|
למיקשימה החודשית - זהירות בדרכים
|
27/12/2022 |
מה קורה מיקמקים? כאן יעל88990! (או בשמי האמיתי: "נועה") כן, כפי שראיתם זו גם היצירה הראשונה שלי וגם מיקשימה חודשית... אז יש לי סיפור לספר לכם לפני שנתחיל עם המיקשימה, אז הוא הולך ככה: אתם מכירים את בוני20087? אז זאת אני. צוות מיקמק סגרו לי את המשתמש, וכמה שניסיתי ליצור איתם קשר, לא הצלחתי. במקרה היה לי כבר מלפני זה את המשתמש הזה. הוא אומנם היה די גרוע אבל אמרתי לעצמי: "מה אני אפסיק לשחק מיקמק עכשיו? ברור שלא! אני אסתפק במה שיש ואשתמש במשתמש הזה!" וככה עשיתי. הדברים היחידים שאני קצת מבואסת מהם בזה שאין לי יותר את המשתמש הקודם הם: זה שהייתה לי קהילה מוצלחת, זה שבמיקמק 2 היה לי בלאסטר מתנות וזה שבמיקמק 2 היה לי מנוי. טוב אם תרצו שאני אמשיך בסיפור תכתבו בתגובות: "אני רוצה עוד" וזהו בואו נתחיל במיקשימה!
.............................טטטטטטטטטט..........................
סיפור המיקשימה:
פרק 1:
יום אחד הלכתי לבית ספרי, הייתה זו עוד הליכה רגילה כמו כל יום... אבל אז ראיתי משהו ששינה את חיי.
פרק 2:
כשהגעתי למעבר החצייה הקרוב לבית ספרי, ראיתי את ילדי המשמרות זה"ב משחקים בטלפון ומשוחחים, ואינם מסתכלים כלל על הילדים החוצים ועל המכוניות.
פרק 3:
ראיתי ילד קטן חוצה את הכביש ללא להסתכל לא ימין ולא שמאל, ואפילו משמרות הזה"ב לא שמו לב אליו כלל וכלל.
פרק 4:
באותו הרגע ראיתי משאית נוסעת ומתקרבת אל הילד הקטן, והפעוט אינו ראה את המשאית כלל. הבנתי שכנראה גם הנהג אינו רואה את הילד, ואז, קרה הנורא מכל...
פרק 5:
באתי לקרוא לילד הקטן, אבל החלטתי שפשוט ארוץ אקח אותו ואחזור למדרכה. אבל לא הספקתי כי כשבאתי לרוץ, זה כבר היה מאוחר מדי...
פרק 6: שמעתי צרחה, חריקת מכוניות ודם הותז לכל מקום.
פרק 7:
נבהלתי והתחלתי לבכות, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי תאונה. ילדי משמרות הזה"ב נבהלו נורא וצרחו, ואני מרוב בהלה התחלתי לצרוח עליהם: "תראו מה עשיתם!!! תסתכלו!! תבינו מה אתם!! כן אתם!! עשיתם!!! ילדי משמרות הזה"ב התחילו לבכות, מסביבנו הצטופפו המוני ילדי כדי לראות מה כל הבהלה, ומיד כולם התחילו לבכות.
פרק 8:
חייגתי את ספר הטלפון של מד"א: "101" וחיכיתי למענה, כשענו הברתי בדיוק מה קרה. כעבור מספר דקות, הגיעו ניידת משטרה וניידת אמבולנס, פינו את גופתו של הפעוט ונסעו.
פרק 9: כשחזרתי מבית הספר סיפרתי להורי מה התחולל ליד בית ספרי בבוקר, הם ניסו להרגיע אותי ובאמת קצת נרגעתי, אבל עדיין הייתה לי טראומה.
פרק 10:
בערב בחדשות סיפרו על כל מה שהתחולל הבוקר, ואני צפיתי, בידיעה על כל מה שקרה. לשמחתי הרבה, גיליתי שהצליחו להציל את הילד. מיד קפצתי מהספה בשמחה וכמעט צרחתי מאושר.
פרק 11:
מאז, חייתי באושר ובעושר עם קצת טראומה של חציית כבישים, אבל בכל זאת באושר עד עצם היום הזה.
..........................טטטטטטטטטטטט........................
אני מזכירה שהסיפור הזה הוא בכלל לא סיפור אמיתי, זה משהו שהמצאתי.
וזהו, ניפגש ביצירה הבאה! ביוש!
|
|
