|
הרביעייה | פרק 2
|
31/07/2022 |
"קומי חמודה!" קראה אמא.
נבהלתי והתעוררתי בבלבול רב. השעון התקלקל? מה השעה? עכשיו ה1 בספטמבר? אנחנו באמת עזבנו את חיפה?
כל כך הרבה שאלות התרוצצו בראשי.
"מה קרה לשעון?" שאלתי ושפשפתי את עיני. נשארתי ערה כמעט כל הלילה בציפייה ובמתח.
"הוא נשבר כשסחבת את הארגז... אבל לא נורא! אקנה לך אחד חדש יעלצ'וק!" חייכה אמא ופתחה את התריס שיכנס אור לחדר.
"אני מתרגשת.." קראתי בחיוך. נו טוב, אני מודה! שמחתי להיות בהתחלה חדשה.
"תלכי להתארגן, שלא תברח לך ההסעה" התלוצצה אמא.
התחלתי להתארגן.
בעודי מסרקת את השיער נזכרתי בחלום שחלמתי בלילה. "וואי זה היה חלום מוזר!" מלמלתי לעצמי. "היה משהו עם מפקדה כזאתי ביער בדיוני... אבל מצד שני זה היה נראה כל כך מציאותי.." תהיתי.
הבטתי בנוף שנשקף מחדרי החדש. בדרך כלל אני רגילה לראות את המכולת השכונתית, את בית הכנסת, הכביש המוכר, האוטובוס שעוצר בתחנה מול הבית שלנו, הבניין שחברתי מיכל גרה בו...
במקום זה קיבלו את פניי גן שעשועים נטוש ועלוב למראה, ושביל... שביל ארוך מאוד... מעניין לאן הוא מוביל..
ירדתי במדרגות עם התיק המוכן, חטפתי ארוחת בוקר חפוזה, ומיהרתי החוצה להעלות אל האוטובוס.
"שיהיה לך יום נפלא יעלי!" חיבקה אותי אמי בחזית הבית.
עליתי על האוטובוס והגעתי לבית הספר.
שהגעתי לשער חבורה של נערות נתקלו בי. "שימי לב לאן את הולכת קטנטונת!" קראה לעברי אחת הבנות וגלגלה את עיניה. האחרות צחקו והלכו.
"קל זה לא הולך להיות.." מלמלתי לעצמי. לקחתי נשימה עמוקה, והתחלתי לצעוד.
את פניי קיבלו שורת בלונים בצבעי ורוד ולבן, אשר מכריזים על "שכבה ז' החדשה!"
"כמה מביכים ילדים בכיתה ז" לעגה לעברי נערה מכיתה י'. היא תקעה בי מבט כשראתה שאני מתלהבת מהבלונים והמשיכה ללכת.
"סליחה, את יודעת במקרה איפה זה כיתה ז'2 ?" שאלתי את אחת המורות התורניות שחילקו צמידים בכניסה.
"בקומה השנייה ליד הספרייה, חמודה". אמרה לי המורה בחיוך רחב.
עליתי במדרגות. הגעתי לקומה השנייה. חשוכה כולה. מסדרון ארוך. כיתה אחת בודדה מול הספרייה, ושורה של לוקרים סגולים.
"איזה קומה מוזרה.." חשבתי לעצמי ככל שצעדתי יותר.
פתאום... משהו קפץ עליי! או, ליתר דיוק, מישהו.. |
|
