קהילה - היצירות של דניועל1
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח-חטיבת מיקנדי סיפורה של מיכאלה
|
07/02/2022 |
היי,
אני מיכאלה אתם בטח זוכרים אותי מסיפורו של רון על הכיתה שלנו בחטיבת מיקורוני
הוא סיפר לכם על המעבר שלי לחטיבת מיקורוני מחטיבת מיקנדי מנקודת המבט שלו.
אבל מה שהוא לא יודע זה מה שעברתי בכיתה הקודמת שלי...
סיפרתי לכיתה שעברתי חרם אבל הם בטח חשבו שאני צוחקת או שזה לא היה ממש חרם - אבל זה היה חרם, חרם חמור מאוד, הילדים התעללו בי וצחקו עליי..
פרק 2: סוף החופש הגדול
"מיכאלה!" צעקה פלר אחותי הקטנה
"מה" אמרתי ופיהקתי
"בואי הולכים לקנות ציוד לבית הספר!!"
"בסדר בסדר אני באה" אמרתי ופיהקתי שוב פעם.
היה זה ה 31 באוגוסט. סוף החופש הגדול. עמדתי לעלות לחטיבה. אחותי הקטנה פלר עמדה לעלות לכיתה א' וקצת חששה ...
"מיכי" ככה היא קוראת לי "אני לא רוצה לעלות לבית ספר
"באמת פלרי" אמרתי "יהיה לך שם נפלא"
"ואין שום ויכוח!" התערבה אמא "את הולכת לבית הספר ואת תמצאי לך חברות והכל יהיה בסדר! את תהיי תלמידה מצטיינת ותהני שם מאוד!"
אמא שלנו הייתה מורה, מאוד היה חשוב לה הציונים, פעם לא נפגשתי שבוע שלם עם חברות שלי כדי להתכונן למבחן במתמטיקה.
לפעמים זה כיף שיש מישהו שידרבן אותך וילמד אותך אבל לפעמים זה פשוט בלתי נסבל! כאילו אני צריכה להוציא את המאיות שהתלמידים שלה לא מצליחים להוציא!
כאילו..
"מיכאלה?" הוציאה אותי אמא מההרורים "הכל בסדר?"
"מה" אמרתי "אה כן כן הכל בסדר"
"נו אז בואי יוצאים לקניות" אמרה פלר
בחרתי לי תיק כחול עם כוכבים ולבבות וקלמר תואם רק בצבע סגול. אחותי קנתה תיק אדום ורדרד עם מלא נצנצים ופיות וקלמר עם נסיכות.
חזרנו הביתה והתחלנו לפרק את השלל!
הכנו את התיק למחר!
שמנו בו את כל הציוד! עפרונות ומחקים בקלמר ומחברות בתא הגדול של התיק.
"עוד רגע עוד רגע עוד רגע.." מילמלתי
ברררררר השמיע קול השעון המעורר
"מיכאלה תכבי את הדבר הזה כבר!" צעקה אמא
כיביתי, אני לא רוצה להסתבך עם אמא כבר בתחילת השנה.
איזה כיף! יום ראשון לחטיבה!
לקחתי את האוברול ג'ינס האהוב עלי וחולצה חדשה אכלתי במהירות שיא ארוחת בוקר ציחצחתי שיניים עשיתי קוקו זריז ומיהרתי לצאת לבית הספר!
פרק 3: חטיבת מיקנדי
וואווווו..
אני לא מאמינההה
אם אתם שואלים איפה אני וממה אני מתפעלת כל כך אז אני אסביר:
אני נמצאת מול השער העצום של חטיבת מיקנדי
מאות מיקמקים כבר בתוך בית הספר ואני נרגשת להיכנס גם
אני מהססת לשנייה אחת, לוקחת אוויר - ונכנסת לבית הספר!
איפה הכיתה הזאת!
איזה עצום המקום הזה!
נווו
איפההה
"סליחה?" פונה אליי מישהו שנראה פחות או יותר בגילי "את צריכה עזרה? אני רועי, אני נציג מועצת התלמידים, נעים מאוד. את חדשה פה?"
"כן" עניתי "אני מחפשת את הכיתה שלי. תוכל אולי לעזור לי?"
"בטח, איזה כיתה?"
"ז'3"
"זה בסוף המסדרון, הכיתה משמאל"
"טןב, תודה רבה"
"שמחתי לעזור" אמר וחייך " להתראות"
טוב - הכיתה השמאלית בסוף המסדרון
לא ... לא.. אוף זה כאילו המסדרון הזה לא נגמר!
או! הנה! ז'3! איזה כיף! אוקיי שלוש ארבע ו..!
פרק 4: כיתה ז'3 & לי וגל
"היוש, איבדת משהו?" אמרה איזה תלמידה וכל הבנות מאחוריה צחקו
"אמ פה זה ז'3?"
"לא, אין יותר ז'3 בבית הספר שלנו" אמרה
"למה?"
"כי הגיעה לכיתה הזאת איזה תלמידה עם סטייל גרוע אז החליטו לסגור את הכיתה" היא ענתה וכל הילדים נקרעו מצחוק.
התעלמתי. חשבתי שככה הם יפסיקו להציק לי. טוב, מסתבר שטעיתי - חיפשתי לי מקום להתיישב ואיך שבאתי לשבת הם שוב הציקו לי
"אה סליחה ילדה איך קוראים לך?" אמרה מישהי שעמדה מאחורי זאת שדיברה אליי לא יפה מקודם
"מיכאלה" עניתי
"מיכאלה?" ענתה "פחח איזה מין שם זה!"
"זה השם שלי.." עניתי והייתי מאוד נבוכה, השם שלי באמת קצת שונה.. אבל אני אוהבת אותו. למה הם צוחקים עליי?
"אה טוב, אז אה,.. מיכאלה" התחילה "קומי"
"למה?" שאלתי ובאמת לא הבנתי
''אל תעשי ת’עצמך" אמרה "את יודעת טוב מאוד"
"מה?" שאלתי "מה הבעיה?"
"הבעיה שאת יושבת בכיסא שלי" אמרה הילדה שצחקה עליי שנכנסתי לכיתה
"טןב סליחה לא ידעתי" עניתי "איך קוראים לך?"
"למה?"
"אני פשוט רוצה לדעת איך קוראים לך" עניתי ובאמת התכוונתי לזה
"לי" היא ענתה
"סליחה?"
"קוראים לי לי" ענתה
"לא הבנתי, מה שמך?"
"לי! קוראים לה לי! למד יוד! לי! מה לא ברור!" אמרה הילדה שצחקה על השם שלי
"אה, טוב , סליחה" עניתי "אף פעם לא שמעתי שם כזה אז הנחתי שאת מתכוונת לעצמך ולא שאת אומרת את השם שלך"
"את לא מכירה את השם 'לי'?!" ענתה הילדה שעדיין לא גיליתי את שמה "איפה את גרה? ביקום אחר? 'לי' זה אולי השם הכי חם עכשיו? דה!"
"אוקיי אוקיי" עניתי "אני פשוט חדשה בבית הספר הזה ואין לי מפה עדיין חברים"
"וגם לא יהיו לך" סיננה לי
"סליחה? אמרת משהו?"
"אמרתי שחבל מאוד שאין לך" ענתה
"אז אמ אולי תוכלו לערוך לי היכרות?"
"בטח" ענתה לי וחייכה חיוך מזויף
"זאת" היא הצביעה על הילדה שצחקה על השם שלי "גל, זאת שמאחוריה היא נעמה וזאת שליד נעמה היא מיה"
"אה, שלום, נעים להכיר אתכן" אמרתי והושטתי יד ללחיצה
ואז הן שוב צחקו עליי
מה אני עושה כל הזמן לא בסדר? מה הבעיה איתי?
ניסיתי להתעלם. אבל זה היה שקוף שנעלבתי. איך אפשר שלא להעלב? זה לא נעים. זה פגע בי.
אף פעם לא לעגו לי ככה. בכיתה הקודמת היו לי מלא חברות טובות כמו רוני ואריאל - רק שהן עברו לחטיבת אחרת איזו חטיבת מוקרונון. חטיבה יחסית רחוקה אבל היו בה מלא מקצועות שהן רצו
אני פחות התחברתי לזה
אז באתי לחטיבה הזאת. אבל כנראה שטעיתי..
פרק 5: שיעור ראשון
לא היה לי יותר כוח אליהן אז פשוט הסתובבתי ומצאתי לי איזה מקום נידח בכיתה. מסתבר שאני יושבת ליד התלמיד הכי חכם בכיתה. לא נעים. זה מוציא אותי טיפשה. טוב זה או זה או להישאר עם הבנות - ואני לא רוצה להישאר עם הבנות.
צלצול. השיעור מתחיל, והמורה נכנסת, כולם קמים ואומרים לה בוקר טוב, אין לי מושג למה, אצלנו בכיתה לא עשו דברים כאלה... המורה שאלה אותי למה אני לא קמה ולא הייתה לי תשובה אז היא שאלה האם אני חדשה
ואמרתי לה שכן, והיא הסבירה לי שבבית הספר הזה כשהמורה נכנסת קמים ואומרים לה בוקר טוב, אז קמתי אמרתי בוקר טוב והיא אמרה לכולם לשבת והתחילה ללמד.
בזמן השיעור התברר לי שקוראים למורה שרית ןשהיא מורה לספרות. אני לא כל כך טובה בספרות. אני יותר טובה במקצועות המתמטיקה
זה הרבה יותר הגיוני, במתמטיקה אתה יודע שבסוף תהיה תשובה הגיונית בשאר המקצועות אתה צריך למצוא את התשובה ולא תמיד יש אחת כזאת.
ואז המורה דיברה ודיברה ובשלב מסוים הפסקתי להקשיב והתחלתי לחשוב על כל מיני דברים. מסתבר שזאת הייתה טעות כי אחר כך שהייתי בשיא של לשקוע במחשבות המורה שאלה אותי מה דעתי
"מה דדעתתי?" גמגמתי "אממ אני חושבת ש...." התחלתי להמציא ואז אבנר, הגאון שאני יושבת לידו לחש לי באוזן את הנושא שעליו דיברנו שיהיה לי כיוון ואז שילבתי את המילים של חברה שלי אבישג שהייתה פשוט מלכה בכל מקצועות השפה.
"אני חושבת שאלכסנדר לא היה צריך...." וככה המשכתי לדבר בצורה מאוד מעמיקה אבל כנראה שהתלמידים זכרו דווקא את הגמגום שהיה לי בהתחלה ובהפסקה הם רק צחקו עליי...
פרק 6: ההפסקה
יצאתי לחצר. רציתי לראות איזה מקומות יש כאן. האמת שרציתי למצוא לי מקום מבודד
ידעתי שאם אהיה במגרש כמו כולם יבואו לצחוק עליי וללעוג לי
מצאתי לי איזה עץ מבודד בקצה המגרש ישבתי והתחלתי לאכול את הטוסט שאמא שלי הכינה לי.
ואז התיישב לידי אביעד. הוא ילד שקט יחסית שיושב בקצה הכיתה. קלטתי את שמו כשהמורה קרא את כל השמות. ואז הוא התחיל לדבר איתי:
אביעד: "אז מה? חיפשת לך מקום מבודד?"
"אה.." לא ידעתי מה לענות
"זה בסדר. אני מבין אותך." אמר "אני מגיע לפה כל הזמן שחסר לי קצת שקט. אני לא אוהב להיות מעורבב עם כל השכבה. הם מתעסקים בשטויות. לדעתי יש דברים יותר חשובים. את חדשה לא?"
"כן" עניתי
"קוראים לך מיכאלה לא?" שאל
"כן" עניתי וצחקקתי
"אז יש 3 דברים שאת חייבת לדעת:
1. המורים פה קשוחים והעונשים גדולים אז כדאי לך לא להסתבך יותר מדי.
2. אל תנסי להתחבר לאחד הצדדים כי שני הצדדים מאוד חזקים.
3. הצדדים הם לי והחבורה שלה - הן נחשבות המקובלות ואיתן הולכים כל הבנים בלי האופי שמתאהבים בלי כמו נבו ומייקל ויש את הצד השני שהוא כל המתנגדים של לי כמו שחר ורומי. הן נחשבות הלא-מקובלות.
לדעתי הן דווקא ממש בסדר אבל הבעיה שהן מתנגדות ל-לי וזה אומר שהן ה'רעות'.
ואיתן כל אלה שנגד לי ןהחבורה שלה.
אני באמצע. לא שם ולא פה. ככה אני לא חוטף משום צד.
זהו בעיקרון"
"אוקיי. תודה." עניתי
"בכיף"
"הספקת כבר להכיר את המלחמות הקטנות חוץ מהמקובלים-לא מקובלים?" שאל
"האמת שלא כל כך" אמרתי
"סבבה. אם תרצי תבואי אליי אחר הצהריים אחד ואני אסביר לך טיפה יותר." אמר
"אוקיי" עניתי ואז נשמע הצלצול
"טןב קדימה צריך ללכת לכיתה" ענה וקם והתחלנו ללכת ובדרך כולם צחקו עליי על הגמגום בשיעור. שלא תחשבו ששכחו את זה... בעיקר לא אני
פרק 7: החזרה הביתה
דילגתי על שאר היום. לא היה כל כך עוד מה לפרט. אפשר להגדיר את זה בכמה מילים. לא היה כיף.
אף אחד לא התייחס אליי יפה.
חוץ מאביעד שהיה מדבר איתי בהפסקה ואבנר שהיה עוזר לי בשיעורים.
אז בואו נגיע ישר הביתה;
נכנסתי הביתה והשאלה הראשונה ששמעתי הייתה כמובן
"היי מאמי, איך היה היום?"
"בסדר אמא"
"איך המורה? איך הכיתה?"
"המורה בסדר"
"והכיתה?"
הססתי לרגע ועניתי לה שהכיתה בסדר. אני לא רוצה שהיא תתחיל לדאוג. יש לה הרבה על הראש.
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת. רציתי להיות לבד.
ואז נשמעה דפיקה בדלת ושאלתי מי זה ואז אחותי הקטנה פלר נכנסה: "מיכי?" שאלה "קרה משהו?"
"לא, הכל בסדר" עניתי
"מיכי, אני מכירה אותך, מה קרה?"
"באמת, הכל בסדר" שכחתי שהיא מכירה אותי כל כך טוב "איך היה לך?"
"היה ממש כיף! הכרתי מלא חברות!"
"יופי" עניתי ובאמת הייתי שמחה בשבילה אבל בתוך תוכי עדיין הייתי עצובה ממה שעברתי.
פרק 8: התלקחות המקרה
ככה עבר עליי כל יום במשך חצי שנה. עד שלא יכולתי יותר לסבול את זה ונשברתי.
כשלי פנתה אליי בעוד סיבוב של לעיגות פשוט צעקתי עלייה!
ותנחשו מי סבלה וקיבלה עונש?
אני.
אז נשלחתי לשיחה עם היועצת ובדרך לי עצרה אותי ולחשה לי באוזן "אם תפתחי את הפה שלך את תסבלי מאוד. זאת הבטחה ממני".
בזמן השיחה עם היועצת לא הוצאתי מילה. רק חטפתי האשמות.
ככה נמשכו עוד חודשיים וחצי עד שהייתה לי שיחה עם אביעד.
הוא פשוט העלה לי את הביטחון העצמי שלי ואמר לי שאם לא אספר על זה עכשיו אני אסבול מזה לנצח.
וכבר ביום למחרת פניתי אל היועצת של בית הספר. היא הייתה תפוסה באותו יום אז קבענו אחרי תום הלימודים.
סיפרתי לה הכל. היא האמינה לי.
לא חשבתי שהיא תאמין לי.
אבל היא האמינה.
וכבר בתחילת הלימודים של היום הבא היא עשתה שיחה עם הכיתה ושיחה אישית עם כל החבורה וביחוד עם לי וגל שהכי התעללו בי.
אבל אם חשבתם שזה נגמר פה אז טעיתם. בהפסקה לי באה אליי ונשבעה לי שהיא תנקום בי נקמה שאני לא אשכח.
אז פשוט התרחקתי והלכתי לחפש את אביעד.
והגענו למסקנה שאין לי ברירה אלא לדבר עם ההורים שלי ואולי אני אאלץ לעזוב את בית הספר בגללן .
בערב דיברתי עם אמא שלי והיא הייתה בשוק. היא לא הבינה למה לא סיפרתי לה.
אבל היא עזבה את זה ושאלה אותי מה אני מעדיפה לעשות.
אמרתי לה את האמת שיש לי כמה חברים טובים (היא לא ידעה על אביעד ואבנר) ובכל זאת אני לא רוצה להישאר עוד שנייה במקום הזה.
היא אמרה שהיא מבינה ושהיא תדבר עם המורה ומנהלת בית הספר.
הייתה לי אפשרות להישאר עד סוף השנה ואז לעזוב אבל לא יכולתי עוד לסבול את זה. כעבור שבוע כבר הייתי בבית הספר החדש שלי. חטיבת מיקורוני.
את ההמשך אתם בטח כבר יודעים מהסיפור של רון. על מה שעברתי שם. ואני יכולה להגיד לכם דבר אחד - אין דבר שאני יותר שמחה עליו מאשר שעזבתי את חטיבת מיקנדי.
ולכל הסקרנים בבית כן. אני שומרת על קשר עם אביעד ואבנר. הם מספרים לי שמאז שעזבתי לי וגל הפכו ללא מקובלות והן עדיין נענשות על היחס שלהן אליי על ידי ההתנהגות של המורים והתלמידים.
סוף דבר:
ואני חושבת שכאן אני אסיים את הסיפור שלי. על כל השאלות האחרות שלכם אני כנראה לא יכולה לענות.
אז אני רק יכולה להגיד לכם להתראות❤️
הסיפור_של_רון
-------------------------------------------------------------------------------------
©כל הזכויות שמורות לדניועל1 {או Danioal1}
-------------------------------------------------------------------------------------
אשמח אם תתנו לייק ועוקב ותכתבו בתגובות מה דעתכם כדי שאדע להשתפר
-------------------------------------------------------------------------------------
את הציור לא אני ציירתי אבל עברתי עליו והחשכתי אותו
-------------------------------------------------------------------------------------
לפני 2 יצירות (נראה לי) שאלתי חידה {אם רכבת חשמלית נוסעת לכיוון דרום לאן ינשוב העשן שלה} והראשונה שענתה נכון על השאלה היא לנדי352!
היא לא זוכה בשום דבר כמו שציינתי כי זה רק לכיף אבל אני מציינת אותה פה ויש לה גם קהילה אז מוזמנים להציץ.
-------------------------------------------------------------------------------------
החידה היום קשורה לסיפור: מה שמות החברות שהיו למיכאלה לפני שעברה לחטיבה. אני אציין את הראשון שיענה נכון ביצירה הבאה/עוד 2 יצירות.
*לתשומת לבכם מי שיענה נכון ראשון לא יזכה בכלום זה רק בשביל הכיף*
-------------------------------------------------------------------------------------
אוהבת מלא דניועל ❤️❤️
|
|
|
|
|
|
89
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08/02/2022 15:03 |
דניועל1 |
8 |
האמת שקראתי להתבגר אבל רק חלק מהספר הראשון אז אני מכירה רק את נעמה ונופר.
ותודה רבה לכולכם ❤️❤️ |
|
|
|
|
|
07/02/2022 19:52 |
לילי67867 |
7
|
וואו כתיבה מהממת ומסר מדהים!!!
אנלא יודעת אם קראת, אבל בסדרה ''להתבגר'' של גלילה רון פדר עמית, יש דמות של חנון שקוראים לו אבנר, ובן חסר אופי שקוראים לו נבו!!!!!
וואי זה מגניב:)) |
|
|
|
|
|
07/02/2022 19:51 |
Worstlove |
6 |
דניועל1- אם התוכן ארוך מדי אז התמונה מוסתרת:)
דבר שני -- אעאעאע סיפור מהמםםםםםםםם
את ז-ו-כ-ה-! |
|
|
|
|
|
07/02/2022 19:51 |
הודיה9221 |
5 |
|
מהמם |
|
|
|
|
|
07/02/2022 18:28 |
הולו4545 |
4 |
|
התשובה היא רוני ואריאל |
|
|
|
|
|
07/02/2022 16:52 |
נטועית |
3
|
מה אני אומרת בהווה: יאלופההה בטוח תזכי בעתיד!!^^
מה אני אגיד בעתיד: מזל טוב על הזכייה אהאהאה!! ידעתי שתזכי:))
❤ |
|
|
|
|
|
07/02/2022 16:14 |
דמבלדור74 |
2 |
|
קראתי וזה סיפור מדהים! תקשיבי את צריכה להיות סופרת! אני לא מגזימה זה כתוב ממש טוב! איך הצלחת לכתוב כל כך יפה? זה סיפור מדהים! גם הנושא שלו יפה ממש! ממש אהבתי |
|
|
|
|
|
07/02/2022 16:01 |
דניועל1 |
1 |
טיפה ארוך אבל שווה לקרוא:)
משום מה התמונה לא עובדת והיא לא עלתה ביחד עם היצירה... |
|
|
|
|
|
|
|
