|
סיפור לכתב אורח- האני הפנימי שבי
|
19/12/2021 |
חלק 1: קצת על עצמי
אני רוני שקד ואני בת 14 מפריס אני אוהבת לרקוד ולשיר ואני דוברת צרפתית.
היום זה יום מיוחד בשבילי- היום אני מתחילה ללמוד בתיכון מיק תיכון במיקמק סיטי.
למרות שאני עולה מפריס אני עדיין חושבת שאני יכולה לצבור חברים, אבל זה לא הלך כמו שחשבתי.
חלק 2: הפתק שלה והכיתה שלי
התחלתי להתארגן ליום הראשון בתיכון והתלבטתי בין חולצה ורודה מסטיק בין חולצה תכלת שמיים.
הכנתי לי את ארוחת הבוקר הכי טובה שמצאתי: כריך עם שוקולד!
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע, רק חשבתי כמה טוב יהיה לי בתיכון החדש.
"אמא" אמרתי לאימי "אני ממש מתרגשת להתחיל ללמוד בתיכון" "בהצלחה ביום הראשון!" אמרה אמא ונפרדה ממני בחיבוק גדול.
נכנסתי למבנה התיכון וראיתי פתק מודבק על הקיר בכניסה, הבטתי בפתק בחשדנות ולבסוף לקחתי אותו וקראתי ,בפתק היה כתוב: "רוני מתוקה, ברוכה הבאה לתיכון שלנו, אם תצטרכי משהו ,הדלת שלי תמיד פתוחה בשבילך, מאחלת לך הצלחה בלימודים, נועה מנהלת התיכון".
הלכתי לנועה המנהלת ואמרתי לה "נועה, תודה על הפתק, אני מקווה שיהיה לי טוב פה". "בטח!, מתי שתרצי" אמרה נועה "באיזו כיתה אני?" שאלתי בהתרגשות רבה "את בכיתה ח'4" נועה אמרה לי "הכיתה נמצאת ליד הקפיטריה, שתי פניות ימינה ופנייה אחת שמאלה" נועה אמרה, "תודה" השבתי לה והלכתי לכיתה.
הגעתי לכיתה והצצתי על כל התלמידים, אחרי שנייה דפקתי בדלת ואז המורה שאלה:" שלום, את רוני שקד?" "כן" עניתי לה "נעים מאוד להכיר אותך, תלמידים זו רוני והיא תלמידה חדשה בכיתתנו, אשמח אם תערכו לה סיור היום בהפסקה. איפה תוכלי לשבת? בואו נראה... הנה את יכולה לשבת ליד עומר שם" "בסדר" עניתי לה והלכתי למקום שלי ליד עומר. "כולם לפתוח ספרי שפה בעמוד 30 ולקרוא" אמרה המורה.
חלק 3: ההפסקה
סיימנו את השעתיים הראשונות והלכנו להפסקה.
בהפסקה הבנים הלכו לשחק כדורגל והבנות שיחקו בקפיצה בחבל.
התקרבתי אל הבנות ואמרתי להן "שלום, אני רוני התלמידה החדשה, אני מתרגשת להתחיל ללמוד פה" "שלום, נעים להכיר אותך" אמרה יעל ואז שאלה "את רוצה גם להצטרף אלינו?" התלבטתי ולבסוף אמרתי "כן"
ואחר כך אור אמרה:" בנות, תתכוננו אנחנו עורכות טורניר של קפיצה בחבל מי שתקפוץ הכי הרבה פעמים בחבל תקבל פרס" "איזה מין פרס?" שאלה מור
"מספר ממתקים לפי מספר הקפיצות שתעשי" אמרה אור "טוב, כולן הבינו?" אור שאלה "כן!" כולן אמרו כפה אחד
אז התחלנו בקפיצה. ראשונה הייתה מוריה "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, אוי, לא נורא" אמרה אור
השנייה הייתה יעל "אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע שמונה אוי, לא נורא" אמרה מור
השלישית הייתה אור "אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע שמונה תשע עשר אחת עשרה, לא נורא" אמרה יעל
הרביעית הייתה מור "אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע,לא נורא" אמרתי
והחמישית והאחרונה הייתה אני "אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע שמונה תשע עשר אחת עשרה שתיים עשרה שלוש עשרה ארבע עשרה,לא נורא" אמרה מוריה
"אני חושבת שיש לנו מנצחת" אמרה יעל "והיא רוני!" "כל הכבוד!" אמרו כולם חוץ מאור "אני הייתי אמורה לנצח ולא הרוני הזאת" לחשה אור לעצמה.
חלק 4: בסיום יום הלימודים
אחרי 4 שעות סיימנו את הלימודים והלכתי לכיוון שער בית הספר.
נפרדתי מכולם בברכת דרישת שלום וחזרתי הביתה.
"אמא את לא מבינה איזה יום היה לי" אמרתי "איזה יום?" שאלה אמא
"יום מצויין!" אמרתי "מה קרה היום ששימח אותך כל כך?" שאלה אמא
"היום בהפסקה הבנות שיחקו בקפיצה בחבל והצטרפתי אליהן, הן החליטו על טורניר קפיצה בחבל וניצחתי בו" התחלתי לספר "והמנהלת כתבה לי פתק שהיה בכניסה, והלכתי לראות אותה ולהגיד תודה על הפתק" המשכתי "וואו רוני, אני רואה שהכרת חברות חדשות, כל הכבוד" אמרה אמא "יש את מור ומוריה ואור ויעל שהכרתי אותן היום" אמרתי "אני רואה שהתחלת להתרגל" אמרה אמא "כן" השבתי לה במהירות והלכתי לחדר שלי.
דיברתי עם יעל וסיכמנו שמחר ב07:45 נלך ביחד לבית הספר.
חלק 5: למחרת בבית הספר
למחרת היה רגיל, נפגשתי עם יעל ב07:45 והלכנו לבית הספר ביחד.
יעל הייתה עצובה אבל לא אמרה לי כלום "למה את עצובה?" שאלתי את יעל היא השיבה:" אני לא רוצה לספר לך, זה לא יהיה נעים לך" "את יכולה לספר לי הכל" אמרתי ליעל ובדיוק הגענו לבית הספר והלכתי למקום שלי ליד עומר.
"היי" אמרתי לעומר "אתה שומע משהו?" עומר אמר לאורי "לא" הוא השיב לו.
לא הבנתי עדיין למה אף אחד לא דיבר איתי ואז יצאנו להפסקה.
בהפסקה הבנים והבנות שיחקו דודצ'בול ועמדתי איתם וחילקו את הכיתה לקבוצות.
אמיר ואור היו הקפטנים, לאט לאט בחרו את כל ילדי הכיתה חוץ ממני
אמרתי להם" רגע לא בחרתם אותי, חכו רגע!" "שמעתם משהו?" אור שאלה "אולי זה זבוב שלא עוזב אותך" אמר אורי והתחילו לשחק בלעדיי.
בסיום ההפסקה שאלתי את יעל "למה לא בחרתם אותי?" "דיי כבר רוני, את לא רואה שאת רק מפריעה לכיתה שלנו?" היא אמרה "מה?, על מה את מדברת?" שאלתי אותה והיא לא ענתה.
חלק 6: אתמול בצהריים
"את יודעת שזה לא כל כך בסדר" אמרה אור ליעל "מה לא בסדר?" שאלה יעל "נו את יודעת, שאת עם הרוני הזאת" אור אמרה "מה לא בסדר שאני איתה? היא עשתה לך משהו שאת מדברת עליה ככה?" יעל צעקה "כן, היא לקחה ממני את תואר הכי הרבה סיבובים בחבל, חשבתי שאת חברה שלי, אבל, נראה לי שגם אותך היא לקחה לי, הילדה הזאת צריכה ללמוד מה זה שלוקחים לי את התואר" צעקה אור.
לאחר כמה רגעים....
"בנות, מהיום אף אחת אבל אף אחת לא מדברת עם רוני, היא לקחה לי את התואר והיא תשלם, מובן בנות?" אור שאלה "אור, את בטוחה שזה הפיתרון הנכון? חרם?" יעל שאלה "כן, אמרה אור
חלק 7: הגילוי
עברו יומיים ואף אחד לא דיבר איתי.
הייתה לנו פעילות בכיתה ועומר וכולם לא התייחסו אליי, הוציאו אותי מהמשחק ששיחקנו
הייתי מתוסכלת ובודדה, חזרתי לאמא שלי ואמרתי לה "אמא עדיין אף אחד לא מתייחס אליי, אני לא מבינה למה" "אולי עשית משהו לאחת הילדות?" שאלה אמא "לא!, את באמת חושבת שעשיתי להן משהו רע?" כעסתי והלכתי לחדר שלי "לא, רוני'לה זה לא מה שהתכוונתי" לחשה אמא "בואי ננסה להיזכר מה היה ביום השני" לחשה אמא "בואי נראה, הייתי בהפסקה ואז הבנות ערכו טורניר קפיצה בחבל ואני ניצחתי בו, ראיתי מזווית העין שאור מתוסכלת ממשהו, יעל אמרה לי שהיא מחזיקה בתואר הכי הרבה סיבובים בחבל אבל לא נראה לי שזה מה שהשפיע" התחלתי לספר "אולי זו כן הבעיה, אם היא הייתה עם הכי הרבה סיבובים בחבל ואת ניצחת, כנראה שהיא קינאה בך שהצלחת והיא לא" הסבירה אמא "זה יכולה להיות התחלה של חרם כיתתי" המשיכה אמא "חר-מה?" ניסיתי לבטא את זה "חרם, חרם זה שלוקחים ילד או ילדה כמוך שעשה משהו יותר טוב מילד או ילדה אחרים ופשוט מחליטים לא לדבר איתו, אני חושבת שבגלל שקפצת יותר סיבובים מאור, זו הסיבה שכנראה הכיתה החליטה לעשות עלייך חרם" הסבירה אמא
הלכתי לישון בתחושה נוראית שלא מדברים איתי ושלא רציתי ללכת לבית הספר מחר.
חלק 8: אור
אור הגיעה לביתה ודברה עם אמה "אמא, אני החלטתי לא לדבר עם איזו ילדה מעצבנת אחת, איזו רוני חדשה" אור אמרה לאמה "למה עשית את זה?, אני יודעת שאת מקובלת אבל זה מעשה לא יפה!" צעקה אמה של אור "את מקורקעת ליומיים!" כעסה אמה של אור על אור "אני לא מבינה, את בעדה של הרוני הזאת?" אור שאלה "לא, אני לא בעד אף אחד, אבל, אם עשית משהו לא נעים לאחת מהילדות את צריכה לשאת בתוצאות, מה הסיבה לתחילת החרם עליה?" אמה של אור אמרה "היא לקחה לי את התואר הכי הרבה סיבובים בחבל והיא ניצחה אותי!, זה מרגיש כאילו שהייתה לה תוכנית מראש כדי לקחת לי את כל החברות, אבל זה לא עבד לה" אור התעצבנה "לא!, מחר את מתקשרת אליה ומתנצלת! את שמעת אותי?" אמה התעצבנה "כן" השיבה אור "אה ושלא אשכח, את אומרת לכל החברות שלך לחזור לדבר איתה" אמה אמרה "כן אמא" השיבה אור.
כעבור יום...
שיחת וידאו של בנות הכיתה: "היי בנות" אמרה אור "היי אור, למה לא הגעת היום לבית ספר?" שאלה מור "בנות, אמא שלי אמרה לי לגמור את החרם על רוני, כי כל אחד יכול להיות טוב במשהו טוב יותר מהאחרים, זו לא סיבה להתחיל חרם" אמרה אור "את צודקת, רציתי להגיד לך מוקדם יותר, לא שאת תגידי לי" הופתעה יעל "ביי, אני אוכלת ארוחת ערב" אור אמרה ונפרדה מחברותיה.
אמא של אור הקשיבה מהצד ואמרה:" יפה אמרת" לאור
חלק 9: הווידוי
למחרת אחרי הצהריים אור התקשרה אליי ואמרה לי "רוני, זו אור" "מה את רוצה? להשפיל אותי יותר?" כעסתי "לא, אני לא רוצה לפגוע בך" אמרה אור "אני רוצה לבקש סליחה על משהו שעשיתי" המשיכה לומר "חשבת שלא שמתי לב שאף אחד לא מדבר איתי ארבעה ימים?" כעסתי "כן אני יודעת, אני אמרתי להם, רוני אני א..א..אנ.. אני מצטערת" התחננה אור שאסלח לה "למה שאסלח לך, את עשית עליי חרם" כעסתי "אני יודעת, אני הייתי לא בסדר ואני באמת רוצה להיות חברה שלך, את נראית לי מאוד נחמדה וחברותית" אמרה אור "אני סולחת" אמרתי לה.
למחרת בבית הספר הרגשתי שאני לא לבד ושאני לא שונה ושלא מקנאים בי וכך אנחנו מאושרים עד סוף יום הלימודים ואני שמחה וזה אני הפנימי שבי.
THE END
היי אלופים שלי מה שלומכם? היום כתבתי לכם סיפור
אני ממש מתרגש ואני מקווה לזכות
ואני מקווה שאהבתם את הסיפור אני כמעט נופל על
צוק.
ראיתם את הסיפור?
היפה, המצחיק ועוד...
אני רוצה שזה יגיע לכמה שיותר מיקמקים סבבה?
בסדר, אוקיי
ואולי לצוות מיקמק?
דעה היא לא עובדה
תעשו את כל האותיות הראשונות בכל משפט
בהודעה הזו בלי זה מה יצא לכם?
ביי לכולם
|
|
מוקדש
ל כולם, לואי, yaniv, יונימיקוכלצוותמיקמק | |
|
|
