היה היתה פעם מיקמקית חמודה… וקראו לה סטיבי… יום אחד היא התחילה לכתוב יומן… הנה מה שכתבה עד עכשיו: סטיבי, קומי! אמרה אמא. אני קמה! אמרתי לה. אוףףףף. אין לי כח ללכת היום לבית הספר… חשבתי. סטיבי, בואי! אמרה אמא. מהר התחבאתי מתחת לשמיכה, ושתקתי. עוד צעקות הגיעו מכיוון המטבח. אוףףף! שכחתי, בסופו של דבר אני אצטרך ללכת לבית הספר החדש. לפחות המיטה שלי אותה מיטה… חשבתי בליבי. עברה חצי שעה ועדיין לא מצאו אותי… אבל אני רוצה לחכות לפחות שעה! רק כדי להיות בטוחה.
שעתיים עברו ואני עדיין מתחת לשמיכה! נראה לי שאני כבר אצא מכאן, חם לי…
