קהילה - היצירות של סטיסילי
|
|
|
|
|
נקודת המבט של קיף
|
12/11/2021 |
+ היום הראשון +
"תראה! אני בסדר בסדר!" קיף הבטיח, מנופף בידיו וכמעט מפיל את המנורה המכוערת על השולחן ליד המיטה. לא שהיה אכפת לו - היו לו תוכניות גדולות להרוס את כל הדברים של אלבר ברגע שהוא סיים להתחבא שם בחוץ.
"אולי הייתי מוכן להאמין לך," אמר לו אלווין, "אם לא היית חורק את שיניך בכל פעם שאתה זז."
"מה? ככה אני מחייך עכשיו!" קיף הידק את לסתו והרים גבה אחת. "רואה? זה המבט המהורהר והמסתורי שלי."
"ככה אתה קורא לזה?" רו שאל, צנח לידו והקפיץ את המזרן כל כך חזק שקיף כמעט פלט יללה. "כל מה שאני מקבל זה להיות ילד רע שרוצה להיות."
אלווין הסניף צחוק.
קיף הביט בשניהם, והצטער על כך שעדיין היו לו כמה משכני החיים האהובים עליו בהישג יד. הוא הצליח להחליק קצת רפש שקט לארוחת הערב של רו בלילה הקודם ומחק את קולה במשך שמונה שעות מפוארות. אבל איכשהו היא הצליחה למצוא את כל המחבואים שלו, אפילו את המחבואים החבויים במיוחד.
הנסיכה הייתה טובה.
הוא היה די בטוח שהיא גם תשים את גורגל גוט בארוחת הבוקר שלו כנקמה – אם כי אם הוא צדק, לפחות היא תסבול בדיוק כמו שהוא היה עושה כשהגרגור השתחרר.
"אני בסדר, בסדר?" הוא אמר לאלווין. "אני יכול לחיות עם קצת כאב."
"זה יהיה חיים שלמים של כאב אם אתה לא מקשיב לי," תיקן אלווין. הוא הבזיק קגלגל אדום סביב פלג גופו של קיף ומצמץ דרך משקפיו. "בדיוק כמו שחשבתי. אתה גרוע יותר היום."
קיף התבטל. "בסדר. אז מנוחת המיטה לא עוזרת, אז אני לא צריכה..."
הוא הצליח לקבל רגל אחת על הרצפה לפני Ro bodyslamlam אותו בחזרה למיטה, מפעיל עווית פועם שהרגיש כמו גרמלין היה לועס על ריאותיו.
"שניכם צריכים לקחת את זה בקלות," הזהיר אלווין, "או שאני מביא את קיף לבית שלי ומציב את מגאפורן בשמירה".
"אום - הוא, כמו, שני קילוגרמים של פרווה," קיף אמר לו. "אני חושב שאני יכול להתמודד איתו."
"אני אשמח לראות אותך מנסה." אלווין חפר דרך התיק שלו ושלף סם סגול עמוק. "אבל אני מעדיף שתיקח מנה נוספת של מחולל רקמות ותנוח קצת."
"אני תמיד יכולה לפתוח את השפתיים הזועפות האלה ולשפוך אותן לגרון שלך", הוסיפה רו בחיוך שהראה לכל אחת משיניה המחודדיות.
קיף הושיט יד לתסבונת. שנים של התמודדות עם אביו לימדו אותו שקל יותר להעמיד פנים שהוא משתף פעולה. אז הוא שתה את התרופה, למרות שהיא הסריחה יותר מדירתו המחניקה של אלבר.
הערה צדדית על זה: הוא היה די בטוח שהוא לא רוצה לדעת למה המקום כולו מסריח כמו ציפורניים רקובות. או מדוע אלבר הרגיש צורך לכסות כל משטח במראות.
"נסה לא להיראות כל כך אומלל," אמר אלווין, לוקח את הלוויון הריק. "זה רק לשבוע."
"אה, אתה מבין כמה פעמים פוסטר יכול כמעט למות בשבוע? במיוחד כשאמא שלי היא זו שמחליטה?" קיף הגיב.
אלווין נאנח. "אני יודע. אבל אתה צריך לקבל את הכוח שלך בחזרה."
"בנוסף, היא לא רוצה לראות אותך," הזכיר לו רו. "היי, אל תסתכל עליי ככה - אתה יודע שזה נכון."
זה היה נכון.
וזה גרם לקיף בחילה יותר מגוט גורגל.
הוא לא יכל להפסיק לחשוב על פרץ הרגשות שסופי הכתה אותו איתם כשהיא עזבה את מרכז הריפוי. לא היה רק כעס. נפגעו. ואכזבה עמוקה ומכריעה שהקשתה על הנשימה.
אלווין ליטף אותו על הכתף. "תן לה הזדמנות להתקרר".
"אין לי זמן," קטע קיף. "יכול להיות שהיא בדרך ל"רדת החשיכה" עכשיו."
"אם כן, אני בטוח שהיא יכולה להתמודד עם זה," אמר לו אלווין. "אני יודע שאנחנו אוהבים להקניט את סופי על כל מקרי החירום שלה, אבל האמת היא: היא שורדת. ויש לה הרבה משפחה וחברים חזקים כדי לגבות אותה."
"אני אמור להיות אחד מהם", טען קיף.
"אז תשמור על עצמך. ככל שתנוח יותר, כך תתאושש מהר יותר. ואם זה יגרום לך להרגיש טוב יותר, אני אבדוק מה שלומה כל יום ואתן לך עדכונים – אבל רק אם תבטיח להישאר במיטה."
"בסדר," קיף מלמל, צנח מתחת לשמיכה.
"אה טוב!" רו אמר. "אנחנו עוברים ממצב הכחשה לילד זועף. זה יהיה כיף!"
קיף ירה לה בוהק.
הוא לא זועף.
אוקיי, בסדר, אולי הוא היה קצת - אבל הוא גם זומם.
בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, הוא התגנב מהדירה של אלבר ופנה ישר להייבנפילד.
לא היה אכפת לו מה כולם אמרו. סופי הייתה זקוקה לעזרתו.
+ היום השני +
"יש לך עשר שניות לצוף בחזרה למיטה," הזהירה רו, מבלי להציץ אפילו מעבר לכתפה, "או שאני קשירה אותך ומכסה אותך בחיידקים אוכלי בשר".
קיף התעלם מטלטלת הכאב בצדו כשהוא מנפח את זרועותיו, שוחה באוויר. "אתה מצפה ממני להאמין שיש לך באק אוכל בשר..."
רו קפצה על פני החדר, חסמה את החלון אליו ריחף, ושלפה בקבוק שחור קטן מהחזה שלה. היא שפכה טיפה אחת על אצבעה, והכתם הכהה מיד המיס את עורה לחור מדמם.
קיף חזרה למיטה.
רו חייך. "ילד טוב".
+ יום שלישי +
"אם זה תכסיס", אמר רו, לא טרח לסיים את האיום. היד על חרבה אמרה את השאר.
"אין טריק", הבטיח קיף. "אני זקוק ברצינות לעזרתך. מצאת את מחבואי המתיחה שלי כל כך בקלות שאני מקווה שתוכל לעשות את אותו הדבר עם מה שאמא שלי הסתירה בנרות."
"אבל למה למהר פתאום?" רו שאל.
"כי אלווין כאן עכשיו, ותצטרך שהוא יקפוץ עליך לשם, כי עדיין אסור לי לצאת מהמיטה המטופשת הזאת."
"אתה לא," הסכים אלווין. "ודרך אגב, אף אחד מאיתנו לא עוזב עד שאתה לוקח סם הרגעה – ואני רוצה לראות אותך את כל המינון."
קיף תפס את ליבו. "אלווין, אלווין, אלווין. אחרי כל מה שעברנו, אתה באמת לא סומך עליי?"
אלווין הושיט את ההחזקה של ביון עגול וברור. "לא".
רו מגחך.
"בסדר". קיף הושיט יד לסם החיים. אם זה מה שנדרש כדי להביא את רו ל"שא-נרות", הוא יתמודד עם זה.
"אתה באמת חושב שאמא שלך החביאה שם משהו חשוב?" אלווין שאל כשקיף בלע את סם ההרגעה הדביק והמתוק.
"אני מקווה שכן."
יחד עם החדשות המקסימות שהחלמתו עדיין נמשכה לנצח, אלווין גם הודיע לקיף שסופי כנראה כבר הלכה ל"רדפול", ושהמשפחה שלה לא הייתה שם.
לאלווין לא היו פרטים נוספים – חוץ מזה שכולם היו בטוחים. אבל קיף ידע שסופי צריכה להיכנס לפאניקה.
הוא היה צריך להשיג לה קצה חוט נוסף כדי לעזור לאתר את הנוברסין.
"יהיה לי סיכוי הרבה יותר טוב למצוא את מה שאתה מחפש", אמר רו, "אם תיתן לי לרסק את המקום".
"בסדר מבחינתי. תעשה בלגן גדול ככל שתרצה. ונקודות בונוס אם תהרוס את הפסל של אבא שלי."
"וו הו! הדברים פשוט נהיו מעניינים בארץ השדון!"
רו אמר משהו אחר, אבל קיף לא תפס אותו. האוזניים שלו התחילו לצלצל, והראש שלו נעשה יותר מדי ספיני.
הוא שקע בכרית שלו, מרגיש יד לוחצת בעדינות את כתפו.
ואז הוא אבד לחלומותיו הצפים, שרובם התמקדו בעיניים החומות המוזהב שהוא לעולם לא הצליח להוציא מראשו.
+ יום רביעי +
פלינק! פלינק! פלינק!
רו נכנס לחדרו. "אם תעשה את הרעש הזה עוד פעם אחת אני אדחוף את החלקים האלה למקום שאתה ממש לא תאהב."
"מה, הרעש הזה?" שאל קיף, מנענע את ארבע פיסות הכסף והזהב המעוותות שרו החזירה לו מ"נרות".
הוא ניסה להתאים אותם יחד במשך שעות.
למעשה, הוא היה מוכן לזרוק אותם מעבר לחדר. אבל עכשיו שהוא ידע שהרעש הרגיז את רו. . .
"מצטער," הוא אמר לה. "אני צריך לברר מה אלה, ומכיוון שמישהו לא נותן לי לקום מהמיטה, זה לא שיש לי משהו אחר לעשות."
פלינק! פלינק! פלינק! פלינק! פלינק!
הגניחה של רו זעזעה את הקירות.
+ יום חמישי +
"אתה אף פעם לא הולך להבין את זה!" רו צרח כשקיף המשיך את ההשתתפות.
"אתה פשוט כועס כי גם אתה לא הצלחת להבין את זה," צעק קיף בחזרה.
היא הייתה כל כך זחוחה כשהיא הוציאה את השברים מידיו כדי לנסות את זה שקיף צחק על עצמו צרוד כשהיא נכשלה. ומאז, הוא הצליח לחבר שלושה מתוך ארבעת החלקים. אבל החתיכה האחרונה הייתה עקשנית עד כדי גיחוך.
רו ארב לתוך דלתו עם בקבוק לק כחול ביד אחת וטפרים צבועים למחצה ביד השנייה. "לא, אני כועס כי אתה עושה את זה רק כדי לנסות לתקן דברים עם החברה הקטנה שלך וזה לא יעבוד."
קיף ג'ינג'י את החלקים בקול רם במיוחד.
אבל אחרי כמה שניות הוא היה צריך לשאול, "למה זה לא יעבוד?"
רו הסניף. "וואו, באמת יש לך את זה רע, נכון? לא, אין צורך להכחיש את זה. זה כל כך ברור שזה בעצם מקסים. במיוחד מאחר שאין לה מושג לגבי זה. אתה יודע את זה, נכון?"
קיף גלגל את עיניו.
והוא היה מוכן להתווכח – אבל מסיבה כלשהי "כן, אני אמפתיה", חמק החוצה.
"זה נכון. וואו, אפילו לא חשבתי על זה." רו צחקקה כשחצתה את החדר וישבה לידו על המיטה. "זה בטח משגע אותך."
"פחות או יותר," קיף מלמל.
זה אפילו לא היה החלק הגרוע ביותר – אבל הוא הצליח לעצור את עצמו מלהעלות את זה.
"אתה מבין למה, נכון?" רו שאל, מחליק צבע כחול על טפר אחר. "למה הבחורה שלך לא מקבלת כמה אתה אוהב אותה?"
הוא נאנח. "כי היא גדלה ושמעה כל פחות מ-100% במחשבה שמישהו אי פעם חשב עליה – אפילו מהוריה ואחותה וכאלה. אז עכשיו חלק ממנה תמיד מניח שלכולם יש מחשבות כאלה עליה, למרות שהיא לא יכולה לשמוע אותן יותר."
רו מצמץ. "אוקיי, לא ציפיתי ממך לקבל את כל עמוק עליי."
קיף משך בכתפיו. "זה נכון."
"לא אומר שזה לא. מעולם לא חשבתי כמה אכזריות יכולות השדון שלך יכולות להיות. תוסיפו את זה לרשימת הסיבות שאני שמח שאני לא אחד מכם. אבל לא על זה דיברתי."
הייתה לו הרגשה שהיא לעולם לא תיתן לו לחיות את זה אם הוא יבקש, אבל... "בסדר, מיס סמארטי מכנסיים, מה התיאוריה שלך לשכחת האומנה הגדולה?"
היא הרימה את ידה, נושבת על טפריה הכחולים. "זו הבעיה שלך שם. אתה הופך הכל לבדיחה. זה שולח יותר מדי אותות מעורבים – במיוחד לבחורה עם כל הדברים המסובכים שמתעסקים עם הראש שלה".
"אולי. אבל פוסטר לא מוכן ליותר מזה – תאמין לי."
שוב, הוא מנע מעצמו להכניס את רו לכל הבלגן המשולש. אבל עם כמה שומרת מצוות היא נראתה, היא בטח הבינה את זה בעצמה בקרוב.
"ובכן, כל מה שאני אומר הוא: אם אתה מחפש להרוויח את סליחתה, "הנה, סופי, יש דבר מפחיד זה מאמא שלי" הוא לא הולך לעשות את זה. במיוחד אם אתה מצעד שם כמו שאתה פשוט הצלת את היום. היא לא צריכה גיבור. היא צריכה חבר. אז אם אתה רוצה להגיד שאתה מצטער, תשיג לה מתנה אמיתית."
הוא ממש שנא את זה שיש משהו בדבריה.
ואיכשהו הוא הצליח לעצור את עצמו מלומר מתנות הן הדבר של פיץ. במקום זאת, הוא הודה, "אני לא יודע מה לתת לה."
"אז אולי אתה צריך להבין את זה."
כן, אולי הוא צריך.
"ואל תסתכל עליי," הוסיפה בעודה שועה אל הדלת. "אלא אם כן אתם רוצים עצה לנשק, אין לי מושג מה גורם לכם להתעלף. אבל בבקשה, לאהבת כל מה שנושם, אל תתנו לזה ניצוצות!"
+ יום שישי +
"יש לי את זה!" קיף צעק, הרים את ידו והינף את אגרופו – מה שלא כאב יותר. אפילו כשהוא נופף בשתי זרועותיו.
"חשבת מה לקנות לחברה הקטנה שלך?" רו שאלה, מציץ בראשה לחדרו.
"לא. ובכן... בערך. אבל דיברתי על זה!" הוא הרים ריבוע קטן מזהב וכסף. "יש לי את החתיכה האחרונה שתתאים! אני אפילו יכול לפרק אותו ולשים אותו בחזרה ביחד. אני מכיר את הטריק עכשיו."
"אוקיי, אבל ... מה ההעניין?"
"אין לי מושג", הודה קיף.
רו גיחך. "מזל שאתה לא מנסה לעוט פנימה ולהציל את היום יותר, כי זה בהחלט לא הולך לעשות את זה."
"היי, זה עדיין חשוב", טען קיף. "אימא שלי הסתירה את זה מסיבה מסוימת."
"אני בטוחה שכן," סיכמה רו, מסובבת את טבעת האף שלה. "אבל בוא נקווה שרעיון המתנה שלך יותר מרגש."
"זה כן. ייקח לי קצת זמן להגיע – אבל זה יעלה ברצינות על כל מתנה שניתנה לה בעבר."
האצבעות שלו כבר היו מגרדות להתחיל לעבוד על זה.
אבל קודם הוא היה צריך לצאת מהמיטה, אז הוא היה יותר מקצת הקלה כאשר אלווין סוף סוף נתן לו את כל ברור במהלך בדיקת הערב שלו.
"אני עדיין רוצה שתיקח את הלילה לנוח," הזהיר אלווין. "אתה לא מחוץ למנוחת המיטה עד הבוקר."
"תשמח," אמר לו רו אחרי שאלווין עזב. "עכשיו יש לך קצת זמן להבין איך לגרום לבחורה שלך לסלוח לך."
קיף משך בכתפיו. "אני כבר יודע."
"התרפסות?" רו ניחש.
"אה, אני בטוח שיהיה הרבה מזה."
אבל לאחר מכן, הייתה לו תוכנית.
מנקודה זו ואילך, הייתה לו רק מטרה אחת: להיות כל מה שסופי הייתה צריכה.
לא הגיבור.
לא זה שלוקח אחריות על הכל.
רק בחור שמוכן להקשיב ולעזור ולהיות שם בשבילה.
חבר.
עד שהיא הייתה מוכנה לעוד
|
|
|
|
|
|
89
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02/11/2023 16:58 |
פנפן11שירה |
9
|
יואו לפני חצי שעה סיימתי את 6!!
טעאעאעא קיףףף המלךךךך.
ולסופי פוסטר כאילו אין מודעות עצמית בעליללל |
|
|
|
|
|
19/01/2022 17:32 |
פזפגז876 |
8 |
|
וואו |
|
|
|
|
|
17/11/2021 19:47 |
קסםשלנסיכה |
7
|
|
מהמם ההשקעה ואוו |
|
|
|
|
|
14/11/2021 17:20 |
סטיסילי |
6 |
|
והייתה תמונה, הטקסט הארוך הזה כנראה הסתיר אותה..... |
|
|
|
|
|
14/11/2021 13:23 |
סטיסילי |
5 |
תודה לכולם❤
אבל באמת, רק מצאתי את זה באתר,
ואני ישלח קישור ביצירה הבאה |
|
|
|
|
|
14/11/2021 10:47 |
פגישתחברות |
4
|
אעאעאעאע זה מהמםםם איזה כיף שתירגמתתת
איזה כיףףף
אממ אמרתי כבר איזה כיף?XD
תודה ענקית!!!
מקסיקו-היא לא כתבה את זה בעצמה...כאילו היא כן כתבה את זה במחשב אבל את הסיפור עצמו הסופרת שאנון מסנגר כתבה והיא תרגמה ושלחה לקהילה...
אבל היא סטיסילי באמת מוכשרת בלי שום קשר♥
תודה על ההקדשההה |
|
|
|
|
|
13/11/2021 22:05 |
מתנה149 |
3 |
|
מהמם :) |
|
|
|
|
|
13/11/2021 20:29 |
מקסיקו98 |
2 |
מהמם:)
כמה זמן לקח לך לכתוב את זה?
את ממש מוכשרת:) |
|
|
|
|
|
13/11/2021 20:24 |
סגולנת200 |
1
|
|
ואיי...מושלם!! אשמח לקרוא עוד!! |
|
|
|
|
|
|
|
