קהילה - היצירות של romi1620
|
|
|
|
בבקשה תהיה חבר שלי.
|
04/04/2022 |
"היום יהיה יום טוב" הוא לוחש לעצמו מול המראה, רגע לפני שהוא יוצא לבית הספר. "ג'יימס, תלחש לעצמך משפטי מוטיבציה במראה של השירותים, אל תגרום לי לאחר!" צועק אליו אנדי, אחיו בן ה-16. צמד האחים הולכים ביחד אל בית הספר. זה לא שהם רצו, זו דודה רוקסי. היא חושבת שילד בן 10 לא יכול ללכת לבד לביה"ס, שנמצא על רחוב ביתו. כל אחד מהאחים הולך אל כיתתו. ג'יימס פותח את הדלת בקריאת: "בוקר אור!" שתיקה משתוררת בכיתה, עד שדסטין חזר אחריו בזלזול: "'בוקר אור', למה יש דבר כזה בוקר חושך?" צחוק נשמע מכיתה ה'-1. ג'יימס מודע לכך שהושפל, אך הוא לא נתן לזה להעכיר את מצב רוחו. הוא התקרב אל מקומו, וכבר שמע את צ'ארלס נאנח. "אוי נו.. למה הוא כבר הגיע..." צ'ארלס וחברו עברו לשולחן אחר. ג'יימס שמע את צ'ארלס אומר: "הלוואי והמורה יחליף כבר מקומות ישיבה", אך ג'יימס מנסה להשאר אופטימי. דוני נכנס לכיתה, "בוקר טוב דוני!" קראו אליו חבריו, והוא השיב להם. גם רוג'ר פתח את הדלת, אמר: "בוקר טוב לכם!" והם החזירו לו בחמימות. ג'יימס נאנח, "א-אולי מחר..." הוא לחש לעצמו. ג'יימס הוא רק ילד. והוא ללא שום פגם חיצוני או בריאותי. "רבע עוף מוזר" זהו היה הכינוי שלו. התיכון, היסודי, כולם ידעו מיהו.
הוא יוצא אל רחבת החצר, בוהה בילדים שרצים וצוהלים. מייחל שיום יבוא ויהיה חלק מהם. הוא רואה את אנדי, אומר לו "היי". אנדי מחזיר במבט מזלזל ומגחך יחד עם חבריו. "לא מספיק היחס שאני מקבל מילדי בית הספר, יש לי את אנדי הזה גם בבית... אין לי מקום מנוחה" נאנח ג'יימס, מנסה לשנן שמחר יהיה טוב, אך לבסוף-נכנע לאכזבה. בסוף יום הלימודים, בזמן ששני האחים צועדים אל ביתה של דודה רוקסי, נשמע קול מוכר מאחוריהם:
"היי צ'ארלס, מה יותר מצחיק מיתום שנופל?"
-"מה?"
"שהיתום הזה הוא ג'יימס"
ג'יימס לא הספיק להבין ולעכל, וכבר נשמט ארצה על המדרכה. דסטין וצ'ארלס צחקקו, אך בדיוק כשהפנו גבם, אנדי זרק משפט:
"היי, יודעים מה הרבה יותר מצחיק? לתת כאפה לשני ילדי כאפות כמוכם" אנדי חייך וסטר להם.
צמד הבריונים מכיתתו של ג'יימס לא רצו להתקוטט עם אנדי, וברחו אל המדרכה הנגדית. "היי, אתה בסדר ג'יימס?" שאל אותו אנדי. ג'יימס השיב בחיוך, זוהי הפעם הראשונה שאנדי הגן עליו, וזה נתן תחושה כלשהי, תחושה מיוחדת. תחושה הגורמת להרגיש רצוי, להרגיש אהוב. להרגיש שהוא קיבל את תשומת הלב ואת הרכות, שכל כך רצה מאחיו הגדול. "ידעתי שהיום הזה יהיה טוב!" הוא לחש לעצמו באושר.
כשהגיעו הביתה, בפעם הראשונה אנדי הכין לג'יימס ארוחת צהריים, ללא בקשה של דודה רוקסי. ג'יימס מרגיש מיוחד פתאום. בלילה, לפני שהשניים שוקעים בשינה, ג'יימס לא יכול להתאפק, הוא חייב לברר את זה:
"אנדי, למה אתה פתאום כל כך נחמד אליי?"
-"לקחת את המוות של אבא ואמא בתור בדיחה? ועוד לרדת עליך על זה? אתה אמנם מוזר אחי, אבל אין סיכוי שאתן להם להגיד לך את זה"
ג'יימס שותק, אך מלא בתחושת סיפוק על כך שאחיו היה כה נחמד אליו היום, ומתפלל שגם מחר יהיה כך.
בבוקר, תפילותיו של ג'יימס מתקבלות. אנדי מעיר אותו בסבר פנים יפות, "האוכל כבר מוכן" הוא מחייך אליו. "סוף סוף דברים מסתדרים לי בחיים" ג'יימס אומר בליבו, שהתרגשות ממלאת אותו. לאחר כמה ימים, עושה רושם שחייו של ג'יימס מתבהרים.
"היי ג'יימס, אולי אני ואתה נלך קצת לבלות? פתחו לונה פארק חדש" אומר אנדי בחיוך. מרוב התרגשות, אחיו הקטן אינו יכול לדבר, אך אנדי מבין אותו, מבין שהוא רוצה ללכת. "היה ממש כיף ברכבת!" ג'יימס אמר בדילוגים, אנדי מהנהן לחיוב.
לאחר כשבוע וחצי של הענקת תשומת לב, כל אחד בכיתתו. הצלצול מורה על סיום יום הלימודים.
ג'יימס חיכה לאנדי בשער, כמו שהוא עושה בכל יום. עברו 5,10 דקות, אנדי לא נראה באופק. ג'יימס הלך אל מבנה התיכון, מחפש אחר הכיתה של אנדי. בקצה המסדרון הוא מוצא את החדר הפתוח לרווחה. הוא מציץ בחשש ואומר בשקט: "א-אנדי, אתה בא הביתה? דודה רוקסי לא מרשה שאלך לבד". עיניו של אנדי וחבריו נפערו. "ה-ה-הוא אח שלך?" אחד שאל בקול רם. השני החל לגחך. "ג'יימס רבע עוף מוזר הוא אח של אנדי?!" הגיחוך של חבריו לכיתה שבר את השקט. אנדי דחף את ג'יימס מהכיתה, ויצא ביחד איתו בכעס. השניים שתקו בכל הדרך הביתה. רק כאשר הגיעו אל ביתה של הדודה, ג'יימס שאל בחשש:
"א-א-אנדי את-תה כועס עליי?"
אנדי מגחך,מחייך אליו חיוך מזלזל. "לא. אני לא."
-ג'יימס נושם לרווחה, אך כבר נשמע המשפט השני: "אני הרבה יותר מכועס"
"אבל למה? עד שחשבתי שאתה אוהב אותי. אתה עד כדי כך מתבייש בי?" ניצוצות בעיניו של הילד. ניצוצות של דמעות.
-"יש לבלות איתך, ויש לא להתבייש בך. אחי! כולם מכירים אותך מרוב שאתה כל כך מוזר!"
"אבל איך זה פוגע במעמד החברתי שלך?"
-"כי לך עכשיו תכחיש קשר אל יצור כמוך! חשבתי שאתה דווקא בסדר. אבל אני מבין שטעיתי" צעק עליו אנדי.
"א-אני----א-אני"
-"כמה פעמים אמרתי לך לא לבוא לכיתה שלי? או להראות קשר ביני לבינך?!"
"אני-אני באמת מצטער אנדי, אני אעשה הכל כדי שתסלח לי! אני אעשה את כל המטלות שלך, אני אנקה את החדר למשך שלוש שנים! בבקשה תהיה חבר שלי" ג'יימס מתפרץ בבכי, הוא לא יכול לשלוט ברגשות שלו.
-"אתה אולי אח שלי, אבל אתה לעולם לא תהיה חבר שלי"
------------------------------------------------------------
לא לכל סיפור יש סוף טוב♥
|
|
|
|
|
|
112
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21/08/2022 21:40 |
מהממתXDX |
12
|
מהמםםם
תעליייי |
|
|
|
|
|
20/04/2022 00:22 |
מוקמיק992 |
11
|
וואו, איזה סיפור♥
יפה, עצוב ומהחיים. |
|
|
|
|
|
19/04/2022 11:46 |
יעל5210 |
10
|
וואי זה סיפור מטורףףף
יפה ממש ועצוב ממש:((
קדימהה תעלי עוד סיפורים כאלה יפיםםם!! |
|
|
|
|
|
12/04/2022 19:06 |
טאםXסונג |
9 |
|
השלישיה בכתה.... XD |
|
|
|
|
|
10/04/2022 12:45 |
טאםXסונג |
8 |
|
סיפור מרגש- הכתיבה מהממת!!!!!!! |
|
|
|
|
|
08/04/2022 20:25 |
1סיגלית54 |
7
|
סיופר עצוב...
אבל סיפור יפה |
|
|
|
|
|
07/04/2022 15:50 |
שלג22222 |
6
|
הסיפור ככ טוב!!
כל הכבוד הוא באמת ריגש אותי ;) |
|
|
|
|
|
05/04/2022 20:09 |
11צמננ |
5
|
ואו מושלםםםם
לא קראתי, אבל אני אקרא בעזרת השם :)) |
|
|
|
|
|
05/04/2022 14:39 |
לירוןמלפפו |
4
|
אימלה מאיפה להתחיל?!?!
ערכיה מושלמת
הסיפור מקסים!!
ושלא נדבר על כתיבה אימלה התרגשתי ❤️❤️❤️ |
|
|
|
|
|
05/04/2022 13:32 |
גלי2נדירה |
3 |
אמאלה זה מושלם בטירוף. קראתי הכל.
רומי, את מדהימה. הסיפור מאוד ריגש אותי... |
|
|
|
|
|
05/04/2022 12:59 |
TYTR4 |
2
|
|
סיפור יפה ומרגש |
|
|
|
|
|
05/04/2022 12:47 |
פלפלחומוס |
1
|
אמאלה מאיפה להתחיל?
עריכה מושלמת את כותבת מושלםם ויי אני מתה מההקדשהXD
אמאלההההההה |
|
|
|
|
|
|
|
