קהילה - היצירות של לוקליק23
|
|
|
|
|
המכשפה האלפית- פרק 5
|
27/06/2022 |
אוקיי אז חשוב לי לציין שכתבתי את הפאנפיק הזה מזמן והשנאה שלי לסופי קצת השפיעה עליי.
כרגע אני יודעת איך לכתוב בלי השפעה של שנאה לדמויות, אבל יש פרקים בפאנפיק שהם לא כאלה.
בכל מקרה, קריאה מהנה!
אלי גוננה על פניה בידיים שלה מפני האור העז.
עברו אולי שלוש שניות, ואז האור הזוהר פסק, ואחו רחב ידיים נגלה לעברה, מלא בהרבה יצורי פלא. חלקם אולי אפילו לא היו יצורי פלא, אלי לא ידעה להבדיל.
היופי שבמקום היה מעורר התפעלות, ואלי התחילה לשכוח מכל הכעס שלה.
"תכירי, הייבנפילד, הבית שלי" קול של סופי החזיר את אלי למציאות.
"מה עשית?" שאלה אלי בזעם ומשכה בחוזקה את ידה מידה של סופי שהחזיקה בה.
"תחזירי אותנו להוגוורטס!" קראה אלי.
לפתע היה הבזק אור מסנוור וגם קיף, פיץ, דקס, וביאנה הופיעו. "תחזירי אותנו להוגוורטס!" קראה אלי בשנית. "אני לא יכולה" אמרה סופי והנידה את ראשה. "אני לי גביש זינוק לשם.
"אז תגיעי לשם איך שהגעת מלכתחילה, העיקר שתחזירי אותנו!" השיבה אלי.
סופי חייכה חצי חיוך. ''את מעדיפה לקפוץ מצוק?''
אלי חשבה שהיא לא שמעה טוב. ''אוקיי, עשיתי טעות מקודם שסמכתי עלייך מקודם בהוגוורטס. את משוגעת''.
עם השם הוגוורטס, נמחק החיוך מפניה של סופי. "אלי, הוגורטס-"
"הוגוורטס" קטעה אותה אלי.
"בסדר, אז הוגוורטס זה לא באמת המקום שלך. המקום שלך הוא כאן. בערים האבודות".
אלי הסתכלה סביבה. המקום היפהפיה הזה באמת הלהיב אותה, והיא יכלהלדמיין אותה גרה בו. אבל היא לא רצתה לא לראות את המשפחה שלה שוב לעולם.
"אני יודעת שזה קשה לעזוב את המשפחה שלך" המשיכה סופי. "הייתי צריכה לעשות את זה בעצמי, ותאמיני לי שאני יודעת איך זה מרגיש".
"באמת?" שאלה אלי בהפתעה. "את מתגעגעת אליהם?" "לא עובר יום שלא" הודתה סופי. "אבל ככה זה הכי טוב בשבילם. הם לא בחרו לגדל ילדה אלפית" קולה נשמע עצוב.
לפתע משהו התחיל לעקצץ בראשה של אלי.
היא עצמה את עיניה, ואז היא ראתה בית עץ, וחבורה של אנשים משונים מאוד. אלי אחזה ברקותיה, אבל משהו התחיל להתגבש בראשה.
הבזק
אלי במיטה גדולה, בעוד מישהו משונה מביט עליה מלמעלה.
הבזק
אלי נכנסת לבית ספר ססגוני וגדול, לבושה בתלבושת אחידה. רגע, זה לא תלבושת האחידה של הוגוורטס...
הבזק
אלי מגיע למקום שאמור להיות הבית החדש שלה...
הבזק
אלי במקום כלשהו, מתייצבת מול אנשים בגלימה שחורה, מותשת. היא מנסה להילחם אבל...
אלי ניערה את ראשה בפראות ופקחה את עיניה. היא התעוררה במין מקום שנראה כמו מרפאה, בעוד מישהו עם משקפיים מוזרים מביט בה מלמעלה. רגע, האיש נראה מוכר...
אלי נסוגה לאחור.
האיש המוזר צחק. "בחיי, את נראת יותר מפוחדת מסופי בפעם הראשונה שהיא פגשה אותי" הוא אמר. "אבל את לא צריכה לפחד. אני אלווין, הרופא, ואת נמצאת במרכז הריפוי בפוקספייר".
אבל אלי לא פחדה מאלווין. היא פחדה מלמה הוא נראה לה מוכר.
וזה היה בגלל שהיא ראתה אותו בחיזיון שלה. |
|
|
|
|
|
225
|
|
|
|
|
|
|
|
|
28/06/2022 15:11 |
לוקליק23 |
4
|
|
דרדסהמלך1- כן, זה החיזיון הזה |
|
|
|
|
|
28/06/2022 14:34 |
דרדסהמלך1 |
3 |
זה נכון שאלווין היה בקטע שהיא במיטה גדולה ומישהו מביט עליה מלמעלה?
או שזה משהו אחר לא קשור..? |
|
|
|
|
|
28/06/2022 10:22 |
מהממתXDX |
2
|
מהמםםם
את כותבת מושלםם |
|
|
|
|
|
28/06/2022 09:16 |
שמיגי2 |
1 |
|
בית העץ היה באלובטר? והאנשים המוזרים היו הקולקטיב? ובאיזה קטע החיזיון שלה אלי ראתה את אלווין? I want answers! |
|
|
|
|
|
|
|
