קהילה - היצירות של מיוחדת366
|
|
|
|
|
כתב אורח "החרם"
|
14/02/2022 |
היי מיוחדים
לפני המון זמן כתבתי כתב אורח ואני חושבת שהוא לא היה מוצלח ומנומק... אז הנה אחד חדש:) קריאה מהנה!
ואגב צוות מיקמק אני אשמח שתתגישו לי את המשפטים עם הכוכביות ביצירה (רק איפה שרשום איזה פרק...)
*פרק ראשון איך התחיל החרם*
היי לכולם, קוראים לי עדי ובאתי לספר את הסיפור שלי...
לפני כ4 שנים עברתי חרם
תמיד הייתי ילדה מיוחדת ושונה מאחרים, היו לי משקפיים דיי מוזרות, והתעניינתי בכל הנושא של חלל מדעים והיסטוריה.
הייתי מתלבשת בסגנון שונה לגמרי משאר חברי הכיתה, והילדים בכיתה שלי לא כל כך אהבו את זה.
יום אחד, עברתי ליד קבוצת ילדות מהכיתה שלי. שמעתי אותן מדברות עליי, על כמה שאני מוזרה, מתלבשת מוזר, ואוהבת מדע. הופתעתי לגלות שמדברים עלי מאחורי הגב! אבל זה לא הסוף...
לאחר כמה ימים, כבר כל הכיתה דיברה עלי והפעם כבר לא מאחורי הגב, בהפסקות הם היו נשארים בכיתה, מדברים על כמה שאני מוזרה, ולא אכפת להם שאני שומעת הכל.
לאחר שבוע בידיוק כל הכיתה בהפסקה באו מולי, ואמרו לי: "רוצה לשחק איתנו?"
שמחתי! חשבתי שכבר הפסיקו עם מה שעשו וחזרו לשחק איתי!
אבל לא... זה לא מה שחשבתי...
*פרק שני החרם התחיל*
הם הציעו לשחק המלך אמר, המלך היה ירון (ילד מהכיתה)
ירון אמר כמה משפטים רגילים כמו "המלך אמר לשים ידיים על הראש"
אבל לאחר כמה שניות... הוא אמר: "המלך אמר כולם לעשות חרם על עדי!"
כולם ברחו ממני והתפזרו ברחביי הבית ספר, הופתעתי ותוך שניות ספורות התחלתי לבכות,
רצתי לספריה ובכתי שם במשך כל ההפסקה, עד שהגיע השיעור, פחדתי להכנס לכיתה! כשנכנסתי לכיתה כל המבטים הופנו עליי.
התביישתי כל השיעור ולא הייתי מרוכזת. בסוף יום הלימודים, ניגשתי לחברתי הטובה ביותר, ושאלתי אותה: "רוצה לבוא אליי?"
ציפיתי לתשובה אך הופתעתי לגלות שגם היא מתעלמת ממני!
היא פשוט המשיכה בדרכה כאילו אני לא קיימת!
כשהגעתי הביתה פרצתי בבכי, לא רציתי לבוא יותר לבית הספר אף פעם!
הרגשתי נורא, ולא היו לי חברים.
*פרק שלישי עוזרת אומץ!
וככה זה המשיך... יש לנו קבוצה של כל חברי הכיתה (ללא מורה) ושינו את שם הקבוצה ל: "כיתה # האלופה בלי עדי"
ולאחר מכן הוציאו אותי מהקבוצה.
הסתובבתי כל יום בהפסקות לבד.
לפעמים בכיתי, לפעמים התחננתי לילדי הכיתה שישחקו איתי, ומילה הם אפילו לא הוציאו מהפה.
לפעמים גם ציירתי, אבל לרוב לא, כי הילדים היו לוקחים לי את הציור קורעים וזורקים עליי את החתיכות...
יום אחד, אחרי חודשים שזה התמשך, נמאס לי והבנתי שאני חייבת לספר למורה את המצב.
הלכתי אליה בהפסקה וסיפרתי את כל מה שקורה!
אבל המורה... באה לתלמידים ואמרה להם: "אז אני מבינה שאתם עושים חרם על עדי?"
כעסתי כל כך על המורה! זה הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד!
עכשיו בנוסף לחרם שאני עוברת יקראו לי מלשנית, וזה אכן קרה!
יום לאחר מכן כל פעם שפניתי אל הילדים בכיתה הדבר היחדים שהם ענו לי זה: "לא כרגע מלשנית"
ולא אמרו יותר מילה.
הבנתי שזהו, אין ברירה, אני חייבת לספר לאמא...
*פרק רביעי אמא מתערבים*
חזרתי מיום הלימודים וחיכיתי שאמא תחזור מהעבודה.
והנה הרגע... אמא הגיעה...
רעדתי מרוב פחד!
ניגשתי לאמא ואמרתי לה שאנחנו צריכות לדבר...
סיפרתי לה הכל! כל מה שאני עוברת בבית הספר בחודשים האחרונים!
במילה האחרונה של השיחה, כבר נשברתי והתחלתי לבכות...
אמא הייתה מופתעת לגלות! במיוחד שהמורה לא התערבה!
היא קבעה עם המנהלת והמורה פגישה לשעה אחת בלבד אחריי שדיברנו!
כמובן שלא הייתי שם בפגישה הזאת...
אמא חזרה והיא אמרה לי: "אני צריכה להגיד לך משהו... אני לא מסכימה בשום אופן שתייחסו עליך ככה! לכן את הולכת...
*פרק חמישי מקום אחר*
"אני צריכה להגיד לך משהו... אני לא מסכימה בשום אופן שתייחסו עליך ככה! לכן את הולכת לעבור לבית ספר אחר..."
והאמת, שבכלל לא הייתי עצובה, קפצתי מאושר! אני עוברת לבית ספר חדש! שם אוכל להכיר חברים חדשים!
אבל... זה לא אומר שהצלקת לא נשארה... גם כשעברתי לבית ספר החדש, ביום הראשון חששתי כל כך!
מה אם גם פה יחשבו שאני מוזרה? וידחו אותי?
אבל... האמת שהרגשתי הרבה יותר טוב!
ילדים כל בוקר ניגשו אליי ואמרו לי בוקר טוב, רצו לשחק איתי, לבלות איתי, להפגש איתי לאחר הלימודים, הרגשתי באמת רצויה!
*פרק שישי הסוף לחרם*
אז כך המשכתי במשך 3 שנים ללמוד באותו בית הספר, שם היה לי באמת טוב והיו לי חברי אמת.
אבל האמת... שאני סולחת לילדי הכיתה שעשו עליי חרם...
אתם בטח מופתעים ולא מבינים למה...
כי למדתי מזה משהו חדש לחיים וקיבלתי תכונות חדשות.
אני יודעת לעמוד על שלי, לא להכנע ללחץ חברתי, ותמיד לספר הכל להורים:)
ואם ילד מהבית ספר שלי יעבור חרם, אני ישר אבוא אשחק ואהיה חברה שלו, כי ככה כולם יראו שמישהו חבר שלו, שברו את החרם, ואז פחות ופחות ילדים יכנעו ללחץ חברתי.
ובבקשה ממכם, אל תעשו חרם לאף אחד! אולי בשבלכם זה רק להתעלם מהבן אדם, אבל זה מעשה נוראי!
|
|
|
|
|
|
123
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16/02/2022 22:17 |
קרטיבונים |
7
|
וואו הסיפור מדהים! וגם המסר!
זה סיפור ממש יפה וזה פשוט חייב חייב לזכות!!
את כותבת בצורה שכיף לקרוא וממש הרגשתי שאני בסיפור!
המסר באמת ממש חשוב יפה ומלמד המון! |
|
|
|
|
|
16/02/2022 19:10 |
קיפסיס3 |
6 |
|
יאוו איזה סיפור מדהים ואת אומרת רגש רגש ואני ככה מדמיינת אותו וסהה ממש יפה אן לי מה להגיד את זוכה בעודך כל הכבוד על המסר תודה רבה!!!!!!! |
|
|
|
|
|
15/02/2022 17:34 |
אנההמלכה55 |
5
|
הסיפור מדהים, מדהים, מדהים!!
יש שם כנות, רגש, ומסר סופר חשוב!!
אפשר ממש לשמוע את העצב עולה מתוך הסיפור. אני יודעת שקשה מאוד להעביר רגשות ומסרים אבל עשית את זה מדהים!!
את כותבת מהמם ❤️ |
|
|
|
|
|
14/02/2022 18:02 |
לילשי7 |
4
|
וואו תקשיבי שזה סיפור מדהים!
זה ממש סיפור ממש יפה וזה חייב לזכות!
והמנהלת! בכלל איזה מנהלת גרועה מה זה הדבר זה?
וכול הכבוד שעזרת אומץ ואמרת לאמא שלך כי זה אומר שאת חזקה
כול הכבוד :) |
|
|
|
|
|
14/02/2022 17:23 |
אסתיM |
3
|
וואו! איזה אלופה!
אני לא מאמינה מה זה הכתיבה המדהימה הזו!
את כותבת ברמה ממש גבוהה, ובמיוחד יש לסיפור הזה מסר עצום!
כל כך אהבתי, זה מביא מסר לכל ילד, ואם מישהו יחווה מקרה כזה, הוא בטח ידע מיד מה לעשות!
תודה רבה!
מקורי ממש עם מסר ענק! |
|
|
|
|
|
14/02/2022 16:24 |
7אבולי |
2
|
|
וואו! סיפור ומסר מדהימים!! בתור מישהי שגם חוותה מקרה כזה, אני רוצה להגיד לך שאת חזקה! כשחוויתי את זה לא ידעתי מה לעשות בכלל..הייתי קטנה ותמימה ולא היה לי שום אומץ(: אבל את לימדת אותי מסר חשוב לחיים(: עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי אני אומר למורה שלי את מה שרציתי להגיד לה(: את מהממת וחזקה כל כך ואני שמחה שהעברת לי ולכולם את המסר החשוב הזה! את מדהימה ומקווה ששלחתי תגובה מחממת 3> |
|
|
|
|
|
14/02/2022 16:24 |
11צמננ |
1
|
|
יווו בהצלחהההה חייב חיייב חייב חיייב חייייייייב לזכות!!!! |
|
|
|
|
|
|
|
