|
סיפור לכתב אורח- חברות היא כמו פרח
|
20/12/2021 |
שם הסיפור: חברות היא כמו פרח
הקדמה:
אני לא מאמינה לך ליה... אחרי שש שנים של חברות....
חכ!ו חכו! לא ניראה לי הבנתם מה קורה! אז אני אתחיל מחדש! היי אני ליבי! אני עליתי לכיתה ז'2 אף אחת מחברותי לא עלתה איתי לכיתה חוץ מחברתי הטובה ליה אבל דבקה עכשיו... זה ממש לא מה שציפיתי שיהיה
פרק ראישון: הכל קל יותר בכיתה ו...
אני וליה היינו חברות הכי טובות עוד מכיתה א!
כששינו באנו במבט מבוייש לכיתה עם כלמרים דומים
ותיקים זהים וייתישבנו אחת ליד השנייה בהפסקות ציירנו ביחד ועברנו שעות בדיבורים ליה ואני לא היינו "מלכות הכיתה" או איזה ביטוי ריקני כזה! הינו שנינו ילדות ביישניות יחסית אבל אהובות על כולם שקטות ומופנמות אבל במראה היינו הפכים גמורים! היא הייתה עם שער חום כהה גלי עד לאחריי הכתפיים ולאומת זה אני הייתי עם שער חום בהיר חלק לגמריי עד למותניים! היא הייתה גבוהה ואני הייתי נמוכה ודקה כמו מקל! אבל לא היה אפשר להפריד ביננו לעולם!
נישארנו חברות הכי טובות עד כיתה ו' וסיכמנו שגםאם נהיה בכיתות שונות נישאר כאלה אבל בזמן האחרון ניראה שהיא הישתנתה לרעה): ואולי זה ביכלל לא ביגללה? ....
פרק שני:השינוי
בחופש ליה נסעה עם מישפחתה לאיטליה והיחתה שם במחנה קיץ של ילדים מכל העולם! בנתיים אני הייתי בכיתנת בנות דודות וסבתא!(: אני מאוד אוהבת את בנות דודותיי וסבתא והיה לי מאוד כיף אבל יתגעגתי מידי פעם לליה... לשיחות פנים מול פנים! חייכיתי בכיליון עניים לכתיבה בשבוע שליפני הכתיבה קיבלנו כל אחת באיימל את רשימת בנות כיתתינו חיפשתי במהרה את שם חברתי וראיתי! היא הכן שם בכיתתי! איייי צרחתי משימחה! כל כך התרגשתי! יום ליפני הכתיבה שוחחתי עם ליה בצט' בפייס טיים ושיטפנו חוויות מהחופשה אבל היא נישמעה שונה אולי טיפה מרוחקת?...
פרק שלישי: החברה
קמתי בבוקר בשימחה! היום היום הראישון של כיתה ז! אייי כל כל התרגשתי! קמתי מהמיטה שתפתי פנים וציחצחתי שיניים והתחלתי להתלבש הרשו לנו ביום הראישון לא לילבוש תילבושת אחידה! לבשתי חולצת טריקו לבנה וג'קט מישבצות אדומות ושחורות עם ג'ינס ארוך ונעליי ספורט לבנות ירדתי למיתבח נישקתי את אימי ואחותי לקחתי את האוכל כריך חמאת בוטנים וריבה יאמייי אמרתי תודה לאימי ויצאתי להסעה כי בית הספר היה עשרים דקות בנסיע מביתי לאומת זו ליה הייתה חמש דקות בהליכה אז כמובן לא ראיתי אותה בהסעה אז חיכיתי כבר ליראות אותה! חיפשתי את כיתתי ז'2 וניכתסתי בהתרגשות! וראיתי את ליה! משוחחת עם ילדה שלא הכרתי....
פרק רביעי: מוניק
ניגשתי אליהם במבט חושש ליה שמה לב אליי "היי ליב!" "היי" אמרתי "זאת מוניק! פגשתי אותה במחנה קיץ היא באה מצרפת ועברה לפה! והיא מדברת ארבעה שפות שונות!" "היי" אמרתי בחצי חיוך מבויש
מוניק אמרה "או אותך כל כך נעים ליפגוש אני מראש מיצטערת אני עיברית לא כל כך טוב מדברת" היא אמרה ליה ניגשה אליה וחיבקה אותה והייתה אם הגב אליי "או מוניק לדעתי את מדברת מצוין!" ליה אמרה מוניק אמרה "או לך תודה רבה!" ואז וזה היה כל כך מהר מוניק הוציאה לי חיוך מיתגרה עמדתי בצד פגוע וסוף סוף הגיע הצלצול שגעל אותי ישבתי בשורה האמצעית בצד וחיכיתי שליה תשבל לידי אבל היא לא... ואתם בטח יכולים לנכש לי מי היא כן ישבה... מוניק
פרק חמישי: ויולט
פיתאום אישה יחסית צעירה עם שער שחור אסוף בחצי קוקו גבוהה ורזה עם עיינים חומות שאותה ידר אהבתי ניכנסה לכיתה "שלום כיתה!" אמרה "אני תהל המחנכת שלכם נעים מאוד אני אלמד אתכם שפה דיקדוק תנך ומולדת, כל מי שעוד לא ישב הגיע הזמן!" פתאום ילדה בעלת שער חום בהיר כמו שלי טיפה גלי אם עיניים בצבע דבש ושפתיים ורודות דובדבן התיישבה לידי "היי!" היא אמרה "קוראים לי ויולט איך לך?" "היי" אמרתי בבישנות "ליבי" "נעים מאוד!" היא אמרה בחיוך עליז כעבור שתי שיעורים הגיע הפסקת האוכל הצצתי בכופסת האוכל של ויולט "איכס! אבוקדו ועגבניות!" ויולט עיוותה את פניה "רוצה קצת לחם עם חמאת בוטנים וריבה?" אמרתי "אווו כן! תודה רבה!" אכלנו ודיברנו והיא הצליחה להוציא ממני את הצדדים היותר כפיים וקלילים גלשנו לשיחות על בתי הספר והחברות וגיליתי שאני מאוד מחבבת אותה!
פרק שישי: הפסקה
בהפסקה גיליתי שכל בנות הכיתה חוץ ממני ויולט ועוד שתי ילדות התאספו מסביב לשולחנה של מוניק וליה... צותתי מהצד לשיחה שלהם "אויי מוניק כל כך כיף לך שגרת בצרפת!"אמרה ילדה שלא הכרתי "לך תודה רבה!"אמרה מוניק "מוניק הייתה ב 7 מדינות בכל החיים שלה!" אמר קול מוכר כמובן... ליה "נכון נכון צרפת איטליה אנגליה יפן תאילנד הודו וכמובן! המלדיבים מדהימה מדינה!" ויולט אמרה מאחוריי "למה כולם כל כך מיתלהבים מכמה בגדים יש לך או בכמה מדינות היית?" לגמריי אמרה אחת מהילדות שלא היו בחבורה של ליה ומוניק "כן" ונאנחה "אגב, לי קוראים אורי" "לי ליבי" "לי ליה" הילדה שעד עכשיו לא דיברה אמרה "לי קוראים אלינור" אמרה בבישנות, אורי אמרה בשקט "תקשיבו בא לכם אולי לבוא אליי איזה שעה אחריי הלימודים?" "בטח" אמרנו כולנו
פרק שביעי:
"תקשיבי" באתי לצאת מהכיתה וליה באה אליי "תקשיבי אני מיצטערת שטיפה התעלמתי ממך היום... ניסית לעזור לה להתחבר, במחנה קיץ היא אמרה לי שההורים שלה מתגרשים אחותה חולה ובהית הספר בפריז לא היו לה ארבה חברות רק ניסית לעזור לה..." היא אמרה במבט מושפל, אחרי חמש שניות של שתיקה באתי ונתתי לה חיבוק ולחשתי לה "את בן אדם טוב" הבנתי שלא הייתי צריכה לפקפק בה ככה, בחברות שלנו בסוף הלימודים ניפגשתי עם חברותיי החדשות ופיתאום הבנתי, חברות היא כמו פרח ליפעמים נובל וליפעמים צומח! ולא חייבים לבתר על הפרח שנבל אפשר לטפל בו ולהוסיף עוד שטילים לגינה...
|
|
מוקדש
ל -כולם- | |
|
|
