קהילה - היצירות של ריילה6
|
|
|
|
סיפור ליום השואה ||תפוח מעל הגדר||
|
28/04/2022 |
נולדתי ב- 1930 בכפר קטן בפולין, הצעיר מבין ארבעת אחי. בגיל תשע חרב עלי עולמי עם פלישת
הנאצים לפולין, משפחתי הובלה אל גטו קטן, משם לגטו גדול ואחר כך עמדנו להישלח למחנות עבודה .
חולקנו לשתי קבוצות. הבריאים והחזקים יועדו למשלוח למחנות עבודה. האחרים הועמסו על קרונות
בקר ונשלחו להשמדה בטרבלינקה .
אמי נשלחה לשורה ה"גרועה" לטרבלינקה, הלכתי אחריה כי רציתי להישאר איתה .
אמי הסתובבה אליי ואמרה: "הרמן, אני לא אוהבת אותך. עזוב אותי "!
אחי הבכור, שנטל על עצמו לדאוג לכל המשפחה לאחר מות אבא מטיפוס, משם אותי אליו ואמר:
"תישאר איתי ותעשה כל מה שאני אומר לך. נקודה ".
הגרמנים שאלו לגילי " - שש עשרה , " עניתי, בדיוק כפי שאחי אמר לי להגיד על פי שהייתי בן , 12
נשלחנו למחנה עבודה והוצבתי בנגריה ועבדתי כצַ בּ ָע, שוב הועברנו וחצבתי סלעים,
והעברתי גופות לקרמטוריום. שוב הועברנו והצבנו במפעל ייצור פצצות נגד טנקים. העבודות
היו קשות ומפרכות, במשך שעות רבות, בתנאים בלתי אנושיים .
יום אחד הופיעה אימי בחלום ואמרה: "אני שולחת לך מלאך ".
כמה ימים לאחר מכן, הלכתי קרוב לגדר ש. הייתה מחושמלת ואם רק התקרבת הנאצים היו יורים בך.
לפתע קלטתי משהו בזווית העין, מעברה השני של הגדר: ילדה קטנה, בת עשר, שהתחבאה מאחורי עץ.
"אל תקראו לי הרמן יותר , " אמרתי לאחיי. "תקראו לי 94983", כמספר שעל זרועי .
בדקתי שהשומרים אינם משגיחים בנו ושאלתי אותה, בגרמנית: "יש לךמשהו לאכול " ? ראיתי שלא
הבינה אותי, וחזרתי על הבקשה בפולנית. היא הושיטה יד אל כיס מעילה, הוציאה תפוח, וזרקה אותו
אליי .
התפוח נחת בין שתי שורות גדר תיל, ואני הסתכנתי בזחילה ביניהם. אבל זה היה שווה את המאמץ. כמה
זמן עבר מאז שראיתי תפוח !
תפסתי את התפוח, ובעודי רץ, שמעתי אותה אומרת: "להתראות מחר ."
באתי אל אותו מקום באותה שעה היא הייתה שם, וזרקה אליי פרוסת לחם .
אמי צדקה. היא שלחה לי מלאך .
לא סיפרתי לאדם על כן. אפילו לא לאחיי. הם היו אוסרים עליי ,בלי ספק, להתקרב לגדר. אבל סכנת
המוות לא הרתיעה אותי. רק רציתי לאכול משהו !
פגישות אלו נערכו, מדי יום, בערך באותו זמן, במשך שבעה חודש . לא דיברתי עם הילדה. לא ידעתי
את שמה, והיא לא ידעה את שמי .
ואז הגיעה לאוזנינו השמועה שלמחרת יעבירו אותנו למחנה אחר .אמרתי לילדה שלא תבוא עוד. זו
הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה .
באותה עת עשו אלפי חיילים רוסים את דרכם לפראג, אך עם קבלת מידע זה הם ביצעו מעק! ועברו
דרך טרזינשטאט בשמונה בבוקר, שעתיים בלבד לפני שהספיקו הגרמנים להרוג אותנו, נשמע קול
צעקות והמולה גדולה. שערי המחנה נפתחו לרווחה. אחיי ואני שוחררנו !
*לא אני כתבתי את הסיפור*
|
|
|
|
|
|
153
|
|
|
|
|
|
|
|
|
30/04/2022 20:20 |
שירה55932 |
11 |
|
טיקטוק;) |
|
|
|
|
|
29/04/2022 10:57 |
אלכס1704 |
10 |
|
יפה שמזכירים את זה |
|
|
|
|
|
29/04/2022 10:34 |
הדסס3 |
9
|
וואוו!!
סיפור ממש מרגש!!! |
|
|
|
|
|
29/04/2022 07:00 |
פאני1000 |
8
|
איזה סיפור מהמם!
כל הכבוד לך! |
|
|
|
|
|
28/04/2022 21:45 |
חמודי20392 |
7 |
|
וואו איזה סיפור מדהים |
|
|
|
|
|
28/04/2022 21:15 |
נויוש690 |
6 |
ואוו היפור הזה ממש מרגש!
כמעט בכיתי!
זה באמת נורא עצוב :(
נזכור ולא נשכח! |
|
|
|
|
|
28/04/2022 20:46 |
טורי116 |
5
|
ואוו
איזה סיפור מרגש
!! |
|
|
|
|
|
28/04/2022 19:47 |
בוטן109 |
4 |
|
סיפור יפה |
|
|
|
|
|
28/04/2022 19:20 |
תות1846 |
3
|
הסיפור הזה ריגש אותי
אני התחלתי לבכות
ימח שמם וזכרם של הנאצים הרשעים האלה
ויהי זיכרם ברוך של אותם
6,000,000 יהודים שנרצחו:(
נזכור ולא נשכח!
ולא נסלח! |
|
|
|
|
|
28/04/2022 18:36 |
שוקו0580 |
2
|
|
וואו מרגש |
|
|
|
|
|
28/04/2022 16:12 |
ליאון306 |
1
|
|
וואו הסיפור הזה עשה לי צמרמורות!!! |
|
|
|
|
|
|
|
