קהילה - היצירות של נעהקירל88
|
|
|
|
|
לכתב אורח- הכל לטובה
|
14/07/2023 |
00:43
היי לכולם,
אז משהו אחר מהספיישל כאן בקהילה שלי, רציתי להשתתף בפעם האחרונה בכתב אורח.
הסיפור ארוך אבל בהחלט שווה קריאה!!
אתגעגע למקום לכתוב (:
__________________________________
פרק 1:
צלצול.
נכנסתי ראשנה לכיתה והתמקמתי בקצה. נצמדתי לקיר והשענתי את הראש על השולחן, צופה בשאר הילדים נכנסים. בדרך כלל הם לא כאלה ממושמעים, אבל היום זה היום.
המנהל נכנס בליווי המחנכת, "שלום לכולם, נא לשבת". המנהל אצלנו די מאיים אם לומר את האמת, ככה שכולם ישבו במקומות בזריזות ובהו במנהל בציפייה.
"כפי שאתם יודעים, מחר בבוקר יתקיים 'הכשרונות הנסתרים' שאני מאמין שכולכם חיכיתם לו". הוא לגם כמה לגימות קולניות מהקפה שלו לפני שהמשיך וילד אחד רטן בשקט, אבל אני שמעתי אותו. "אני יודע שכולכם עבדתם מאוד קשה, ואני מאמין בכולכם שתהיו לנו לגאווה גדולה. אז במקום להמשיך לקשקש, אסביר לכם את הלוז של מחר, קצר ולעניין. תשע בבוקר ההסעה יוצאת מהיציאה מהעיר כי הצוות צריך לאסוף את כל החפצים שישמשו אתכם בהמשך היום. זאת אומרת שההסעה בתשע נוסעת! ואין דבר כזה לחכות" הוא תקע בילדה שהתנדנדה על כיסא מבט מאיים. "את המשך הפרטים תקבלו על דף נפרד בהמשך היום. יום טוב לכולם". "ולא לשכוח ללבוש לבוש חם! מחר מזג האוויר יהיה קר ולא לטובתינו" הוסיפה המחנכת.
אחרי כמה שעות הסתיימו הלימודים וכולם מיהרו הביתה.
רצתי אל האוטובוס שכבר עמד בתחנה וישבתי מתנשפת במקומי, שמחה שהספקתי. ככה אוכל להגיע בזמן הביתה ולהתאמן על מה שאציג, שילוב של נגינה בכינור עם שירה של מיקסים שונים.
הגעתי הביתה וזרקתי את התיק ברישול על הרצפה, החזקתי תפוח אדום בפי וסגרתי את החדר.
פרסתי את התווים ואת מילות השיר והתחלתי להתאמן.
אני חייבת להצליח לזכות ב5000 שקל האלו.
אני חייבת בשביל אנה.
פרק 2:
התעוררתי לקולו המרעיש של השעון מעורר וישר קפצתי ממיטתי. בעודי מצחצחת שיניים הבטתי על השתקפותי במראה. אולי אני לא באמת בנויה לזה? תהיתי לעצמי.
קולות של ילדים לועגים מכיתתי הדהדו בראשי.
לא.
אני התאמנתי קשה במשך חודש שלם, ואני אצליח.
אני חייבת להצליח.
הנפתי את ידיי בביטול כדי לסלק את ההשמצות של ילדי כיתתי מראשי.
אני עוד אוכיח להם שאני לא סתם קורבן אומלל של השמצות, אני יותר מזה.
התארגנתי, התאפרתי איפור קליל ואכלתי משהו קטן.
עם הביטחון שצברתי וחיוך על פני חבשתי את כובע הצמר והצצתי מהחלון. אוף, יורד גשם. גררתי את המטרייה מהחדר. "ביי אמא!" צעקתי. לאחר כמה רגעים נשמע קול חלוש מהקומה העליונה, "להתראות אגמי מתוקה, אני מאמינה שתצליחי".
יצאתי מביתי ופתחתי את המטרייה.
רצתי אל תחנת האוטובוס כדי להסתתר הייטב מהגשם. התחנה הייתה ריקה.
האזנתי לצלילי טיפטוף הטיפות על המטרייה שלי והצצתי בשעוני. 8:15. הקדמתי בחמש דקות.
לאחר כמה דקות שנדמו כנצח, שמעתי את מנוע האוטובוס מתקרב. התקדמתי לעבר הכביש וסימנתי לנהג בידי כדי שיעצור. מבטינו נפגשו. הנהג הזקן הסתכל עליי במבט מהסס, כאילו בא לעצור לי, אך לבסוף לבש ארשת פנים חתומות ונסע. "חכהההה!!!" צעקתי ונופפתי בידי לאוטובוס המתרחק במהירות. "חכה".
אוי לא. אוי לא. אוי לא.
"לא לא לא לא" מלמלתי. בבקשה שזה סיוט.
הסתכלתי בטלפון שלי לראות האם צריך להגיע אוטובוס זהה ובגלל זה הנהג לא עצר לי. הבטתי במסך והרגשתי איך דמעות מבצבצות מזווית עיניי. זה היה האוטובוס האחרון.
אחרי דקה של בהייה במסך נשברתי ופרצתי בבכי. כל כך רציתי לנסות לזכות בכסף בשביל שאוכל לקנות לאנה את המתנה שהיא כל כך רצתה. ישבתי על המדרכה הרטובה והשארתי את המטרייה על הספסל, לא היה לי אכפת שאני נרטבת לחלוטין מהגשם.
אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם עד שגררתי את עצמי בחזרה הביתה. השארתי את המטרייה על הספסל בתחנה.
נכנסתי הביתה, משאירה עקבות של טיפות אחרי.
נכנסתי למקלחת בשקט ובכיתי. הייתי כל כך מבואסת שבגלל דבר כזה שטותי הכל נזרק לפח. אני גרה במקום שהוא רחוק מהבית ספר, לא כמו שאר הילדים שגרים קרוב. יש לי אוטובוס שמגיע רק פעם בשעתיים.
אחרי שיצאתי והתלבשתי ניגבתי את הטיפות שהשארתי על הרצפה ועליתי לחדר העבודה של אימי. דפקתי בדלת והיא פתחה לי מופתעת. "אגמי? מה את עושה כאן?" שאלה בבילבול ואני התחלתי להסביר לה מה קרה. "איזה נהג זה היה? שאול או מוטי? הם עוד ישמעו ממני..." "אף אחד מהם אמא" עניתי לה. "זה היה נהג זקן. נראה לי שהוא חדש..." אמא הנהנה. "טוב מאמי שלי. מותר לך לבכות, תדעי שאני מבינה אותך לחלוטין" היא חיבקה אותי וזה גרם לעיניי לצרוב. "אני הולכת לחדר" עניתי בקול צרוד. היא הנהנה ואני צעדתי בכבדות לחדרי, סוגרת את הדלת בדממה.
צנחתי על מיטתי והרגשתי איך עיניי הנפוחות נעצמות.
ולאט לאט,
נרדמתי.
פרק 3:
כשהתעוררתי השעון בטלפון הראה 14:22. בדקתי אחר הודעות חדשות, כמובן שאף אחד לא הרגיש בחסרוני, אבל התרגלתי.
ישבתי על קצה המיטה. הייתי צריכה חברה לדבר איתה, ובגלל שלא ממש הייתה לי כזאת החלטתי לבקר את החברה הכי טובה שלי (והיחידה, לצערי) אנה, או איך שאני קוראת לה- אן. אחרי שהתלבשתי בג'ינס ארוך ופוטר שגדול עלי ב2 מידות לפחות, רק בגלל שאני אוהבת, דפקתי בחדר העבודה של אימי. "אמא? אני הולכת לבקר את אן. למסור לה משהו?" "כן אני צריכה שתעבירי לאבא שלה את הקופסא הזאת, הוא ביקש, היא לא כבדה. תוכלי לקחת אותה בבקשה?" שאלה. "בטח אמא" עניתי ולקחתי מידיה את החבילה. יצאתי החוצה וראיתי שכבר הפסיק הגשם, אך עדיין היה קר. עליתי על אוטובוס לכיוון בית החולים. כשהגעתי כבר ידעתי בעל פה לאן אני צריכה ללכת כדי להגיע לאנה. עברתי על פני הרופאים שכבר מכירים אותי וחייכו לי בחביבות, ואז הגעתי לחדרה של אנה. אחות ניגשה אלי. "את חברתה של אנה נכון? כרגע היא מתאוששת מטיפול שהעברנו לה אך תוך 10 דקות תוכלי להכנס" הנהנתי בתודה וחיכיתי בעמידה. הסתכלתי מסביבי וראיתי את כמות הילדים במחלקה. כבר הייתי אמורה להתרגל לעניין אבל זה בהחלט העציב אותי כל פעם מחדש. בעודי מחכה, דני, ילד קטן שאנה הכירה לי במחלקה חייך אלי חיוך מתוק שצבט לי בלב. לחשוב שיכול להיות סיכוים גבוהים שיום אחד דני הקטן כבר לא יהיה פה. הושטתי לו סוכריה קטנה שמצאתי בכיס הפוטר שלי והוא חייך חיוך מתוק והלך.
לאחר כמה דקות האחות קראה לי להכנס. ראיתי את אנה הרזונת שוכבת במיטה כל כך גדולה עם המון מכשירים. התרגלתי לראות אותה ככה אבל היא הייתה בשבילי כמו אחותי הקטנה, אני הייתי בת 16 והיא 13. היה לי קשה לראות אותה כך כל פעם מחדש. "היי אן", התקרבתי וראיתי שדמעות נזלו על לחייה, והיא מיהרה להסתיר אותן. ניגבתי את לחייה עם אגודלי, חייכתי ונשקתי לה על לחייה. "איך את?" שאלתי. "בסדר עד כמה שאפשר" היא חייכה אליי חיוך רפה. "אז מה גימ, לא היית אמורה להיות היום בכנס הגדול שסיפרת לי עליו?" שאלה אנה. "כן... זה סיפור ארוך" עניתי בעייפות. "טוב. יש לי את כל היום לשמוע סיפורים ארוכים" קרצה לי. סיפרתי לה את כל מה שהיה. "טוב, לפי אכפת מכסף מטופש? יש לך הכל גימ" חייכה אליי. הנהנתי וחייכתי לה חיוך עצוב. לא רציתי לספר לה בשביל מה רציתי לזכות. רציתי לקנות לה את הפאה שהיא חלמה עליה. בלונדינית ארוכה ויפה. היא סיפרה שאם הייתה לה כזאת, היא הייתה קולעת 2 צמות ארוכות ויפות. "טוב, למי אכפת ממני. מה איתך אן? את ניראת תשושה" אמרתי לה בשביל שלא תנסה לנחש למה רציתי את הכסף. "אה, את יודעת. כל הכימו הזה מעייף". "ראיתי שבכית לפני שבאתי" אמרתי לה. "יש גם רגעים כאלה" ענתה ולא הרחיבה. "אני מאמינה שיהיה בסדר אן. באמת. את חזקה ואת תצאי מזה" "המצב... לא ממש משתפר גימ" לחשה לי. "כבר קשה לי להאמין שאצא מזה" חייכה לי בעצב. "אל תדברי ככה" נזפתי בה. אני שונאת שהיא מוותרת ככה. אני מבינה אותה לחלוטין, סרטן זה מחלה מאוד קשה אבל אני פשוט לא מוכנה לדמיין מצב אחר שבו לא תנצח את המחלה הזאת. אחרי דקה של שתיקה אנה אמרה לי "את יודעת, הלוואי והייתי יכולה להיפגש איתך לא רק כאן בתוך הבית חולים". "אני מבטיחה לך, זה עוד יקרה" הבטחתי לה והיא חייכה מרוצה. "אה אן, אמא שלי העבירה את החבילה הזו לאבא שלך. תוכלי לתת לו כשהוא יגיע?" שאלתי והנחתי את החבילה על שולחן קטן שמונח לידה. "אה, בטח" ענתה. "מה יש בתוך החבילה?" שאלה אותי. "אין לי מושג" עניתי לה. "אני עדיין חושבת שאמא שלך ואבא שלי מנהלים רומן סודי" צחקה אנה. צחקתי בתגובה. אמא של אנה נפטרה אחרי שילדה את אנה, ואבא שלי נפטר בתאונה כשהייתי בת 5. תמיד רצינו לשדך בניהם כדי שבאמת נהיה משפחה. "טוב, זה באמת יכול לעבוד אם ננסה" צחקתי. "כן!" ענתה אנה בהתלהבות.
המשכנו לצחוק ולדבר ואז רופא נכנס לחדר. "היי. אנה צריכה לעבור עוד כמה בדיקות. תירצי לבוא מחר?" שאל אותי הרופא. "בטח. אבוא מחר" הבטחתי לאנה. היא הנהנה לי בלי חיוך וחיבקתי אותה בעדינות. "יהיה בסדר" לחשתי לה. "את הגיבורה שלי". היא הנהנה ואני יצאתי. עוד פעם עלה לראשי המחשבה שלא אצליח לקנות לאנה את הפאה שהיא חלמה עליה, ונתקפתי עצב.
כשהגעתי הביתה אימי פתחה לי את הדלת וחיבקה אותי חזק. "אמא? קרה משהו?" שאלתי והסתכלתי בפניה המבוהלות. היא ניסתה להסביר לי וכשלא הצליחה, הושיטה לי כתבה חתוכה מעיתון. הסתכלתי עליה ואז הסתכלתי על העיתון. הקראתי את מה שהיה כתוב: "היום, בשעה 8:33 בבוקר, התפוצץ... אוטובוס קו 24." כעת קולי רעד. "נמצאו 4 הרוגים ו6 פצועים במצב קשה. אין זכר לנהג".
פרק 4:
הבטתי על אימי המומה, ואז שוב על הכתבה. לאחר שתיקה ארוכה אימי שאלה "זה היה האוטובוס שפספת". אני לא יודעת אם היא שאלה או אמרה אז הנהנתי. "אני לא מאמינה שיכלתי... לאבד אותך" היא דמעה ואני חיבקתי אותה חזק. עדיין הייתי המומה. "אמא, הוא ידע". היא הסתכלה עליי במבט שואל. "הנהג הזקן. הוא ידע שזה הולך לקרות. בגלל זה הוא לא עצר לי" אמרתי. "את לא חושבת שזה רק צירוף מקרים?" שאלה אימי. "לא" עניתי. "אחרת איך תסבירי את זה שהנהג נעלם לחלוטין? הם לא מצאו לו זכר כאילו לא היה שם" הוספתי בעודי ממשיכה לקרוא את הכתבה. "אני באמת לא יודעת" אמא ענתה לי ונאנחה. התחלנו להירגע ולעכל את מה שקרה. "העיקר שאת בריאה ושלימה" חייכה אליי אמא ונשקה לי על לחיי. חייכתי לה והלכתי לחדרי.
באותו הלילה חלמתי על האיש הזקן. הוא חייך אליי חיוך מלא קמטים ונעלם בהבזק של אור. את החלום הזה החלטתי שלא אספר לאיש. הוא יהיה הסוד הקטן שלי.
כשקמתי בבוקר הרגשתי ברת מזל. פתאום הבנתי את המשמעות של החיים ואיך כל אחד עלול לאבד אותם בכזו קלות. קמתי לצחצח שיניים כשאימי באה ואמרה עם חיוך "אגמי, יש לי חדשות טובות!" "מה החדשות?" שאלתי עם חיוך. "המשפחה החליטה להפתיע אותנו ולהקדים את הטיסה בחודש!!" מחאה אמא כפיים בהתלהבות. "איזה יופי!!" חייכתי. "אז... אין לי בית ספר היום נכון?" "ניסיון יפה חתלתולונת אבל הם יגיעו רק בעוד 5 שעות. תלכי לבית הספר ואני אבוא לשחרר אותך מוקדם היום" ענתה לי. "אווווקיי" עניתי והלכתי להתלבש לבית ספר.
ההסעה שלי הגיעה לבית ספר בול ב8:10 כך שלא איחרתי. שאר היום התנהל רגיל, אבנר גנב את ארוחת הבוקר שלי, ונסה קישקשה על השולחן שלי "ילדת כאפות" עם האודם שלה, ואורי משך לי בצמה - ולא בקטע טוב. ב12:00 אמא באה לקחת אותי. היא נאנחה כשסיפרתי לה את מאורעות היום הרגילים. "עוד שבועים זה נגמר אגמי. שנה הבאה את תעברי לבית הספר החדש שפתחו ליד הבית ויהיה לך טוב" חייכה אמא. "אני כבר מחכה לעוף משם" עניתי לה. היא ליטפה את ראשי בחיבה ואנו נסענו לשדה התעופה לקבל את המשפחה מצד אמא. כשהגענו התחבקנו והתנשקנו עם המשפחה. "מונשרי! כמה גדלת!" חייכה אלי דודתי מרי. "עכשיו אני חושבת שהמתנה שקניתי לך כבר לא לגילך...חבל" ציחקקה. הרגשתי שהיא מתבאסת. "כל דבר שאקבל ממך אוהב" הבטחתי לה. "הו! מונשרי" חייכה אליי סבתי. "הו, בונג'ור גרנד מאר" חייכתי לסבתי. "קניתי לך ממתקים בדיוטי פרי" אמרה לי בצרפתית והושיטה לי קופסת ממתקים. "מרסי" עניתי לה.
נסענו כולנו למלון בו הם ישהו בזמן הקרוב מכיוון שהבית שלנו לא יוכל להכיל את כולם. "תירצי להישאר איתי במלון?" שאלה מרי. היא ידעה עברית מושלמת ככה שלא הייתי צריכה להתאמץ לדבר איתה בצרפתית. "ברור!" עניתי ושאלתי את אימי במבט אם זה יהיה בסדר והיא הנהנה לחיוב. בערב מרי הושיטה לי את המתנה. "זכרתי אותך קטנה הרבה יותר! באמת גדלת מאוד". טוב, עברו 4 שנים ובאמת התבגרתי מאז. גבהתי, שיערי השחור ארך וכעט מגיע לי עד הישבן, גופי קיבל צורה של אישה וכבר לא של ילדה, והייתי מאופרת מה שהוסיף למראה שלי עוד שנה שנתיים. "אל תדאגי, אני בטוחה שהמתנה נפלאה" חייכתי. המתנה הייתה גדולה, מה שעורר את סקרנותי. פתחתי את העטיפה וגיליתי בובה צרפתייה בגודל של ילדה בת 5, עם שלל בגדים וטכשיטים, לבובה הייתה שיער אמיתי עד הכתפיים, והיא הייתה כל כך... יפה. "ואו מרי, היא כל כך יפה" עניתי לה. "זכרתי שבביקור הקודם שלי היה לך אוסף ענק של בובות, אני מניחה שכבר אין לך אותם". הנדתי בראשי בחיוך מתנצל. מסרתי את כל הבובות למשפחות נזקקות. "אין דבר, תוכלי למכור את הבובה" הציעה מרי. "היא שווה בישראל לפחות 5500 שקלים. היא בובה איכותית מאוד". 5500 שקלים? חשבתי לעצמי. מיד נדלקו עיניי. "את בטוחה שזה בסדר שאמכור אותה?" שאלתי. "כמובן! הרי אני לא רוצה שהבובה תשב ותצבור אבק, לא ככה? אני מעדיפה שתהני מהמתנה, ואם תצטרכי למכור אותה ולקנות דבר אחר שאת אוהבת אז למה לא?" ענתה לי. הודתי לה אינספור פעמים.
אני לא מאמינה.
אולי אצליח לקנות לאנה את הפאה למרות הכל!
כל היום הייתי בהי, עם אנרגיות טובות ומצב רוח מרומם.
המצב לא אבוד אחרי הכל.
פרק 5:
שבועיים אחר כך נפרדנו מהמשפחה, שחזרה לצרפת, ואני בכל הזמן הזה המשכתי להתמיד בביקוריי אצל אנה בבית החולים, שומרת על סודי. מצבה בהחלט ירד והיא נחלשה כל כך. אני כל כך מפחדת שהיא תמות... לא. היא חזקה. אני מאמינה בה שתצליח. "אל תוותרי" אמרתי לה בביקורי האחרון. "את חייבת להמשיך לפתח תקווה. רק ככה תשרדי".
היום הלכתי לבית החולים אל אנה. ישבנו ושוחחנו ואני הבטתי במגזין שמונח לידה, בו היא הייתה מסתכלת על הפאה. "אני יכולה להסתכל במגזין הזה אן?" שאלתי אותה בתמימות. "בטח" ענתה לי חלושות. לקחתי את המגזין, וכשעצמה את עיניה לרגע, צילמתי את העמוד בלי שתבחין. החזרתי את המגזין למקומו. המגזין הזה נועד לחולי סרטן, זאת אומרת שהפאות שהיו שם מתאימות לגילה הצעיר של אנה ולא הייתי צריכה לחשוש שיהיה גדול. לפתע נשלחה אליי הודעה אנונימית. "היי, בקשר לבובה. אשמח לקנות אותה. אני מוכן לשלם עליה 6000 שקלים". קראתי בעיניים פעורות את ההודעה שוב ושוב כדי לוודא שהבנתי נכון. "הכל בסדר?" שלה אנה. מהר אילתרתי שקר לבן. "אמא שלי אמרה שהתפוצץ אצלנו צינור במטבח והיא זקוקה לעזרתי. אני מוכרחה ללכת" עניתי לה. היא הנהנה ולא היה נראה שחשדה. נשקתי לה והלכתי בזריזות. "כן, אני מוכנה. מתי תוכל להגיע לקחת אותה?" "עוד שעה". "אין בעיה, ניפגש עוד שעה".
לאחר שעה הכסף היה בידי, פני קורנות מאושר. אימי הסיעה אל הכתובת שצילמתי מהמגזין ולאחר חצי שעה הפאה הייתה בידי.
מחר אנה תהיה מאוד מאושרת, חייכתי לעצמי. ועוד נשאר לי 1000 שקל לעצמי!!
הכל הסתדר לטובה.
פרק 6 ואחרון:
למחרת הגעתי אל אנה. היא הייתה במצב קשה והועברה לחדר אחר. נכנסתי עם הקופסא והיא בהתה בי. היא הפכה לחיוורת מאוד מאז אתמול ודאגתי לה. אימי נשקה על ראשה. "שלום אנה מותק, מה שלומך?" אנה לא ענתה, היא חייכה חצי חיוך קלוש. חיבקתי אותה. ידעתי שזה שהעבירו אותה לחדר אחר הוא לא סימן טוב. "קניתי לך מתנה שאני יודעת שתאהבי" חייכתי אליה. ראיתי שהיא לא במצב פיזי לפתוח את המתנה. "שאפתח לך?" שאלתי והיא הנהנה הנהון קטן ולא מורגש, אבל הבחנתי בו. ישבתי לידה ופתחתי מולה את המתנה. פתחתי את האריזה וחשפתי את המעמד של הפאה, עם הפאה. ואני ואימי הבטנו באנה. היא בהתה בפאה, המומה, ולאחר כמה רגעים פרצה בבכי. חיבקתי אותה והנחתי את הפאה על ראשה בעדינות. היא נגעה בקצבות שיערה החדש. עיניה נצצו באושר והיא לחשה "תודה". צילמתי אותה עם הפאה, מחוייכת. הראתי לה איך היא ניראת. היא הביטה בדמותה המחייכת, היא החזירה לה חיוך. לא מאמינה שהילדה היפה בתמונה זו באמת היא. "גימ?" שאלה אותי אנה. "כן אן?" ראיתי שהיא מתקשה להסביר, ואז הבנתי. "שאקלע לך צמות?". היא חייכה בהקלה והנהנה. קלעתי לה 2 צמות יפות וארוכות והצטלמנו. אחר כך סימנתי לה בראשי על אימי ואביה ,שבדיוק הגיע. הם ישבו שם מצחקקים. הבטנו אחת על השניה וקרצתי לה.
אחרית דבר:
באותו היום אנה חזרה בחזרה לחדרה הרגיל, מצבה השתפר בהרבה ואיפשר הרבה יותר ביקורים. היא לא רצתה להיפרד מהפאה שלה אפילו לא לרגע. יומיים לאחר מכן אנה הייתה צריכה לעבור ניתוח להוצאת הגידול, מה שיקבע אם תחיה או תמות, והיא עברה את הניתוח בהצלחה מסחררת.
אחרי כחמישה חודשים של החלמה, אנה השתחררה ומאז אנו לא נפרדות לרגע.
סוף.
___________________________________
אז כן(:
זה הסיפור, מקווה שהצלחתי לרגש אתכם!
חלקים מהסיפור מבוססים על סיפור אמיתי שקרה לי, וחלקם מומצאים.
אז מה המסר?
תמיד תזכרו שכל מה שנעשה הוא לטובה. לא תמיד אנו נדע את הסיבות של הדברים האלה, אבל אנחנו חייבים לדעת שזה לטובתינו... זה קשה, לא קל בכלל, אבל אנחנו תמיד צריכים לנסות לזכור♥️
אגב בנוגע לשעות, הם גם עם הפסקות כן? XD
14:49
|
|
|
|
|
|
962
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04/01/2024 17:12 |
מענדי9 |
96
|
|
ראשון ל2024 |
|
|
|
|
|
08/10/2023 19:23 |
ליאם5647 |
95 |
יאווווו אימלה את מרגשת אותי תמידדד אלופהההה
(זאת מושלמתxאש5) אני חולה עליך ברמות ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ |
|
|
|
|
|
17/09/2023 20:02 |
יויו2190 |
94 |
ריגש ומרגש
אני בכתב אורח כרגע, אבל סיפור כזה? בחיים לא שמעתי. |
|
|
|
|
|
12/09/2023 21:09 |
אביטל340 |
93 |
|
אמאלה לא קראתי סיפור כזה יפה בחיים שלי אמאלה דמעות |
|
|
|
|
|
12/09/2023 13:48 |
TanqR |
92
|
|
ריגש אותי ברמות מטורפות כמעט בכיתי לרגע ומזה לומדים שהכל לטובה! |
|
|
|
|
|
11/09/2023 17:05 |
אביטלוש24 |
91
|
|
את ממש מנסכת טוב וכותבת בצורה מושלמתת! |
|
|
|
|
|
07/09/2023 20:51 |
ארנקור6 |
90
|
|
תודה ממש ל shira656 מחזקת ... |
|
|
|
|
|
05/09/2023 22:48 |
shira656 |
89
|
|
ארנקור6 כתבה סיפור מדהים לאוהבי הסיפורים מבינכם שכבר קראו את הסיפור המדהים של נגה =) |
|
|
|
|
|
30/08/2023 12:10 |
גלידה6271 |
88 |
|
מזל טוב על כתב אורח |
|
|
|
|
|
29/08/2023 10:25 |
בובגוין227 |
87
|
|
ואו סיפור מטורף |
|
|
|
|
|
28/08/2023 19:39 |
מיכלו13 |
86
|
|
מאד מרגש ישלך כשרון ממש מיוחד |
|
|
|
|
|
28/08/2023 18:44 |
נדללר |
85
|
|
יואו, איזה סיפור מטורף |
|
|
|
|
|
27/08/2023 11:18 |
ננו34567 |
84 |
|
ואו, אחד הסיפורים הכי מרגשים שקראתי בחיים שלי |
|
|
|
|
|
25/08/2023 11:34 |
מאיושבמימק |
83 |
|
וואו וואו וואו פשוט וואו התרגשתי ממש סיפור מהמם ומרגש עם מסר חשוב ביותר דבר ראשון רק על הסיפור קיבלת ממני עוקב חבל שזה הסיפור האחרון שלך את נראת לי מאוד טובה יאללה הלכתי לקרוא סיפורים אחרים שלך! 3> |
|
|
|
|
|
23/08/2023 10:39 |
kpop2023 |
82 |
|
ואוו מאוד מרגששששששששש |
|
|
|
|
|
20/08/2023 21:54 |
רלי38 |
81 |
וואו ממש מרגש!
אהבתי כל פרק ופרק את ממש מוכשרת ואלופה בכתיבה.
מזל טוב על הכתב אורח ומקווה שתכתבי עוד בקהילה שלך❤
ממש מדהימה והיה ממש כיף ומרגש לקרוא.
בהחלט שווה קריאה!! |
|
|
|
|
|
20/08/2023 15:50 |
אורצוק1270 |
80 |
ממש מרגש
מהמם כל הכבוד |
|
|
|
|
|
18/08/2023 11:51 |
באדי3882 |
79
|
|
ממש מרגש |
|
|
|
|
|
15/08/2023 11:23 |
DILN120 |
78
|
|
לקח לי שעה בדיוק לקרוא את זה כל כך מהמם שוןה לקרוא❤ |
|
|
|
|
|
15/08/2023 11:03 |
DILN120 |
77
|
יפהה עקבתי ואשמח לעוקב אצלי מהמם!
כל הכבוד(: |
|
|
|
|
|
13/08/2023 16:40 |
דבשי114 |
76
|
|
וואו סיפור ממש מרגש |
|
|
|
|
|
13/08/2023 15:47 |
מיקיגל55 |
75
|
|
מהמם!!! |
|
|
|
|
|
12/08/2023 01:24 |
אלומוגו |
74
|
ואוווווווו
סיפור מהמםםם |
|
|
|
|
|
09/08/2023 15:48 |
5ליאמי5 |
73 |
|
מושלם |
|
|
|
|
|
08/08/2023 23:30 |
עוזרת99 |
72 |
מרגש!!
כל הכבוד לך! |
|
|
|
|
|
07/08/2023 12:50 |
שירוש7763 |
71
|
|
וואי אני בדרך כלל ממש לא רגישה אני הילדה הכי לא רגישה בעולם אבל זה ספציפי משהו שאשכרה גרם לי לדמעות נודרת !!! |
|
|
|
|
|
06/08/2023 00:25 |
איילת77777 |
70
|
אומייגד, זה... ליטרלי גרם לי לבכות אומייגד!! 3>3> זה סיפור כזה טוב... ממש שכחתי לרגע שאני קוראת אותו במיקמק-- וואו!!! TwT
התגובה הזאת קצת באיחור (טוב, הרבה באיחור TwT) אבל רק עכשיו קראתי את הסיפור. כל הכבוד לך!!! וכל הכבוד גם על הכתב אורח!!! הגיע לך ביג טיים!! 3> |
|
|
|
|
|
05/08/2023 08:54 |
יסמין702 |
69
|
|
וואו סיפור נוגע ללב מרגש מאוד... |
|
|
|
|
|
04/08/2023 13:25 |
יוליפדרוקי |
68
|
סיפור מרגש לילדה מדהימה ומושלמת!
אין עלייך !
איך שאת יודעת לשמח אנשים!
אין,פשוט ילדה מהממת!!!!!!!!!
ואיך שניצלת מנס!!!!!!!!!!!
(עם האוטובוס)
מגיעה לך עם כל היושר מלא לייקים וכל הכבוד!
אוהבת ומעריכה!
תמשיכי להיות ככה!
יוליפדרוקי!
נ.ב מזל טוב ענק על הזכייה!!!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
03/08/2023 09:48 |
שחר19158 |
67
|
|
וואו איזה סיפור מרגש ונוגע ללב. |
|
|
|
|
|
01/08/2023 18:54 |
מקסXפורים2 |
66
|
|
מזל טוב על הזכיה מגיע לך, כל הכבוד❤️ |
|
|
|
|
|
01/08/2023 16:10 |
גילי12521 |
65
|
ואווהוווו!
זה. היה. סיפור. ששווה. קריאה.
ואווו כתבת מהמםם! נוגע ללב♥♥
הגיע לך לגמרי הכתב אורח (: |
|
|
|
|
|
01/08/2023 14:55 |
גילי12521 |
64
|
סיפור של נוגההה!!
לא עוד לא קראתיי אבל אניכלכך עומדת לקרוא אותוו |
|
|
|
|
|
01/08/2023 13:51 |
rialti |
63
|
היידההה
זכית בכתב אורחחח❤️
שמחה בשבילך כלכךךך
הסיפור פשוט מרגש ונוגע ללב❤️ |
|
|
|
|
|
01/08/2023 13:18 |
רותם560 |
62 |
יואו נוגהה
סיפור נדירר:)
כלכך מגיע לך לזכותת❤️❤️ |
|
|
|
|
|
30/07/2023 21:14 |
יסמין970 |
61 |
|
מזל טוב על הזכיה מגיע לך, כל הכבודֱֱ❤ |
|
|
|
|
|
30/07/2023 19:52 |
נעהקירל88 |
60
|
GlowUp ברור חחחחחחח רשמתי שרק חלק מהסיפור הוא אמיתי, השאר המצאה(:
פשוט פחות הגיוני שיהיה זוכה בבית ספר שיזכה בכל כך הרבה כסף לא? |
|
|
|
|
|
30/07/2023 16:48 |
ירדן6009 |
59
|
|
כל כך מגיע לך! |
|
|
|
|
|
30/07/2023 14:49 |
GlowUp |
58 |
ואוו ואוו ואווו!
איזה סיפוררררר
רק רציתי לתת כמה הארות והערות ;) :
מבחינת הגיון, בפאה א"א לקלוע 2 צמות. ופאה ארוכה לא תעלה פחות מ9,000 אלא אם כן היא מקש.
אבל חוצמזה סיפור אחלה
מקווה שיעלו את התגובה הזאת, כי תכלס היא לא אמורה לפגוע אלא באה ממקום של לעזור להשתפר וכאלה :)
מזלטוב על הזכיהה♥ |
|
|
|
|
|
30/07/2023 10:29 |
החמודה0897 |
57
|
|
אמאלה איזה סיפור מרגש את מטורפת ואת כותבת ממש טובבבב! |
|
|
|
|
|
30/07/2023 08:46 |
רריבר |
56 |
|
ואוו❤️ |
|
|
|
|
|
30/07/2023 07:51 |
יאמי2011 |
55
|
|
יאאא יפהה לךך ליאת דיברה עלייך בקהילהה |
|
|
|
|
|
29/07/2023 08:38 |
איילת6768 |
54 |
וואו איזה סיפור יפה כל הכבוד על הכתב אורח
מגיע לך והינה משהו הישר מהשיר של נועה קירל
קיבלת את הכוחות של היוניקורן |
|
|
|
|
|
28/07/2023 20:00 |
קיקי051 |
53
|
סיפור מהמם ומרגש
כח הכבוד על הכתב אורח |
|
|
|
|
|
28/07/2023 16:31 |
דרדסהמלך1 |
52 |
אין אין אין!!!
ידעתי שתזכי בכתב אורח, יא- מוכשרת❤❤
מזל טוב ענקייי ואני מאחלת לך שתמשיכי להעלות יצירות וסיפורים מלאי מסרים שהם כ"כ טובים ומהממים!
תמשיכי ככה ולא יהיה אדם אחד שלא ישים אותך כזוכה, אלופה שלי❣ |
|
|
|
|
|
28/07/2023 15:34 |
אשרמיקמיק |
51
|
סיפור מהמם!
מדהים ליראות כמה כישרון הסיפור מביע!
כול הכבוד!
ומזל טוב על כתב אורח! |
|
|
|
|
|
28/07/2023 12:04 |
הגסימהמיק |
50
|
אמלא זה הסיפור הכי מרגש שקראתי ♥️(ואני רצינית איתך.)
אני כול כך אוהבת את הקהילה שלך באמת זאת קהילה מושלמת ואני בטוחה שכך גם את♥
פשוט מושלם♥♥♥
מזל טוב על כתב אורח✨ |
|
|
|
|
|
28/07/2023 10:13 |
עטנובע |
49
|
|
מזל טוב על הזכייה! |
|
|
|
|
|
28/07/2023 09:54 |
7ינה |
48 |
|
מזלטובב |
|
|
|
|
|
28/07/2023 09:04 |
KyIe |
47
|
|
כל הכבוד על ההשקעה ושיתפת על הסיפור מגיע לך את הכתב אורח (: |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
