|
נולד מחדש- סיפור לכתב אורח
|
13/04/2022 |
פרק 1- איך הכל התחיל?
הכל התחיל בערב סגריר אחד, כל משפחת כהן ישבו סביב האח בדממה מוחלטת. אביה של ענבר נכנס הביתה, בעוד הוא משאיר עקבות בוץ על הרצפה הבוהקת מנקיון.
שושנה, אמה של ענבר קמה לעבר בעלה ועזרה לו לפשוט את מעילו.
"מה שלומך? אוריאל? איך עבר עליך היום?"
"קשה, קשה, היה ממש עמוס, לקוח אחד, אני מתאר לעצמי שאת מנחשת מי זה" הוא אמר כבדרך אגב והגביר מעט את קולו "הוא הגיע, והתחיל לצעוק על כל הפקידים בבנק, שאין שירות מספיק טוב, באמת, לדור של היום אין בושה-"
"אמ, אוריאל-" שושנה קטעה אותו "רחלי, אחותי התקשרה אתמול, היא רוצה אותה בחזרה"
פרק 2- ההחלטה
"מה?! אי אפשר פשוט לתת להם לקחת אותה! ככה לעזוב את הכל? היא ממש מקובלת בחברה, חכמה, ככה ניתן לה פשוט ללכת לשם?!"
"אוריאל, תירגע בבקשה" אמרה שושנה,והניחה יד מנחמת על כתפו של בעלה "עניתי לרחל, שבטח יהיה לענברוש קשה ככה לזרוק את הכל, היא אמרה שהיא תחשוב על זה, אחרי הכל, היא רוצה בטובת בתה.."
בנתיים, בחדר השינה של ענבר, ענבר התקשתה להרדם..
על מה הם מדברים?
מה הקשר בטובת בתה? הלא היא בתם של אוריאל ושושנה כהן!
ענבר התהפכה במיטתה וחשבה לעצמה שבאמת ראתה בחייה הרבה דברים מוזרים שקרו לה. היא צריכה לברר הכל. במחשבה זו היא נרדמה..
פרק 3- החלום
ענבר התעוררה במיטתה והביטה מחלונה הגדול אל השמיים השחורים, מלאי הערפל.
היה מאוחר, היא הביטה בשעון המעורר שעל שידתה הלבנה, השעה היתה 3 לפנות בוקר.
היא הניחה את הראש על הכרית ונרדמה תוך דקות ספורות.
לפתע ראשה התערפל, נדמה היה לה כאילו היא נשאבת לתוך עולם, עולם אחר.
היא ראתה אשה גבוהה ובלונדינית, האשה הרימה אותה גבוה והתסתכלה לה בתוך העיניים, עיניה של האשה היו תכולות והיה נראה כאילו האשה עברה סבל רב, פניה היו כחושים והיא הייתה רזה מעל הרגיל.
האשה חיבקה אותה, חיבקה חזק ולפתע היא נשאבה בחזרה אל מיטתה, והתעוררה.
פרק 4- המחקר
ענבר התיישבה במיטתה, זעה קרה מילאה את גופה והיא נשמה בכבדות.
"ענברוש? למה את לא יורדת? הכנתי לך פנקייק לבוקר! בואי מתוקה, כבר מאוחר וצריך ללכת לבית ספר!" צעקה לה אמה מהמטבח.
ענבר לא ענתה וחזרה לשכב במיטה, מעכלת.
הבית היה שקט, רק יבבה חרישית של נעלי הבית של שושנה נשמעו והם הלכו והתחזקו ככל שהתקרבה לחדרה של ענבר.
"ענברי, מה קרה? את לא מרגישה טוב?"
עלתה מחשבה בראשה של ענבר, חקירה, היא מיהרה להשיב לאמה " כן, אני לא ממש מרגישה טוב.." היא השמיעה יבבה והידקה אליה את השמיכה.
"טוב, אני כבר חייבת לרוץ לעבודה, אחזסור בערך בחמש, בעצם ענברי, יש היום הופעה, את חושבת שתרגישי טוב בשביל לבוא איתנו?"
"אני לא יודעת.. אני אתקשר אליך אם ארגיש טוב יותר.." אבל בלבה גמלה החלטה, לא, היא לא תרגיש טוב, היא תחקור עד שיענו לה התשובות על כל השאלות.
כעבור 10 דקות שושנה יצאה מהבית בקול טריקת דלת עדינה.
ענבר זינקה ממיטתה ואצה לחדרם של הוריה.
היא פשפשה בערימת מכתבים שהייתה זרוקה על המיטה המבולגנת.
כעבור כרבע שעה מצאה את מבוקשה- מוען: רחלי יעקובי
נמען: שושנה כהן
היא חשבה, שרחלי זה מן הסתם האשה, אותה אמה, שושנה, אמרה שהיא אמה.
היא שלפה את המכתב בעדינות והתחילחה לקרוא אותו:
'שושנה אחותי האהובה!
מקווה שאתם בקו הביראות.
כמו שבוודאי הבנת, בסימן טוב ילדתי בת, שושנה, הוי שושנה, אני לא יודעת, מה לעשות, איך להמשיך?
אני לא חשה בטוב, ובעלי, בעלי מתבטל כל היום כאילו אין מחר!
שושנה, אנא ממך, אני יודעת שזה בקשה קשה ואולי אף מוגזמת, אני חושבת שאני לא אצליח לגדל את ענבר, כן, זה שמה של התינוקת.
אולי, סלחי לי שושנה, תוכלי לשמור על ענברי שלי עד שאחלים לגמרי מחוליי?
זה יכול לקחת חודש, אולי אף שנה, אבל אם לא את, אצטרך לשלוח אותה לאמנה ,ואולי אף לאימוץ.
עזרי לי שושנה!
מרחלי, אחותך האוהבת'
ענבר הרימה עיניה מהמכתב, עיניה היו שטופות דמעות והיא התחילה לייבב בקול חלוש, היא צריכה לחזור הביתה! אל ביתה האמיתי, אמה האמיתית..
פרק 5- החלטה נחושה
ענבר רצה אל הטלפון השחור וחייגה את המספר שהכירה עוד מיימי קטנותה.
"אימא! תחזרי! אני חייבת אותך איתי, אימא!"
היא ניתקה לשושנה והתיישבה בספה לעכל את מה שקראו עיניה.
כעבור שלושת רבעי שעה נפתחה הדלת ושושנה הלכה בזריזות לעבר ענבר, הניחה יד אוהבת על מצחה ושניה אחר כך נשמה בהקלה "אין לך חום, ענברי, מה קרה חומד?"
"אני רוצה הביתה, אל ביתי האמיתי!"
לרגע שושנה לא ידעה מה לענות, פניה עטו גוון לבנבן ,והיא התעשטה "ענברי, אני לא ימנע ממך, אבל אני רוצה שתדעי, אמך לא האיזה הכי בריאה בעולם, תחשבי, תשקלי את צעדיך, אל תחליטי בין רגע!" היה שקט, לכן שושנה המשיכה " את עוד עלולה להתחרט, אביך ברח מזמן, ככה לעזוב את כל החברות, לזרוק את הכל, את בטוחה?"
ענבר נשמה עמוקות ולבסוף ענתה "אימא זקוקה לי, היא צריכה אותי, אני צריכה אותה! זה ברור שיהיה קשיים אבל אני רוצה לחיות את החיים שנועדו לי, בשבילי, אני כמובן מודה לכם על כל השנים שדאגתם לי ואהבתם אותי כאילו הייתי בתכם, אבל אני מרגישה שזה הדבר הנכון לעשות."
"טוב אם את בטוחה" אמרה שושנה, דמעות זלגו מעיניה.
סוף דבר-
חודשיים עברו מאז גילתה ענבר את דבר משףחצתה האמיתית.
השמיים היו תכולים ושמש נעימה ליטפה את פניהם, בעוד כל משפחת כהן חיקתה בשדה התעופה לרחלי, אמה של ענבר ליבה של ענבר השתולל בפראות.
"מתרגשת?" שאל אותה אוריאל
"מאוד" אמרה ולא יספה.
לפתע מאחד המעברים הרבים והצפופים של שדה התעופה יצאה אישה, אישה גבוהה, בלונדינית עם עינים כחולות, היא רצה לעבר משפחת כהן, ניגשה אל ענבר וחיבקה אותה, חיבקה חזק, ובתוך כל הדמעות וההתרגשות שמעה ענבר מלולים "ענברי, ענברי שלי,סוף סוף" ורחלי, אמה האמיתית של ענבר הידקה את חיבוקה.
ענבר הרגישה כאילו, כאילו נולדה מחדש, העתיד פתוח לפניה מחייך ומאיר פנים.
סוף (:
|
|
