קהילה - היצירות של בלונדה151
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח-מכתב לאהובי
|
29/03/2022 |
בדרך כלל דברים בסגנון הזה לא מתקבלים לכתב אורח
אבל שווה לנסות
זה סיפור מתוך הרבה בספר החדש שלי בואטפאד
מקווה שתאהבו
*כל הזכויות שמורות לי
אכזבה... תחושה שמילאה אותי שנים רבות,
הצפייה שהוא ישמיע את קולו הערב, שיכתוב מכתב, או שאפילו רק יתן סימן לעצם קיומו.
אני כבר בת 76, עד היום לא הפסקתי לצפות לו לאהובי הנצחי שלא שב.
איך הייתי כל כך תמימה? איך חשבתי שאוכל להתקיים בלי נוכחתו בחיי?.
הכל התחיל לפני שישים שנה, אכן זה זמן רב אך זכרוני אינו נותן לשכוח את אותם זמנים.
הייתי אז בת כמעט 16, נערה צעירה ונמרצת שאהבה להיות בחברת אנשים רבים נערה תמימה ועליזה.
אז, באותם ימים חייתי בקיבוץ יחד עם הוריי ואחי הגדול מנשה.
יום אחד הוריי קיבלו בשורה, "הגיעה משפחה חדשה לקיבוצנו" כולם נורא התרגשו נלחצו התעניינו.
אימי אף אפתה עוגה שאופה רק באירועים מיוחדים בשביל המשפחה ,"ככה ניצור רושם טוב" אמרה לי.
לאחר שעות רבות, בהן אימי עמלה על העוגה היא הייתה מוכנה ויופיה היה רב .
אימי הניחה בזהירות רבה את העוגה בידיי הקטנות, שלחה אותי לכיוון בית המשפחה החדשה.
לאחר הליכה קצרה, הגעתי לבית בעל חצר גדולה ירוקה ופורחת שמובילה לדלת עץ יפיפייה.
דפקתי בדלת הבית, נעמד לפניי נער יפייפיה. בעל עיניים כחולות כמו האוקיינוס, שיער שחור גלי, שחשקתי להעביר בו את ידי.
הנער היפה הביט בי בשאלה, רק אז שמתי לב לכך שאני בוהה בו ובשריריו המוצקים שנראו מבעד הגופיה הלבנה.
כחכחתי בגרוני שנהיה יבש מהמבוכה, הרמתי את עיניי לעבר עיניו הכחולות מנסה להרכיב בראשי משפט הגיוני.
"אחמ שלום לך, אני גם ומשפחתי גם גרים כאן בקיבוץ ורצינו להביא לכם משהו לכבוד הגעתכם לכאן" אמרתי .
מושיטה לכיוונו את העוגה, "אה תודה רבה לכם" אמר הנער בחיוך לבן וזוהר.
"אורי, נעים להכיר" אמר והושיט לכיווני את ידו החסונה. "רחל", עניתי ולחצתי את ידו. "נתראה רחל" אמר וקרץ לכיווני.
מאותו יום הוא נהיה חברי הטוב ביותר, איש סודותי. אך רציתי מעבר, רציתי עוד קצת מהנער היפיפייה.
ובעיקר מה שמאוד חפצתי בו..., להיקרא שלו של אותו נער ששבה את ליבי ברגעים ספורים.
השנים עברו וגדלנו יחד אני הייתי כבר בת 18 כמעט, אורי כבר בן 20 הוא שבה את ליבן של כל הנשים.
כולן חשקו בו, רצו שיהיה שלהן ואת האמת גם ליבי חשק בו באופן עז אך זה לא התאפשר.
למה שיבחר דווקא בי?, בנערה הנמוכה עם השיער אדמוני מתולתל והעיניים החומות שעומדות בפניו שלל אופציות מדהימות.
לאחר זמן מה אורי התחיל לצאת עם מישהי בשם דבורה, היא הייתה כל כך יפה ונחמדה לכולם אך שנאה אותי לא הבנתי למה הרי מה כבר עשיתי לה?.
הקנאה הלכה וגדלה, בכל פעם שהם התנשקו או התחבקו או שהוא לחש לה מילות אהבה כפי שאני חלמתי שילחש לי .
הקנאה הצטברה יותר ויותר, הכאב העצום לראות אותו עם אחרת הכאיב בליבי אז החלטתי לעשות מעשה...
כתבתי לאורי מכתב בעל ארבעה עמודים, בו אני מספרת על אהבתי העזה כלפיו על הרצון להיות שלו. על הקנאה המכרסמת בתוכי שאני נאלצת לראות אותו עם אחרת.
הכנסתי את המכתב למעטפה יפה וכתבתי את שמו של אורי על גבה, את המעטפה שמתי בכיסי והתקדמתי לכיוון ביתו של אורי.
לפתע באמצע הדרך נתקלתי בו, באורי. "רחל, יופי שאת כאן הייתי בדרכי אלייך, יש לי משהו לספר לך" אמר.
התקדמנו לעבר הספסל והתיישבנו, הייתי מאוד סקרנית לגבי מה אורי הולך לומר לי אולי הוא התאהב בי גם?.
"חשבתי על זה הרבה ודיברתי עם אביה והגעתי להחלטה, אני הולך להציע לדבורה להיות אישתי." אמר אורי.
ליבי התכווץ ושרף ממילותיו, "יפה לכם, מזל טוב." אמרתי בשקט, אני חייבת ללכת סליחה אמרתי לעבר אורי והתקדמתי לעבר ביתי בהליכה מהירה.
הגעתי לפתח הבית ופתחתי בריצה מהירה לעבר חדרי, התנפלתי על מיטתי נופלת על הכרית ובוכה בכי חרשי. "למה? למה? הכל היה חייב להיות ככה?!", אולי אם הייתי אומרת לו הוא היה מציע לי ולא לדבורה.
פרקתי את הכל לכרית וזרקתי את המכתב לפח בחדרי, מבינה כמה טיפשה הייתי ונרדמת כך עם כל הבכי.
לאחר שבוע כפי שאמר אורי הוא ירד על ברכיו והציע נישואים לדבורה שהסכימה באושר רב, הלב שלי כל כך כאב לא יכולתי להשאר לידו לראות אותו מתחתן ומקים משפחה עם אחרת.
הגעתי לחדרי ארזתי מזוודה בה הכנסתי את חפציי המועטים, נפרדתי ממשפחתי והתקדמתי לי לעבר התחלה חדשה נקייה מכאב מצער ומדמעות לפחות כך חשבתי.
כיום, לאחר חמישים שנה בלי אורי אני יושבת על הכורסה בביתי הקט והשקט עם שיער שמאפיר פנים מקומטות ועייפות ובעיקר בודדה בלי ילדים בלי נכדים בלי אהבה.
ליבי מלא בחרטה על החלטתי הפזיזה, אכזבה על כך שאורי לא טרח לחפש או ליצור קשר איתי שמחק אותי מחייו. אבל למה ציפיתי, אני זאת שעזבה בלי לומר מילה.
לפתע נשמע צלצול בדלת "מי זה כבר יכול להיות?" חשבתי לעצמי, לפניי נגלה דוור ככל הנראה בשנות השלושים לחייו.
"גברתי, אנו כל כך מצטערים." "על מה?" שאלתי לא מבינה במה מדובר, "לפני כחמישים שנה נשלח אלייך מכתב אך בגלל תקלה שלנו המכתב לא הגיע ליעד שלו, אלייך." "רק היום גילינו על כך, הנה המכתב שלך." אמר והושיט לידי מעטפה, "מתנצלים מעומק ליבנו גברתי" אמר והלך לדרכו.
נכנסתי לעבר ביתי במהרה, פותחת את המכתב.
"רחל,
מהרגע הראשון שנפגשנו החיוך היפה שלך תפס את מבטי.
היופי המצמרר שלך, הגביר את פעימות ליבי והרצון העז שתהיי שלי הלך והתגבר.
אמנם הייתי עם דבורה והיא באמת מדהימה, אך היא לא את ולקח לי זמן להבין שהלב שלי שייך לך ואך ורק לך.
אני חולה... במחלה שאין לה מרפא והזמן שנשאר לי מועט, גיליתי על כך לא מזמן.
לא רציתי לצער אותך או לגרום לך להיות עם מישהו שהזמן שנשאר לו מועט, אז העדפתי להשאר עם דבורה.
באותו יום שעזבת, חתיכה מהלב שלי עזבה. כלום לא אותו דבר בלעדייך.
קראתי את המכתב שלך..., ביום ששמעתי שעזבת רצתי לחדרך בתקווה לראות אותך אך הוא היה ריק. מצאתי רק את מכתבך, הרגשות שלי תמיד היו ויהיו הדדיים כלפייך ואהבה שלי אלייך לא ניתנת לתיאור.
אולי בגלגול אחר או בזמן אחר, היינו יכולים להיות ביחד אהובתי.
אם את קוראת את זה סביר להניח שאני כבר לא בחיים, אך חשוב לי שתדעי שאת אהובתי היחידה והנצחית.
אני אוהב אותך רחל שלי."
כך נגמר מכתבו והדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניי, ההבנה שיכולנו להיות ביחד לולא הייתי בורחת צובטת את ליבי ומקשה על נשמתי .
כעת, אני עומדת בקברו של אהובי היחידי והחרטה אוכלת את ליבי .
גם אני אוהבת אותך אורי מלמלתי לקבר, בתקווה שאולי ישמע אותי וכך נגמר סיפורי בסוף רע ועצוב והכל בגלל שהייתי פחדנית בשביל לומר לו מה על ליבי . |
|
|
|
|
|
224
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16/07/2022 23:05 |
מיוחדת71 |
19
|
וואו.
פשוט וואו.
הסיפור הזה הוא בין המרגשים שאני מכירה.
אני יושבת פה כמעט דומעת, מהסיפור המטורף הזה.
את כותבת מדהים, את חייבת לכתוב עוד כאלו! |
|
|
|
|
|
13/05/2022 17:45 |
יעלהמוש100 |
18
|
אפילו שאני כותבת באיחור אני קראתי תקשיבי יוצא לי דמעות מהעניים זה הסיפור הכי מרגש בעולם כולו את יכולה להיות סופרת
זה מרגש מאודד |
|
|
|
|
|
06/05/2022 17:36 |
סיפורהמשך |
17
|
|
עצוב ומרגש גם יחד(; |
|
|
|
|
|
21/04/2022 18:21 |
חמודאניאתה |
16
|
|
כתב אורח. |
|
|
|
|
|
04/04/2022 18:19 |
אבוקדו356 |
15 |
יאווו איזה סיפור יפה וכל כך עצובבבבבב
את כותבת מהמםםםםם!
מרגש ממש3> |
|
|
|
|
|
01/04/2022 14:39 |
גורדני8 |
14
|
מושלם!
זה באמת עצוב נורא! |
|
|
|
|
|
01/04/2022 11:48 |
טלרןטוש567 |
13 |
אחד הסיפורים הכי יפים שקראתי!!
את מדהימהההה
אין סיכויש זה לא מתקבללל
וואי מלכה.
:) |
|
|
|
|
|
31/03/2022 20:41 |
אגס2108 |
12
|
|
יואוווווו מרגששש |
|
|
|
|
|
30/03/2022 18:55 |
קרטיבונים |
11
|
וואו סיפור עצוב אבל ממש מרגש!!
יכול להיות אפילו שזה יתקבל :) אני לפחות חושבת ככה :)
בהצלחה! |
|
|
|
|
|
30/03/2022 14:54 |
מירי533 |
10
|
וואו וואו וואו
מרגש ממש
אהבתי נורא את החרוזים
מהמםםם |
|
|
|
|
|
30/03/2022 12:35 |
נורמן326 |
9 |
קראתיייי
מרגשששש |
|
|
|
|
|
30/03/2022 11:28 |
אייס01234 |
8
|
|
וואוו |
|
|
|
|
|
29/03/2022 21:12 |
אנהשיר444 |
7 |
ואוו
אמאל'ה זה כ"כ מרגש❤️ |
|
|
|
|
|
29/03/2022 19:06 |
נועה29229 |
6 |
|
קראתי את כול הסיפור וירדו לי דמעות בעינים זה ממש עצוב |
|
|
|
|
|
29/03/2022 17:25 |
שחר19158 |
5
|
200 יצירות...
סיפור מושלם ועצוב ): |
|
|
|
|
|
29/03/2022 13:58 |
לולימייס |
4 |
קראתי הכל...
אני עם דמעות בעיניים!!!
זה כל כך עצוב באמתתת |
|
|
|
|
|
29/03/2022 13:56 |
פנטזיה31 |
3
|
וואוו! סיפור עצוב ומרגש:)
אני דווקא חושבת שזה יתקבל:) |
|
|
|
|
|
29/03/2022 13:47 |
פאני1000 |
2
|
מהממת!!!
דיייי
זה עצובבבבב |
|
|
|
|
|
29/03/2022 11:23 |
ריביולי58 |
1
|
סיפור מהמם!
בהצלחה^^ |
|
|
|
|
|
|
|
