה מגדלים פרות והפרות מביאות להם את החלב. מיקיה הגיעה לשם וחיפשה את עומיק שבביתו עץ זית, חיפשה וחיפשה ואינה מצאה. ולבסוף חשבה: עם לא אחזור הביתה עם שמן אסתבך בצרות, אנני אוותר, אלך לביתו של הסנדלר ואביא את צרכי.
מיקיה הלכה לכיוון הבתים וחשבה: מדוע אבי עובד דווקא היום? האם לקצור את הדשא לא יכול לחכות?. אביה של מיקיה עובד בלקצור את הדשא של השכנים. מיקיה הגיעה לביתו של הסנדלר על דלתו היתה הכתובת: כאן יושב עומיק יכולים להיכנס בחופשיות. אם ככה כתוב אז וכל להיכנס חשבה מיקיה. מיקיה פתחה את הדלת בבית היה חושך מוחלט, מיקיה התכוונה ללכת כי המקום הפחיד אותה אבל בחוץ התחילה סופה וכולם חזרו לביתם. לא היה לה משהו אחר לעשות מלבד להמשיך בדרכה. היה חמים ונעים בתוך ביתו של הסנדלר, מיקיה התקדמה וראתה אח עצים. בכל בית יש אח כזה להעיר ולחמם את הבית, בבית היה ריק מאנשים, מיקיה התקדמה עוד ליד האח שחימם אותה. ואז היא שמעה צעדים וחשבה: יש כאן מישהו זה בוודאי עומיק הסנדלר. החליף איתו את החלב וזהו. אז מיקיה הלכה לכיוון המדרגות, עלתה בהם אבל זה לא היה עומיק. בקומה השנייה של הבית דווקא לא היה כל כך חשוך, אף על פי כן גם לא היה מואר. מיקיה פחדה אבל לא ויתרה והמשיכה ללכת היא ראתה שמגיע אור מאיזה מקום, אז התקדמה לכיוונו. מיקיה ראתה דלת ליד הדלת חתול שחור, עיניו ירוקות זוהרות, כשמיקיה התקדמה לידו היא החלה לשמוע צליל של פסנטר. מיקיה חשבה: עומיק בודאי פסנטרן. היא מעולם לא ראתה אותו. מיקיה הושיטה את ידה לכיוון הדלת החומה שהיתה לפניה, הניחה על הידית, ומשכה את הדלת, היא נפתחה. בתוך הדלת היה אור, אבל מיקיה לא ראתה בן אדם בתוכו. היתה שם מיטה עם סדין לבן ושתי כריות, ארון עץ פתוח ובתוכו שלושה סרבלי עבודה, בנוסף היו שם כובעי קש. מיקיה לא הופתעה ככה ניראה חדר הוריה גם כן, אבל מה שהיה שונה הוא שבחד הוריה לא היה עוד דלת. מיקיה החליטה לפתוח גם את הדלת הזו, בתוך הדלת ישב איש. האיש לבש סרבל עבודה כחול וחולצה ירוקה, הוא נעל נעלי ספורט אדומים וחבש על ראשו כובע מיצחיה צהוב. לאיש היה זקן כתום על סנטרו. מיקיה ניגשה איליו הוא ישב שם כמו פסל. ואז אמר לה "הו מה בתו של רימיק עושה בבית המסנדלרים?" ומיקיה אמרה לו "אימי שלחה הנה אותי, להביא שמן זית" האיש רם מכסאו ואמר "קודם ניראה מה יש לך להציע" הם התקדמו לכיוון הגינה מיקיה בראתה לו את כד החלב שהביאה "טוב זה ניראה מיקצוין, אסכים איתך להחליף" מיקיה לקחה את שמן והביאה לו את החלב. ואז התקדמה לדלת. "לאן הולכת את גברת צעירה? עדין את שמך לא אמרת, ובחוץ גשם סוער, אינך רוצה ללכת לשם!" אמר האיש. מיקיה החליטה לא ללכת והאיש הציע לה לישון בביתו. מיקיה שכבה על מיטתו של האיש ונירדמה. בוקר לאחר מיכן התעוררה, האיש לא היה שם, רק החתול השחרחר היה על המיטה "שלום לך חתול, איכן עומיק?" שאלה מיקיה. "הנני כאן" אמר החתול. "אבל אם תחפשנה את בני שמיק הסנדלר, הלך הוא לתקן נעלים בבית איש המלך" מיקיה יצאה מהבית וחזרה לביתה. אימה שאלה אותה: "מיקיה, מדוע חזרת אחרי הרבה זמן? האם הבאת את השמן?" "כן אמא" ענתה מיקיה "אבל לא איש בשם עומיק היה שם, היה חתול ששמו עומיק"מיקיה אמרה. "עומיק הנו חתול, לא יגעת מיקיה יקירה? הוא כושף והפך לחתול לפני זמן רב" מיקיה לא ענתה ופשוט לא האמינה.
|
|
מוקדש
ל כולם❤ | |
|
|
