קהילה - היצירות של מרינט833
|
|
|
|
עולם הציורים-פרק 1
|
29/03/2022 |
לילה.
קמתי ממיטתי ברעד והבטתי בחלון.
טיפות טפטפו אט אט על החלון שמעל מיטתי.
"זה לא יכול להיות..." מלמלתי ברעד, "גם היום, גם אתמול ובעצם... מתחילת החודש, ירד גשם בשעה הזו, 3:30 בלילה. ועכשיו... עכשיו קיץ! איך זה הגיוני? ואף אחד, מלבדי, לא שם לב לכך" הדמעות עלו בעיני אך עצרתי עצמי מלבכות. "את חולמת. אף פעם לא ירד באמת גשם בשעה הזאת בקיץ. את סתם מדמיינת" מילמלתי לעצמי. ניסיתי להאמין למה שאמרתי, אך ידעתי שאיני מדמיינת.
בוקר. קמתי ממיטתי והלכתי לסלון בפיהוק גדול. "בוקר טוב" אמרה לי אימי בחיוך מהמטבח. "מה אוכלים הבוקר?" שאלתי בעצבנות. "מה קרה?" שאלה אימי, מתעלמת מהשאלה. "כלום" שיקרתי במהירות.
"טוב... את רוצה ללכת לבית הקפה? נאכל שם?" שאלה אימי. אימא עבדה בבית הקפה כמלצרית. אך היום, הוא היום החופשי שלה, ולכן אינה עובדת.
פיהקתי שנית. "בסדר"
הלכתי להתארגן וחזרתי כעבור דקות ספורות. אני ואימי יצאנו מהבית והלכנו לאורך המדרכה. שהייתה יבשה ולא היה נראה שירד בלילה גשם, אך זה לא הפתיע אותי, כי כך היה גם בכל הימים שירד גשם ב3:30 לפנות בוקר.
"בואי נתיישב" העירה אותי אימי ממחשבותיי. הנהנתי והתיישבתי. חיכינו מעט ולבסוף הגיעה מלצרית נחמדה בעלת שני גולגולים בשיער וחולצה של בית הקפה ושאלה אותנו מה נרצה להזמין. "מה את רוצה, ענבר?" שאלה אותי אימי. "שוקו ומאפה" עניתי. "איזה מאפה?" היא שאלה אותי. "שוקולד" עניתי ונעצתי באימי מבט שאומר שזה אפילו לא שאלה. היא צחקה וחזרה למלצרית
"בשבילי קפה ומאפה שקדים ובשביל הבת שלי שוקו ומאפה שוקולד, תודה עדי" היא אמרה למלצרית שהתברר ששמה עדי. עדי רשמה הכל והלכה.
"אז... תספרי לי מה קרה" אמרה לי אימי וליטפה את לחיי. "כלום... אימא, באמת זה כלום" עניתי לה. "את בטוחה?" שאלה אימי בחשד. "טוב נו, זה סתם חלום רע" המשכתי לשקר. "חלום רע שחוזר על עצמו כל החודש?" היא שאלה בהרמת גבה. "כן" עניתי בעייפות ונשענתי על כסאי. עדי חזרה תוך דקות ספורות והביאה לנו את מה שהזמנו.
אכלתי את מאפה השוקולד ומדי פעם שתיתי מעט מהשוקו.
"חמודה שלי, אני דואגת" היא אמרה בעוד אני נוגסת ביס גדול במאפה ופניי מתמלאים בשוקולד. "למה את דואגת?" שאלתי אותה בעצב. "כי את מתעוררת בלי מצב רוח כבר מתחילת החודש וכל הזמן את אומרת לי שזה סתם חלום רע" היא אמרה, מנסה לשמור על רוגע, אך לא ממש הצליחה. היא דיברה חזק מדי ורוב הראשים בבית הקפה הופנו אלינו, וכשראו שזה כלום, חזרו לאכול. "אימא, את לא מאמינה לי?" כמעט בכיתי. אימי שמה לב לכך וליטפה אותי. "טוב, ענברי, נדבר על זה פעם אחרת" היא נאנחה.
"לאן את רוצה שנלך עכשיו?" היא שאלה אותי. "לספריה" עניתי. אני ואימי עלינו במדרגות מבית הקפה המובילות לספריה ואמרנו שלום לספרנית המחוייכת.
בחרתי לי שלושה ספרים והלכתי לספרנית. "למה פרצוף חמוץ, ענבר?" שאלה אותי הספרנית בעוד היא רושמת לי את הספרים. "אה... זה כלום" מיהרתי לענות ולבסוף אני ואימי חזרנו לביתנו עם הספרים בידיי. הלכתי לחדרי והוצאתי מכיסי את הטלפון שלי וחייגתי במהירות לחברתי הטובה, אופיר. היא ענתה לי במהירות. "שלום, ענבר. מה נשמע?" שאלה אופיר. "בערך בסדר... סתם... רציתי לדבר איתך על זה היום, תוכלי לבוא אליי היום בשעה 15:00?" שאלתי. "בטח, ענבר! בטח! אני אבוא" היא אמרה בחיוך.
|
|
מוקדש
ל, כל המיקמקים ,שאוהביםסיפוריםםם | |
|
|
|
|
|
|
51
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23/07/2022 21:48 |
אוכמניה29 |
4 |
וואו למה אין המשך?
תעשי בבקשה עוד פרק, אהבתי ממש |
|
|
|
|
|
|
|
|
07/04/2022 15:07 |
love956 |
2 |
ממש מרתק(:
אהבתיי |
|
|
|
|
|
29/03/2022 20:23 |
מרינט833 |
1 |
|
מקווה שאהבתם את הסיפור! |
|
|
|
|
|
|
|
