קהילה - היצירות של romi1620
|
|
|
|
|
צלקות.
|
05/12/2021 |
הספסל הורוד חיכה לה. היא כרגיל באה עם האפרסק שלה, אוכלת אותו בעודה מביטה על רחבת החצר השוקקת. חמש בנות מכיתתה, מתנדנדות על הנדנדה הענקית. כחמש עשרה בנות אחרות מכיתתה, בעיצומו של המשחק האהוב "תופסת". הלוואי והיא הייתה יכולה להשתתף גם במשחקים הללו, אבל היא לא. היא מעיפה מבטה לצד שמאל, רואה בנות יושבות על הספסלים האחרים, מפטפטות וצוחקות. הצלצול נשמע ברחבי מתחם בית הספר, מורה לכולן להיכנס לכיתות. כולן נוהרות אל הכיתות, אנה הולכת גם היא. היום ממשיך כרגיל, ואנה חוזרת לביתה.
יום אחד, בביתה-אנה נתקלת באלבום של תמונות כיתתיות מכיתה א'. היא נגשת אליו, ורואה את כל הבנות עומדות סביב לקלארה, ביום הולדתה. תמונות מהטיולים השנתיים, או מסתם פעילות שערכה הנהלת בית הספר. אנה אכן הייתה נוכחת בתמונות, אך מעולם לא היתה באמצע, תמיד נדחפה אי שם בצד. לפעמים בכלל לא הייתה נראית בתמונה, כי כולן היו מסתירות אותה. היא מתבוננת היטב בתמונות שהיא נמצאת, ורואה משהו מעניין. מאחורי כל החיוך המזוגג הזה, עומדות להן שתי עיניים בודדות. החיוך רק מסווה זאת. היא תמיד תהתה מה לא בסדר בה. היא לא הייתה מוזנחת, שיערה תמיד היה קלוע לשתי צמות גדולות, שאמה הייתה עושה לה בכל בוקר. פוני הבובה שלה תמיד היה מסורק וישר. ליבה ענקי, והיא כל כך נחמדה. אז אם כן, מדוע היא תמיד הייתה לבד? איך זה יתכן? היא מכניסה את האלבום אל הארון, והולכת לאכול ארוחת ערב.
בוקר אחד, אנה מתקרבת לדלת הכיתה, היא כבר רוצה להוריד את התיק הכבד,אשר עמוס בספרים. ללא הודעה מוקדמת, היא הרגישה בעיטה בגבה. זו הייתה ריילי- אחת מהילדות עם המעמד הגבוה יותר בכיתה. אנה הורידה את תיקה הורוד, מנקה אותו מסימני הנעליים של ריילי. הלוואי והיא היתה אמיצה כדי להגיב, אבל היא לא. היא קמה, ניסתה להתעלם. ריילי משכה לה את התיק, אנה ניסתה ללכת מהר יותר. ברגע הנכון, ריילי שחררה את התיק, גרמה לאנה לעוף קדימה, היישר לרצפה.
בעודה משפשפת מרפקה, היא צעקה: "די כבר!!!!!!". ריילי עיקמה אפה, אנה שמה ידיים על פיה, היא מעולם לא העלתה טונים ככה. "אז ככה את רוצה להיות, אה אנה? בסדר. זכרי את זה!". אנה ניסתה להסתיר את הבהלה שהיא חשה ברגעים אלו, אך העיניים אומרות הכל. היא רצה לכיתה עם התיק והתישבה במקומה. בהפסקת ארוחת הבוקר, אנה הלכה אל השירותים. בעודה שוטפת ידיים, היא שומעת טריקת דלת. "מ-מי זה?" היא שואלת, אך אין עונה. היא מנסה לפתוח את הדלת, אך היא ננעלה. "הי! יש כאן מישהו?" היא דופקת על הדלת, ופתאום שומעת צחקוקים מעבר לדלת.
"היא לעולם לא תדע שזה רעיון שלנו, נכון ריילי?" זהו היה הקול של קלארה, חברתה של ריילי.
-"אם את תהי בשקט ולא תזכירי שמות, לא יגלו. אז תהי כבר בשקט!" אמרה ריילי בקול תקיף.
שקט השתורר בחדר, הן עזבו את המקום. אנה דופקת בחזקה, אבל אף אחד לא שומע זאת, מפני ההמולה שיש בבית הספר בהפסקות. היא ישבה על הרצפה, דמעות זולגות מעינייה.
*שעה 11:20*
כמעט שעה שאנה תקועה בחדר השירותים.
"בנות, פתאום אני שמה לב. אנה אינה נוכחת? היא הייתה פה בבוקר" אמרה המורה ג'וליה.
-"א-אני אלך לחפש אותה, אולי היא לא שמעה את הצלצול" התנדבה ריילי.
היא עשתה סיור בבית הספר, וחזרה.
"לא מצאתי אותה בשום מקום,מוזר"
-"בדקת בשירותים?" שואלת המורה.
ריילי מחייכת, מהנהנת ראשה לאות חיוב.
"טוב, אני פשוט אדבר עם אימה, על כך שהיא מבריזה בכזו צורה לשיעור.." אומרת המורה בכעס. וממשיכה את השיעור כרגיל.
*שעה 12:20*
צלצול נשמע ברחבי בית הספר, המורה על ההפסקה. המורות בדרכן לחדר מורות. התלמידות נוהרות לחצר.
אנה מותשת. אך עדיין דופקת. היא שומעת שהמורה ג'וליה בקרבת מקום. היא דופקת הכי חזק שהיא יכולה. "המורה! בבקשה! אני תקועה כאן כבר המון זמן!"
"מ-מי זו? אנה?" המורה מתקרבת אל החדר שירותים.
"מ-מה, מי שם פה מטאטא על ידית הדלת?" היא פותחת את הדלת, ורואה ילדה.
ילדה כאובה. עינייה נפוחות מבכי, קולה צרוד מצעקות, וידיה רועדות, היא דפקה על הדלת במשך יותר משעתיים. המורה נבהלה, לא הבינה מה היא עושה בחדר השירותים.
אנה השתחררה מבית הספר, היא לא יכלה לשאת עוד.
היא עומדת מול דלת ביתה, מנסה לפתוח אותה בקושי רב. היא רואה את אמה בסלון, יושבת בספה.
היא רצה אליה ובוכה, מחבקת את אמה.
אמא של אנה חשה לעזרתה, מנגבת דמעותיה. "נפצעת איכשהו?" היא שואלת.
אנה מסתכלת עליה, עונה בכאב.
"כ-כן, פה" היא אומרת בקול צרוד, מסמנת באיזור של הלב. אמא של אנה מחבקת אותה.
יום לא' מכ
ריילי רצתה לדבר, להגיד כמה מילים, רגע לפני שהם נפרדים וממריאים אל ארה"ב.
היא קוראת לאנה. בנות מסתכלות עליה, משתוממות. תוהות מדוע היא פונה אליה, הרי הן החרימו אותה, והבדילו אותה כ"כ הרבה זמן. אנה מסמיקה, חוששת לעלות. מה אם מדובר בעוד השפלה?
היא זכרה שגם המורה נוכחת, לכן אין סיכוי שריילי תעשה משהו רע. היא הולכת אל ריילי, עדיין קצת חוששת, אך יותר בטוחה. ריילי מחייכת, ומדברת:
"אני רק רציתי להגיד, שלפני שאעזוב.. חשוב לי שתסלחי לי. אני מבקשת סליחה שהרעתי לך כל כך במשך כל השנים האלו"
אנה עומדת, משפילה מבט ארצה. ואז חיוך עולה על פניה.
"את יודעת, כשיש חתך עמוק, עושים תפרים. לא משנה איזה רופא מומחה יעשה זאת, הצלקת תישאר לעד. צלקות לא מתרפאות, בטח שלא בכזו קלות..."
ריילי מעט מאדימה, זה ממש מביש.
"אה ו.. עוד משהו. הנה קחי" אנה מושיטה לה פתק. ריילי חושבת שמדובר בברכה, אך כשהיא פותחת אותו, מדובר בלא פחות מאשר, הפתק שהעבירה בין כל בנות הכיתה, בכיתה ה'. הפתק שמכריז על החרם על אנה. אנה מחייכת, ריילי מאדימה עוד יותר.
"א-אני" היא מנסה למצוא מילים בפיה, אך בלי לשים לב, אנה כבר לא הייתה שם. היא רצה כמה שיותר מהר אל ביתה.
מילים ומעשים- הם הסכין. החתך- זה הקרע שנוצר בלב. לא משנה כמה תנסו לתפור את הקרע שנוצר, הצלקת תשאר. לעד.
|
|
|
|
|
|
103
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22/01/2022 16:50 |
קיקי051 |
12
|
מסר מהמם!
את כותבת ממש יפה! קראתי את הכל וזה נוראאא מעניין!!!
יש לך עתיד בכתיבה אני אומרת לךךך!!! |
|
|
|
|
|
20/01/2022 21:35 |
Worstlove |
11 |
|
אומייגאד זה סיפור מושלם עם מספר מה מה מה איך את לא בכתב אורח,! |
|
|
|
|
|
02/01/2022 16:42 |
היליחיחי |
10 |
אמאלה רומי תודה על מה שכתבת לייי
ממש משמח.^^ |
|
|
|
|
|
21/12/2021 17:12 |
מוקמיק992 |
9
|
את אחת *ה*כותבות באתר הזה!!
את כותבת מקצועי ויפהפה.
סיפור מהמם..
נראה לי שסוף הסיפור מעיד ממש על חוסן נפשי ודברים שאנה רצתה להגיד כל השנים.
הוא מלמד על אומץ, חוצפה,
וצלקות. |
|
|
|
|
|
12/12/2021 18:16 |
הילהחנה100 |
8 |
פעם שנייה שאני קוראת את זה:)
יש לך סגנון מאד מיוחד... אולי תכתבי על ילדים עם מוגבלות? זה יכול לעניין |
|
|
|
|
|
12/12/2021 16:48 |
הילהחנה100 |
7 |
|
זה פשוט מושלם אוףףףף |
|
|
|
|
|
11/12/2021 19:33 |
הנמר6 |
6 |
|
מדהים פשוט מרגש מקווה שתזכי בכתב אורח |
|
|
|
|
|
09/12/2021 15:19 |
שוקולדה1ב |
5
|
מרגש, עברתי המון מקרים ממש דומים.. מקווה שהמסר יעבור.
בהחלט, פגיעות הן חתכים בלב, לא משנה מה- זה עדיין בלב. |
|
|
|
|
|
08/12/2021 16:20 |
איוששש1 |
4 |
וואי!! סיפור חשוב!!
הלוואי שתזכי!! |
|
|
|
|
|
05/12/2021 22:15 |
גשםורוד10 |
3 |
|
מגניב אחי |
|
|
|
|
|
05/12/2021 21:59 |
אנהשיר444 |
2 |
ואוווווווו!!!!
מסר מדהים!
בתור אחת שעברה חרם מאוד מסכימה |
|
|
|
|
|
05/12/2021 17:56 |
קהילה93 |
1 |
|
מושלםםםםםם |
|
|
|
|
|
|
|
