|
עבר, הווה, עתיד
|
20/11/2021 |
קייטי: שלום לכולם, אני קייטי, דוגמנית ויוזמת. בתור הפרוייקט הראשון שלי, החלטתי להתעניין בחיים של מיקמקים אחרים. אני עומדת לשאול אותם על העבר שלהם, על ההווה, ועל העתיד. חשבתי בהתחלה לעשות את זה על עצמי, אבל אז הבנתי שיהיה הרבה יותר מעניין לעשות את זה על אחרים. היי דקל
דקל לוני רוטון: היי קייטי, איזה כיף לראות אותך. כפי שרואים אני לא מאלה שמחליפות הרבה לוקים
קייטי: תודה, כיף לראות אותך גם! אז דקל, מה יש לך לומר על התמונה הראשונה מצד שמאל?
דקל לוני רוטון: ואוו.. יש כל כך הרבה לומר. יכול להיות שזה היה הזמן שהכי נהנתי בו במיקמק. רק יכול להיות, בהמשך תבינו למה. יש לי "חבר" (במרכאות מסיבות אישיות) כאילו "ידיד" (כנל לגבי החבר) מחוץ למיקמק, וגם לו יש מיקמק. אהבנו לשחק ביחד כל הזמן, והיינו במיקפה, "עבדנו" שם. יום אחד, לא רצינו לעבוד, אז פשוט ישבנו במיקפה, בכוונה שמלצר יגיע. הפלא ופלא, המלצר הגיע! למלצר קראו קווין, וניראה היה שהוא מלצר יחד, והמיקפה היה עמוס מאודדד. שאלנו אותו למה אין עוד עובדים, והוא אמר שאף אחד לא הגיע. הצענו לו שנצטרף אחנחנו, ואז הוא מינה אותי למנהלת, כי הוא עצמו לא אהב את זה, זה היה לו משעמם. ללא ספק הפכנו לחברים הכי טובים. אני ניקי והוא ניפגשנו כל יום, עבדנו במיקפה ואז יצאנו למיקריבים, מסיבות פיגמות, מסיבות בריכה, עוד מלא! היה לי כל כך כיף אז, חשבתי שאני שייכת למשהו, שיש לי חבורה, שבגללה אני לא עוזבת. קווין היה גדול מאיתנו בשנה. יום אחד הוא הפסיק להתחבר. הוא התחבר לעיתים נדירות, וגם אז, רק לכמה דקות קטנות. לניקי כבר היה משעמם במיקמק, אז הוא עזב כמה שבועות אחרי זה. פה התחילה תקופה מעט בודדה... וכאן נגמרת תקופת "הלוק הראשון".
קייטי: ואוו, זה מדהים מה בגד אחד יכול להגיד לאדם אחד.. זה מחזק את העובדה, בכל דבר יש סיפור!
דקל לוני רוטון: לגמרי. הלוק השני מראה תקופה קצרה הרבה יותר. אני כמעט עזבתי, אבל, כפי שכבר הבנתי הרבה לפני (אולי אפילו לפני תקופת הלוק הראשון), מיקמק זה אצלי לפחות, עניין של תקופות. עד שלא העברתי את המשתמש שלי העלה, תמיד יש אפשרות לחזור. תמיד יכול להתחשק לי, ואני אגיד, וואי, כמה זמן לא הייתי במיקמק! הכל השתנה! בנתיים אני ממש לא במצב הזה וממש לא רוצה להגיע למצב הזה. בתקופה ההיא, החלטתי לשחרר. זה היה מעט אחרי שניקי וקווין הלכו, והחלטתי שאני משחררת גם. אין לי למי לחכות פה, אין לי מה לעשות פה. אני אפילו לא זוכרת איך זה קרה, אבל התחילה לה התקופה של הלוק השלישי. אחרי הרבה זמן של הפסקה, חזרתי ושיניתי את עצמי לגמרי. מצאתי את עצמי כל יום מחליפה לוק, כדי שיהיה משהו חדש, משהו שלא עברתי פעם, תקופה חדשה שבה אני מחליטה מה אני עושה. התחלטי להפיק סדרה עם חברה אחרת מחוץ למיקמק, ולפעמים משחקת גם עם ניקי (הרבה פפחות, אבל בסדר). היה אפשר לומר שזאת אחלה תקופה, אבל אי אפשר לומר שלא התגעגעתי לקווין. מצאתי את עצמי כל יום שלוחת לו במיקטוק אלף הודעות, על איך עבר עלי היום וכמה שאני רוצה שהוא יחזור לשחק איתי ועם ניקי. בזמן הזה בערך, גיליתי את הקהילה! עד אז לא ידעתי שיש כדי דבר, אז לא היה לי שום קשר לבלוג הפרס, למה חדש, ולקהילה בכלל. יום אחד, ראיתי יצירה של מילי מילאני, שמסבירה על בית היתומים שלה. עד כמה שידעתי אז, הייתי יתומה וחסרת השכלה, אז פניתי אליה במיקטוק וביקשתי להתצטרף. פה מסתיימת התקופה השלישית. עכשיו אינ מתארת את התקופה שאחרי, התקופה שמתחברת להווה. זה התחיל בכך שקראו לי דקל, וחייכיתי שיאמצו אותי, ובנתיים עשיתי שיעורים במיקסקול, ואז לא אהבתי את איך שזה נשמע.. "דקל".. זה היה בודד, הוספתי לי לשם "לוני" למרות שבהתחלה ממש רציתי "לונה" אבל אי אפשר לכתוב אותו במיקטוק, אז התפשרתי על לוני. אחרי מעט זמן, מילי אומרת לי שטיילי רוטון ביקשה לאמץ אותי. לא הכרתי את משפחת רוטון, רק את גלי תמר רוטון, שהיא היום אחותי אל פעם פשוט "היינו חברות" למה במרכאות? כי זה ממש לא כמו שזה היום. גלי אמרה לי שלום פעם אחת, אני אמרתי לה שלום, וזהו.עכשיו אנחנו חברות הרבה הרבה יותר טובות. עם לפסיטי והדר ממש לא היה לי קשר, אבל אחרי שהצטרפתי למשפחה, אני וגלי התקרבנו הרבה יותר, אבל אני חיבת לומר שעדיין הרגשתי מעט מרוחקת מהדר ומפלסיטי, אבל ראיתי אותן משפגשים משפחתיים. לפני שהצטרפתי למשפחת רוטון, עוד לא הייתה ל את התחושה הזאת שאני שייכת למשהו גדול יותר, כומו עם קווין וניקי, אבל אחרי זה, התחלתי באמת להרגיש ככה. הכרתי גם את שיר אחרי זה, שהפכה לחברה מאוד מאוד טובה שלי. אפשר לומר ששיר הכירה לי את ניקי מוש (לא אותו אחד שאני מכירה במציאות), כי כל פעם שניסיתי להציע למשתמש שלו חברות הצעתי למשתמש הלא נכון. ואז שיר אמרה לי מה באמת המשתמש שלו והצעתי לו חברות והוא אישר. הוא גם הפך לחבר מאוד מאוד טוב שלי. כל זה היה עוד לפני שהכרתי את נועה. וואו, נועה! יום אחד פשוט דיברנו במיקטוק כלכך הרבה! על ספרים ועל מיקמק ועל מה לא?! באותו הרגע קיבלתי עוד חברה. ניסיתי להתחבר לכל מי שהיה במיקסקול, אבל לא כולם התחברו לזה שאני רוצה להתחבר אליהם, ולא הפכנו לחברים. היייתה מישהי אחת, נילע שמה, שזרמה איתי קצת, ודיברנו מידי פעם. שאח שלה החליף אותה, נילן, התחלנו לדבר הרבה יותר, ואני ונילן הפכנו לחברים ממש ממש טובים. קלטתי שאני כן ממשהו גדול יותר, יש לי חברים, אני במשפחה, אני לומדת, וזה היה מעולה. יכול להיות שסאת התקופה הכי טובה שלי. אני מתלבטת בין הראשונה לזאת. פה נגמר ההווה. לאט לאט, הרבה מהחברים שלי, למעשה, כולם מלבד נילן, עזבו את בית היתומים מיקסקול. אני עדיין נשארתי, אבל בכל זאת הצטרפתי לאקדמיית המיקצויינים, יחד עם שיר נועה ופלסיטי בקבוצת מיקמק סיטי. ניקי הלך לקבוצת מיקפולקו. מאז כל יום חמישי אני נוסעת למיקפוקלו, בד"כ ברכבת. אני לא יודעת מה צופן לי העתיד, אבל אני יודעת שזה היה פשוט מעולה, בהתחשב בחברים שלי ובסביבה שלי.
קייטי: וואו זה פשוט מדהים!!!!! הסיפור שלך הוא מאוד מעניין.
דקל לוני רוטון: תודה. לכל החברים ממיקסקול, תו לי לעשות לכם סדר. שתי התקופות הראשונות זה התקופות שחייתי עם סבא שלי. מאז הפכתי ליתומה ואז טיילי אימצה אותי. (אגב משהו מצחיק על אמא שלי, מסתבר שהכרנו לפני XD) וזהו בעצם. תודה רבה 'קייטי.
קייטי: תודה רבה לך. נתראה בעבר הווה עתיד הבא!
|
|
מוקדש
לאמקדישהלאףאחדכיאיןמקוםאוהבת!! | |
|
|
