קהילה - היצירות של אברמסון1
|
|
|
|
|
~תווי מנגינה~ עונה 1 פרק 3- נוגדן~
|
02/04/2023 |
*לפני שאני מתחיל בפרק השלישי מוזמנים לצפות בפרק הקודם:
תווי מנגינה עונה 1 פרק 2
פיו של סי נפער,
"סול את- מה זה היה?"
"אני- אני לא יודעת... זה היה כאילו משהו השתלט עליי..., איזה פרץ ביטחון או משהו כזה..."
השיבה לו סול.
שלושה שבועות חלפו מאז היום הראשון של סול בבית הספר. היא הייתה רגילה לרעל שהשתלט עליה, ביומה הראשון בבית הספר התעלפה, ומביך מכך, על נער מכיתתה, שעורר רגש מוזר בלבה של סול. ביום הראשון עוד משהו השתלט עלייה. לא היה ברור לה מה, סוג של פרץ ביטחון כזה. היא לא ידעה בוודאות מה היה, ולכן על סמך הפרטים שהיו לה עליו קראה לו "נוגדן", הנוגדן לרעל המשתלט עלייה לפעמים. ביום החמישי שלה בבית הספר, הסתחררה כל היום, ההצקות של בריטני הדהדו לה בראש. היא לא הצליחה להתרכז. ביום השמיני שלה בבית הספר הנוגדן חזר לפעולה, היא קבלה אנרגיה וביטחון, ונגשה אל הלוח לפתור תרגילים, למרות הלגלוגים של בריטני.
וכך חלפו להם ימים וימים..
ואז הגיע השבוע השלישי בעיר החדשה. בבית הספר החדש, ובביתה החדש.
"מתוקה, ארוחת הבוקר מתקררת" אמרה אמה.
"אני באה" צעקה סול בעייפות בעודה רצה לשולחן עץ האלון. היא צפתה לארוחת הבוקר הרגילה שלה. אבל במקום ביצת עין, ירקות, ומיץ תפוזים, הופיעו על השולחן שלושה מאפים חמימים. "ארוחת הבוקר נמצאת על השיש מתוקה, המאפים הם לבית הספר, אל תשכחי לקחת אותם" אמרה אמא.
סול חייכה. "תודה אמא, אין עלייך"
היא לקחה את ארוחת הבוקר מהשיש הלבן והבוהק אל שולחן עץ האלון. היא חתכה את ביצת העין, הוסיפה מלפפון למזלג, ונהנתה מכל ביס. לבסוף שתתה את מיץ התפוזים והכניסה את המאפים לתוך תיקה.
איך כשנגעה במאפים ראתה משהו מוזר..
"היי חנונית, מה הבאת, מאפים?" אמרה בריטני בלגלוג.
סי נגש לעזרתה של סול "מה את רוצה, בריטני?" שאל.
בריטני חטפה לסול מהיד את המאפה, הפילה אותו על הרצפה ודרכה עליו עם נעלי העקב הלבנות והנוצצות שלה.
סול חזרה לראות את ההווה. היא התחילה לחבר את חלקי הפאזל. היא ראתה חיזיון. היא התלבטה עם לקחת את המאפים לבית הספר.
לבסוף החליטה לקחת את המאפים ולהזהר ממה שבריטני סמיילז, מלכת הכיתה, יכולה לעשות.
צלצול לכניסה לכיתות נשמע, כל תלמידי בית הספר נכנסו לכיתותיהן. דלת הכיתה של סול הייתה לבנה ומצוחצחת. סול באה לעבור דרכה. אך כמובן, בריטני הייתה חייבת להציק. היא חסמה את סול ולא נתנה לה להכנס. "נו נו נו, מה קרה? למה את לא נכנסת לכיתה ישנונית?" שאלה. "בריטני.. בחייך, תני לי להכנס"
בריטני זייפה היסוס. "בואי נחשוב.., לא." חייכה.
סי עמד ליד סול. הוא חזר ממגרש הכדורסל.
"מה הולך פה?" שאל.
"בריטני.. זה מה שהולך פה.." אמרה סול.
נמאס לה. הגוף שלה התמלא באנדרלין. זהו זה. הנוגדן החל להשפיע. היא הרגישה איך האנרגיה זורמת בעורקיה. "את לא הולכת להכנס לכיתה הזאת בזמן הקרוב מתוק-" התחילה בריטני לדבר.
אך לפני שהספיקה לסיים את המשפט,
סול דחפה אותה על הרצפה. "תפסיקי כבר! אומרים לך להפסיק! זה מציק, למה את עושה את זה?!, זה נעים לך לראות אותי סובלת?!" הנוגדן השפיע על סול יותר מדי.
היא לא נהגה להתנהג באלימות.
בריטני יללה בתסכול. סי היה מופתע. הבנות האחרות שעזרו לבריטני לחסום את דלת הכיתה נבהלו וצעדו צעד אחורה. "מה קרה?, אתן מפחדות?" שאלה סול בביטחון חזק. "סול! מה זה צריך להיות", מחנכת הכיתה, עמדה מאחוריה והבחינה המומה במתרחש. "גשי מיד לחדר המנהלת" צעקה.
סול הלכה לחצר בית הספר. "אוי לא.. אוי לא... מה עשיתי..." סול הכריחה את עצמה לא לבכות. היא הובכה מספיק בשבועות האחרונים.
הנוגדן סיים להשפיע כנראה, כי סול הרגישה איך הרעל זורם בה. תמונותיה של סול דוחפת את בריטני בבריונות הדהדו בראשה. "מה קרה? אתן מפחדות?" מילותיה הביריוניות של סול הדהדו בראשה.
היא השתעלה, הרעל השתלט עליה, והפעם יותר מדי חזק. היא כבר לא ידעה עם הנוגדן פועל לטובתה. היא כבר לא ידעה מי היא. הרעל התחזק מרגע לרגע. עם כל שיעול של סול. השיעולים לא פסקו, סול הסתחררה. הפעם היא לא סתם התעלפה. היא אבדה הכרה.
לא.. לא.. זה לא יכול לקרות שוב.. זה לא יכול לקרות שוב.. חשבה לעצמה סול בערפליות.
סול פקחה את עיניה במיטתה הרכה. האם היא באמת בביתה?. על הארונית הקטנה שהונחה לצד מטתה הוגשו תה ואחד מהמאפים שאמה של סול אפתה לה לבית הספר. אמה של סול ישבה בקצה המיטה. "הו, מתוקה שלי. התעוררת!" שמחה כל כך. "מה קרה? לכמה הזמן אבדתי הכרה?" שאלה סול. היא חשבה שנרדמה לארבעים דקות או שעה.
אך מסתבר שאבדה את הכרתה להרבה יותר ממה שחשבה.
אמה נאנחה. "לצערי הרב, ליומיים.. דאגתי לך כל כך..".
"אוי לא.." התחפרה סול מתחת לשמכתה כשנזכרה מה קרה. "אני אני... דחפתי מישהי.." התביישה סול.
"הבנתי את זה.. דברתי עם מנהלת בית הספר והמחנכת שלך.. נדבר על זה איתן בשיחות ההורים" אמרה אמה.
"אני חייבת לדבר איתך על משהו אמא.." אמרה סול.
"אני כאן בשבילך, מתוקה שלי"
סול חשבה איך להתחיל. אך כשחשבה במילים על מה תאמר לאמה, התחילה לפחד מלהגיד זאת בקול.
ולכן הכחישה.
"אהמ.. המאפים שלך היו ממש טעימים.." אמרה סול
"אני שמחה לשמוע שסיימת לפחות אחד מהם. אכין לך מאפים כאלה גם לשבוע הבא." אמרה אמה.
"שבוע הבא?" שאלה סול בבלבול
"איזה יום היום?"
"שלישי" אמרה אמה של סול.
"אז יש גם את רביעי וחמישי" אמרה
"מתוקה, אני מטצערת.. אבל את תאלצי להשאר בבית עוד כמה ימים למנוחה.."
סול נאנחה. מאז שעברה לעיר רק הובכה, נפגעה, התעלפה, אבדה הכרה, התאהבה. מה עוד כבר יכול לקרות? איך המצב יכול להיות גרוע יותר?
את זה נגלה בפרקים הבאים...
זה במקום השת"פ הסודי :) |
|
|
|
|
|
180
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19/04/2023 09:26 |
פנטזיה31 |
5
|
אתה כותב מדהים:))
תמיד שאני מנסה לכתוב סיפור זה יוצא טוב ואז אני הורסת את העלילה איכשהו-_-
אתה צריך לפרסם את הספר הזה!! חח
אולי בווטפאד או איך שלא קוראים לזה |
|
|
|
|
|
03/04/2023 10:58 |
מהממתXDX |
4
|
מדהיםם
באלי עוד פרקק |
|
|
|
|
|
02/04/2023 21:57 |
פנפן11שירה |
3
|
יואווו איזה מתחחח!!!
מחכה ממש לפרק הבא!!!
אתה ממש סופר מעוווולה!!
❤️ |
|
|
|
|
|
02/04/2023 18:45 |
בועות7 |
2
|
איזו כתיבה מדהימה! סיפור יוצא דופן שמאוד אהבתי.
אני ממש במתח, מחכה לפרקים הבאים |
|
|
|
|
|
02/04/2023 18:05 |
קטנטונת901 |
1
|
|
אווו מתח... מחכה לפרק הבא❤️ |
|
|
|
|
|
|
|
