|
סיפור- רביעיית הזכרונות.
|
20/07/2022 |
יש המון רעשים בחוץ. בלילה, לא. זאת לא הרוח... גם לא הארנבים בחוץ, לא.
אלו היו רביעית הזכרונות. איש אינו יודע מדוע בחרו בשם הזה, ואיש אינו ראה את פייניהם אף פעם בחיו, כך שמעה אמארי, שבכל חייה חיכתה שהסיפור הזה יהפוך לאמיתי, אבל.. לא. זה מעלום לא קרה...
פרק 1--- רעשים מבחוץ.. איזה מן תעלול זה?
אמארי התעוררה לשמע קולות השעון המעורר המעצבן שלה.
היא שפשפה את עייניה והתארגנה ללימודים. החליפה לתלבושת אחידה,צחצחה שינייים ואכלה את ארוחת הבוקר, "כמה משעמם" אמרה אמארי, "כלום לא חדש, כ ל ו ם , שום דבר לא קו-"
רעשי התרסקות קטעו אותה, היא הסתובבה במהירות ובחשש, "אמא?" לחשה אמארי,
"חומד? מה קרה? אני עובדת" ענה קולה של אמה מחדר העבודה.
כנראה שזו לא הייתה אימא.
אולי הכלבלבים של השכנים, כן. אלו בטח הם. אבל... כשאמארי יצאה החוצה לא היה שם כלום.
היא נאנחה, חזרה הביתה והביטה במראה בפה פעור
"מי את?! ומה קרה לשיער שלך?!" צרחה אמארי על השתקפותה ומיהרה להסתרק. שלקחה את ילקוטה ומיהרה לבית הספר, היא הרגישה שצופים בה.
פרק 2 --- אנחנו כאן, מאחורייך
"ביום שני יש לכם מבחן, כדאי לכם להתכונן. אחרת לא תהיו מוכנים... " אמרה המורה בשיעור הראשון, אבל אמארי הפסיקה להקשיב, היא שוב הרגישה שעיינים נעוצות בה, אבל הפעם היו אלו העיינים של טאינה, הילדה הכי מתוקה, מהממת, ויפה בכיתה.
רוב הבנים מהכיתות היותר גדולות בשנה מאוהבים בה. כן... אבל.... לכו תיכירו את טאינה מקרוב, לא, אתם תתחרטו.
כל הדרך חזרה הביתה הרגישה אמארי שמתבוננים בה, היא הסתובבה בכוונה ךצרוח על טאינה שתפסיק כבר להסתכל עליה, אבל כשהסתובבה, המקום היה ריק, לפניה עמדו לילי וטאינה- במרחק כמה מטרים, משוחחות תוך כדי הליכה.
אה, אז זה לא הן...
"תהיה בשקט! ישמעו אותנו" שמעה-אבל-לא-שמעה- אמארי, היא כנראה דמיינה, כי הקול ששמעה היה כל כך חלש, עד שאפילו נדמה שלא נשמע כלל.
אבל אמארי לקחה סיכון ובדקה מאחורי קיר הגדול של סוף בית הספר, כלום. אמארי חיפשה וחיפשה, אבל... הכל היה ריק, אחרי כמה רגעים הבינה שכולם כבר הספיקו לחזור לביתם.
"אנחנו כאן, מאחורייך" נשמע קול
פרק 3--- ימי אלו?
היא הסתובבה במהירות ואז נסוגה לאחור. זה היה... מן צל כזה, בועה של צל אפל... שממנה הגיע הקול. "אאהה! בועה מדברת!" צרחה אמארי.
"לא, לא, לא." חזר הקול " לא מצדדייך, מ א ח ו ר י י ך " היא הביטה לאחור, "אממ...." היא לא הבחינה בכלום, אבל.. לפתע ראתה אדם עומד, במסכת זאב וברדס (נער הזאב).
"אה, נבהלתי סתם" אמרה והמשיכה ללכת.
"היי, את" שמעה קול של נערה, "מה שמך?"
אמארי הביטה מסביבה, אבל ראתה רק את אותו אדם מקודם.
"יו, כאן, על העץ " נשמע הקו פעם שניה.
היא הביטה למעלה, נערה בעלת שיער כהה גולש, עד הברכיים לפחות, עם מסכת שועל שהסתירה את פניה ישבה על ענף (נערת השועל).
מתחת לאותו עץ, עוד מישהו, עם מסכת נמר, ישב וגילף אבן (נער הנמר ).
אמארי הביטה בריכוז על העץ פעם נוספת, אבל לא מצאה את החבר הרביעי. ביאוס קל החניק את גרונה. היא ידעה שהיא מדמיינת...
"את לא מדמיינת" נשמע קולה של הנערה על העץ.
אמארי נעצה בנערה מבט והתאמצה להתרכז...
"צהוב, גלידה, בריכה, חוף, כובע..." חשבה אמארי
"אה, הקיץ" אמרה הנערה על העץ "פשוט נורא "
אמארי הייתה מבולבלת לחלוטין.
"לא ענית לה" נשמע קולו של הנער המגלף.
אמארי הביטה בו ומבט שואל על פניה.
"היא שאלה מה שמך." הזכיר לה הנער.
"אה... א... אמ..אמארי " ענתה בהיסוס, מדוע הם רוצים את שמה?
"אז.." אמרה הנערה שעל העץ
"מצאנו אותך"
פרק 4-- יכולות? קסמים? איזה מן תעלול זה?
"מצאתם... אותי?" אמארי הביטה לכל הכיוונים, לראות אם הם דיברו על מישהי אחרת בעצם.
"כן, ואת באה איתנו"
אמארי ידעה שבית הספר במרחק כמה- דקות ממנה, אבל המקום היה כל כך... מוסתר. ספק אם מישהו ימצא אותה, וספק אם היא תמצא מישהו.
אמארי בעטה וצווחה כל הדרך, הזמן שנער מסכת הזאב סחב אותה בשק.
כנראה שהם הגיעו למערה כלשהי, כי אמארי הרגישה שהולך ונהיה חשוך.
"והוו! הגעתם!" נשמעה קריאה. הנער הרביעי! אמארי התאבקה והשתחררה מהשק, הנער הרביעי לא חבש מסכה של נמר, זאב, אפילו לא של שועל. לא הייתה לו מסכה.
"רביעית הזכרונות" לחשה אמארי .
"הבאנו אותה, אמארי, כמו שאמרת " אמר נער הזאב, "אמארי? " חזר האיש ללא-מסכה "לא, לא, לא! לא אמארי!! שוב פישלתם!" צעק בתסכול.
"לא" לחשה נערת- השועל, "תראה" היא הצביעה על אמארי , הנערה הרימה חפץ כלשהו, סתם חפץ? לא. אמארי הרגישה שכל גופה עולה למעלה, ושמוחה נשאר שם, למטה, בלעדיה.
"מעניין" אמר הנער ללא-מסכה "מה היכולת שלך?" שאל
"יכולת?"
|
|
