קהילה - היצירות של וופלב2
|
|
|
|
|
שיעבוד פנימי-למיקמקון פסח
|
08/04/2022 |
סיפור למיקמקון של פסח – ניקיון פנימי
הקדמה
היי! קוראים לי דרור. בדרך כלל כשמספרים סיפור נהוג לדבר על עצמך, אז אומר בקצרה.
אני בת 13, שונאת את הצבע ורוד, (זה עיקרון אצלי) תמיד קופצת ושמחה, ואוהבת להתעמל. במיוחד גלגלונים באמצע המסדרון בהפסקות:)
בטח לא שמעתם הרבה את השם דרור, אבל זאת אני:) למה קוראים לי ככה? פשוט מאוד, נולדתי בערב פסח, חג החירות. אתם יודעים, דרור, חופש, חירות. אותו דבר...
אה, ואיך אפשר לשכוח, הדבר שאני הכי שונאת בעולם יותר מורוד, זה לנקות.
פרק 1
האביב שוב הגיע, וביחד איתו פסח, ויום ההולדת שלי.
נועה ומיכל, ה-B.F.F שלי, לא יוכלו כמובן לחגוג לי בתאריך האמיתי. זו הייתה המחשבה היחידה בראש שלי במהלך שיעור מתמטיקה האחרון לפני החופש.
הצלצול הגואל נשמע, ולפני שיצאנו מהכיתה קיבלנו בתור "מתנת פסח" ערימת דפי עבודה. יצאתי מהכיתה מלווה בנועה ומיכל, ודיברנו בהתלהבות על החופש, על דפי העבודה, ורכילות קלאסית. אחרי רבע שעה של הליכה, הגעתי הביתה ונכנסתי בחיוך רחב. אמא עמדה במרכז הסלון, הבעה כעוסה על פניה. "דרור! אנחנו מתחילים לנקות! צריך אותך!" היא קראה אליי. מייד ירד החיוך מפי. אבל ידעתי איך הכי טוב לי לנקות. או לפחות הכי טוב שיכול להיות כשמנקים. "איפה לנקות?" שאלתי את אמי. והיא הורתה לי ללכת לחדרי, ולנקות את איזור השולחן.
שמתי לעצמי מוזיקת רוק רועשת באוזניות והתחלתי לנקות תוך כדי זמזום המילים.
לפתע נפתחה הדלת באיטיות. אמא עמדה בפתח, הבעת פניה התרככה מעט, אבל עדיין לא חייכה. היא סימנה לי לצאת לסלון. הורדתי באיטיות את האוזניות והנחתי אותן על השולחן החצי-נקי. ויצאתי מהחדר בעקבות אמי.
"מזל טובבבבבבבבב"!
פרק 2
מיכל ונועה עמדו שם, מחזיקות עוגה מקושטת בציפוי כחול לצד אמא, שחייכה פתאום חיוך ענק ואז חזרה אל הצללים כדי לאפשר לנו רגע.
מיכל הניחה את העוגה על שולחן ושתיהן חיבקו אותי בחוזקה. נועה הושיטה לי מתנה עטופה בסרט. פתחתי אותה בהתלהבות ומצאתי בפנים ערכת ציור מפוארת, בהתאם לתחביב הכי גדול שלי. הודיתי להן בהתלהבות ואכלנו מהעוגה.
כעבור שעה בערך, שתיהן התנצלו ואמרו שהן חייבות ללכת לעזור בניקיונות. קרצתי אליהן קריצה של הבנה והן הלכו.
פתאום חשבתי לעצמי 'סטופ כיבוי אישור, פסח, כולה יצאנו ממצרים, לא ביג דיל, יצאנו מלאאא פעמים מהארץ.' ואז הציפה אותי הרגשת בטחון ובגרות. 'נכון, סתם עושים עניין, אבל העיקר, שקונים לך ככה שמלה לכל יום הולדת בכל שנה, בגלל פסח' הייתי מרוצה מעצמי וחזרתי לניקיון ולמוזיקה הרועשת.
באותו הערב, לאחר סיום הניקיונות, פניתי לביתה של נועה. דפקתי על הדלת המוכרת, וחייכתי למראה אימה של נועה, בעלת השיער החום המתולתל, הזהה לשיערה של ביתה ושונה לחלוטין משיערי הבלונדיני והגלי. "נועה?" היא חייכה אליי. הנהנתי בחיוך זהה. היא נכנסה לביתה וכעבור רגע יצאה במקומה נועה, לבושה בבגדים קיציים בהתאם לעונה. "לפארק?" הצעתי לה. "סבבה" היא אמרה לי ונכנסה לרגע כדי לשאול את אימה.
כעבור 10 דקות כבר צעדנו נועה, מיכל ואני בשביל המוביל לגינה הציבורית הנעימה. מיכל הסתכלה עליי בשובבות, ואז זינקה אל עבר המגלשה האדומה. מיהרנו בעקבותיה, צוחקות בקול והרוח הקלילה מבדרת את שיערנו. אלא ששם, מצאנו את מיכל בוהה במגלשה. פתק חום בלוי בידיה, והבעת תדהמה על פניה. הסתכלנו על הפתק במהירות. "מאוחר מדי" היה כתוב.
פרק 3
הרוח התחילה לנשוב במהירות מסחררת, ועלים יבשים עפו לכל עבר. "זה בסך הכל שאריות חורף" צעקה נועה, מנסה להתגבר בקולה על הרוח המייללת. אבל זה לא היה זה. עכשיו כבר החזקנו שלושתנו במעקה כדי לא לעוף. "הצילו!" צעקנו יחד, אבל נראה כאילו אף אחד לא שמע. "אוווו אהבתי את העיצוב של הפארק החדש!" קראה נועה פתאום, והצביעה אל האופק. פירמידה צהבהבה עמדה שם. הסתכלתי אל רגליי בחרדה. חול עמוק ורך התחיל להציף את המתקן. אבל כשמצמצתי והסתכלתי שוב, כמעט התעלפתי.
עמדנו על שפת נהר. נהר מוקף קני סוף, ומוכר מאוד מהגן וההגדות לילדים.
הרמתי מבט, חוששת ממה שאני עלולה לגלות. אישה בעלת פנים רכות, לבושה שמלה מוזרה ואוחזת בידה חבילה קטנה, מילמלה משהו לעצמה. "היא משוגעת" אמרה לידי מיכל. אבל זה לא היה נכון. ואז זה קרה. היא הניחה את החבילה בתוך תיבה שחורה פתוחה. עכשיו הבטנו שלושתנו בזהירות. פני תינוק קטנים הביטו באימו המתרחקת, שניגבה את דמעותיה. היא הסיבה את מבטה והניחה ראשה בחיקו של בעלה שהגיע בריצה.
הרוח חזרה לנשב, והפעם קני סוף התעופפו. כבר לא טרחנו לאחוז במשהו, ידענו מה עומד לקרות. הנוף השתנה אט-אט, וכשהתבהר מסביב, הבחנו בבחור בעל זקנקן אוחז בידו מקל עץ ארוך. הבטנו לכיוון שאליו הסתכל.
זעקות נוראות עלו מאיזור הפירמידות. אנשים נשים וטף עמדו שם כפופים תחת השוטים המצליפים של המצרים. ייאוש בלתי מוסבר הציף אותי פתאום. רציתי להתכדרר ,לכדור ולהיעלם. רציתי הביתה. הסתכלתי אל חברותיי שהביטו במתרחש באימה טהורה. "יהיה בסדר" אמרתי, ספק לי ספק להם. "לא!" קראה מיכל. "לא יהיה בסדר! אנחנו פה באיזה עיר נידחת ועוד מעט יבואו לקחת אותנו!!!" נועה הביטה בפניי חברתה והצטרפה לצעקותיה.
פרק 4
נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי. 'את הרי יודעת מה יקרה' אמרתי לעצמי. 'בסוף כולם יינצלו'. הכרחתי את עצמי לחייך והבטתי אל חברותיי. "דונט וורי, עוד מעט משה יבוא ויציל את כולנו" אמרתי להן. מיכל ונועה עצרו לרגע ואז המשיכו בצעקות.
לפתע התלקח שיח לצידו של הבחור, משה. שתיהן צרחו בקול חזק יותר. שמעתי את משה מדבר עם השיח, אך לא שמעתי את קולו של ה'.
לאחר מכן הבטנו במשה המנסה לשכנע את העם ללכת בעקבותיו, והם אינם מאמינים לו.
בלי להבין בעצמי מה אני עושה, צעדתי אל הסלע שעליו הוא עמד ונעמדתי עליו במעט ביטחון. "היוש, קוראים לי דרור. אני באה מהעתיד. אני יודעת שקשה לכם. אני רואה את זה. ואני מניחה שזה לא פשוט. אבל לאף אחד לא פשוט. כל אחד עובר שיעבוד פנימי. בין אם זה ביטחון עצמי נמוך, רצון לדברים שאתה לא מסוגל להשיג, או ציות עיוור לאדם אחר.
החוכמה היא להסתכל ולראות: האם אני יכול לתקן את זה? וזה מה שמשה עושה! הוא ראוי להיות המנהיג שלכם! אתם תצאו מחושך לאור! משיעבוד לגאולה! ממבחנים לחופשה!" אמרתי וקרצתי לחברותיי ההמומות.
לרגע השתררה דממה, ואחריה תשואות רועמות מהקהל, שמייד התפנה לבתיו כדי לקחת את התיקים והאוכל, מצות. משה חייך אליי חיוך משונה והסתובב.
פרק 5
לא הספקנו למצמץ, ושוב נשבה הרוח בעוז, אך נראה שאף אחד מן היהודים לא שם אליה לב. ידענו שמצפה להם עוד דרך ארוכה אל החירות, אבל בסוף, זה יסתדר.
כשפקחנו את עינינו שוב, מצאנו את עצמנו שוב בגינה המוכרת של השכונה. על המגלשה האדומה נח עוד פתק חום ובלוי. הפעם בלי מילים ובלי לגעת, קראנו בלב: 'מסע לא חייב להיות במדבר. הוא יכול להיות בלב'. חייכנו אחת לשנייה, ורצנו בלי מילים כל אחת לביתה.
כשנכנסתי הביתה, נראה כאילו הזמן עצר מלכת. אמא הייתה בתנוחה דומה לזו שעזבתי אותה, ונראה שלא שמה לב שהלכתי. ניסיתי להסביר לה, לספר מה קרה, והיא לא האמינה לי.
אבל באותו הערב, כשנשכבתי במיטה, הבנתי שמשהו בי לא רצה שהיא תדע.
כי הבנתי. לכל אחד יש שיעבוד פנימי. ועוד דבר. כשאגיע לליל הסדר השנה, דבר אחד ברור, הוא לא יהיה רגיל. כי הבנתי, מה זה חירות.
|
|
מוקדש
ל רמקול850, tennis13, פלפלחומוס, תות1846, לואי, לואי, לואי, לואי, לואי, לואי, לואי, לואי, לואי, לואי | |
|
|
|
|
|
|
160
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14/04/2022 21:12 |
פלפלחומוס |
9
|
אעאעאעאעא את כותבת מהממםםםם!!!
מוכשרתתתתתתתתתתת❤ |
|
|
|
|
|
12/04/2022 10:02 |
בואנו5490 |
8 |
|
יש לנו פה מחברת! אמאלה איזה סיפור מהמם!!! |
|
|
|
|
|
10/04/2022 21:56 |
דרדסהמלך1 |
7 |
|
דיייייייייייייייייי מדהיםםם❤❤❤❤❤ |
|
|
|
|
|
10/04/2022 20:22 |
לינדי278 |
6
|
|
וואו יפה! קראתי את כל הסיפור |
|
|
|
|
|
10/04/2022 14:00 |
לילי67867 |
5
|
|
מהממם!!! |
|
|
|
|
|
10/04/2022 12:49 |
קיטי2254 |
4
|
ואווווווו איזה כתיבה אני משתגעת
את אלופה הלוואי שזה יהיה במיקמקון
וכמובן כמו שכתבת אמן שהשנה הזאת אנחנו אלא
שנצא מחושך לאור משיעבוד לגאולה (ולא מבחנים חח סתם אמן)
אני מאחלת לך ולחברותייך חופש כייף ופסח כשר ושמח לכולם גם כן
שניפגש השנה בירושליים הבנויה אמןן |
|
|
|
|
|
10/04/2022 12:08 |
אלעמק |
3
|
|
נחמד מאוד (רק שלעשות סיפור על משה רבנו כאילו הוא חייך ולשנות את מה שכתוב לא בטוח אם זה יפה לשנות את הסיפור) |
|
|
|
|
|
10/04/2022 10:25 |
טאםXסונג |
2 |
|
יפה מאוד, אהבתי את צורת הכתיבה (人 •͈ᴗ•͈) |
|
|
|
|
|
10/04/2022 10:22 |
תות1846 |
1
|
אמאלההההההה זה מטורףף
זה מסקרן ברמותתת
את מזה במיקמקון(אם יהיה)
זה היה יפה ברמות מטורפות
זה חייב להיות במיקמקון אני רציניתתת
זה מושלםםם
LOVE YOU |
|
|
|
|
|
|
|
