קהילה - היצירות של אברסט2006
|
|
|
|
|
ילד מטריה וילדת צמות/סיפור לכתב אורח
|
10/09/2023 |
ילד מטריה וילדת צמות/אברסט2006
*פרק 1 ילדה מוזרה עם צמות*
"עטרה איפה הקלמר שלך?" אימי שאלה
"איבדתי אותו." שיקרתי.
כי באמת הקלמר שלי נזרק על ידי 3 בנות מהכיתה.
אך לא רציתי שאמא תדע ולכן שיקרתי.
"הוא היה חדש! היום היה היום הראשון שלך בכיתה ו' ואת כבר מאבדת אותו?" היא כעסה ואני שתקתי.
אחרי שהיא יצאה מהחדר אני הוצאתי את הגיטרה שלי והתחלתי לנגן. נגינה היא הדבר היחיד שעוזר לי להירגע. שעוזר לי להרגיש ילדה רגילה.
קוראים לי עטרה ואני בת 13 ואני מוזרה. למה הכוונה ב"מוזרה"? הכוונה שאני לא כמו כולם.
אני עם צמות כל הזמן, יושבת בצד בהפסקות, לא רואים אותי בכיתה, מתייחסים עלי כאילו אני "שקופה", לא רוצים לדבר או לשחק איתי. אבל לזה אני כבר רגילה כי ככה אני מוזרה.
לפעמים היו בנות שמשכו לי בצמות, שזרקו לי חפצים ומחברות. ככה גם קרה ביום הראשון בכיתה , הלכתי לשירותים ושחזרתי הקלמר נעלם ועכשיו הוא נמצא בפח הזבל הגדול שבשכונה.
*פרק 2 עומר-ילד המטריה *
הגעתי לכיתה ביום השלישי ללימודים ושוב ישבתי בסוף של הכיתה, לבד.
"אוקי תלמידים החלטתי לעשות סדר במקומות הישיבה, זאת תחילת שנה וחשוב לגוון ולגבש את הכיתה." המורה אמרה והתחילה לכתוב על הלוח את השמות של הילדים וליד מי הוא ישב.
פחדתי, לא רציתי שישבו לידי ויציקו לי. ומי בכלל ירצה לשבת לידי? ליד הילדה המוזרה?
ואז שמעתי תזוזת כסא ושמישהו מתיישב לידי.
סובבתי את פניי לכיון מי שהתיישב לידי והופתעתי. זה היה גם ילד מוזר ושונה.
הוא היה מוזר כי בחורף היה לובש חולצות קצרות ובקיץ מעילים ומטריות וכל הילדים היו צועקים עליו:"מה יש לך? למה לעצבן? למה לעשות סתם?"
והוא אותו ילד היה שונה. הוא התייחס אלי. הוא ראה אותי. את עטרה. הוא היחיד שלא סירב לשבת לידי. הוא היחיד שחייך לעברי.
התבוננתי בו היה לו עיניים ירוקות ושיער חום מטולטל והוא הרכיב משקפיים עם סלוטפ .
ידעתי למה המשקפיים שלו עם סלוטפ. זה בגלל שהילדים בכיתה זרקו לו אותם במדרגות והוא הדביק אותם עם סלוטפ. והקלמר שלו ריק כי ריקנו לו את הציוד באסלה.
"נעים מאד השם שלי הוא עומר." הוא הציג את עצמו.
"נעים מאד קוראים לי עטרה." חייכתי.
אני ועומר התחלנו לדבר וגילתי שהוא מאד מצחיק ונחמד. יש לו כשרון בלצייר והוא מאד חכם!
הוא היה החבר הראשון שיכולתי לדבר ולצחוק איתו.
*פרק 3 החברים הכי טובים*
עבר חודשיים וישבנו אני ועומר בצד של הכיתה. ילדה מוזרה עם קוקיות וילד מטריה.
בחוץ, במגרש הילדים משחקים כדורגל ובחבלים וכמובן שאותי ואת עומר מגרשים.
ובתוך הכיתה אני שרה לעומר שירים ועומר מקשיב ושר איתי יחד.
ועומר מצייר לי ציורים, עושה לי פרצופים מצחיקים ופותר לי תרגילים.
ואז נשמע צלצול המעיד על סיום ההפסקה ושוב כולם חוזרים לכיתה.
עומר הלך לשירותים ובזמן הזה ילדה אחת לקחה לי את המחברת של השירים שלי וקרעה לי אותה בפני כל הכיתה. הרגשתי בושה ועצב ודמעות החלו לזלוג בלחיי. עומר חזר מהשירותים וראה אותי בוכה בזמן שכול הילדים ציחקקו להם על המחזה שקרה.
עומר חיבק אותי והרגיע אותי.
כל הילדים צעקו בוז וקרו לנו "ילד מטריה וילדת הצמות, לא רוצים אתכם! גם לא בחלמות."
עומר לחש לי תתעלמי והתיישבנו בכסא.
חשבתי שזהו נגמר היום הרע, הסיוט הנורא, אחזור הביתה והכל יהיה בסדר אך טעיתי זה לא היה הסוף...
*פרק 4 נמאס*
צילצל הפעמון שמעיד על סיום הלימודים, ובשבילי הוא הצלצול שמעיד על חופש בלי הצקות.
אני ועומר ארזנו את התיקים והתקדמנו לכייון שער בית הספר. יצאני מהשער ופתאום עצרו אותנו שני בנים מהכיתה. ניסנו להתחמק מהם אבל הם שמו לעומר רגל והוא נפל על הפנים.
"הלוואי שתעלם!" הם צוחקים. ועומר לא אמר מילה. נשאר דומם על הרצפה.
צעקתי עליהם לעזוב אותו בשקט אבל הם צחקו, משכו לי בצמות והלכו.
כשהם הלכו עומר נעמד, ניער את הבגדים והרכיב את משקפיו.
דמעות זלגו מעינייו מעצב ומבושה.
והוא אמר לי: "אני לא רוצה יותר להיות בכיתה... נמאס לי שמתנהגים אלינו ככה."
למחרת הוא לא הגיע לבית הספר...
*פרק 5- לדבר*
התקשרתי אליו בסוף הלימודים. ואימו ענתה, היא אמרה שעומר לא מרגיש טוב ושהוא שוכב על המיטה.
היא נתנה לו את הטלפון.
"עומר?" שאלתי
"מה?" הוא ענה.
"למה לא באת היום לכיתה?"
"כי אני מרגיש כל יום כל כך רע, מרגיש סיוט, מרגיש נורא. אני מעדיף להשאר בבית ולהירגע."
"אתה צודק. לא טוב גם לי בכיתה. אני חושבת שהדבר הכי טוב זה לשבור את השתיקה. אני אספר לאמא שלי ואתה לאמא שלך את כל מה שמתרחש בכיתה. אני יודעת שיהיה לנו קשה אבל המורים וההורים הם תמיד כאן בשבילנו ורוצים את הטוב עבורנו." הסברתי.
"אבל מה אם הם יכעסו שלא סיפרנו להם? ומה אם הילדים בכיתה ידעו על כך? הם יפגעו בנו עוד יותר!" הוא אמר.
"אבל עדיף לנסות מאשר להשאיר את המצב ככה!" התעקשתי.
הוא שתק ואז אמר:
" אני לא רוצה לחזור לכיתה יותר. אבל אולי כדאי לדבר עם אמא ואראה מה יהיה." הוא אמר וניתקנו את השיחה ועכשיו נשאר העבודה הקשה.
*פרק 6 דמעות ולב פתוח*
חזרתי הבייתה וביקשתי מאמא שתיכנס לחדר שלי.
"מה קרה עטרה?" היא שאלה ,סגרה את דלת החדר ולידי התיישבה.
הדמעות זלגו וכל מה קרה סיפרתי.
אמא שמעה את הכל והתחילה לבכות.
היא חיבקה אותי ואמרה לי שהיא מצטערת, היא לא ידעה ולא חשבה שזה מה שקורה בכיתה.
אחרי שבכינו אמא הביאה לי גלידה כדי להרגיע אותי והיא אמרה שהיא תטפל בבעיה.
התקשרתי לעומר ושאלתי אותו האם היא סיפר להוריו ואיך הם הגיבו. הוא אמר בבכי שהוא סיפר ועכשיו מרגיש לו יותר טוב בלב.
" למה לא עשינו את זה קודם?" הוא שאל
"כי פחדנו... אבל עכשיו אנחנו יודעים אסור לשמור בבטן. אף אמא ואבא לא היו רוצים לדעת שהילדים שלהם סובלים בבית ספר והם אפילו לא ידעו מכך. ואל תדאג אני סומכת על ההורים שלנו שיעשו עבודה טובה." עניתי וחיכיתי לראות האם יהיה שינוי?
*פרק7 שינוי לטובה*
למחרת הילדים הקבועים שהציקו לנו בכיתה לא באו לבית ספר הבנתי שאמא דיברה עם המורה והילדים יענשו על מה שהם עשו בכיתה.
בהפסקה ניגשתי לעומר.
"עומר סוף סוף הילדים שהציקו לנו לא בכיתה אולי נעשה הפעלה קצרה?" שאלתי.
"הפעלה?" הוא שאל.
"כן! אני אנגן ואשיר וכל ילד שבא תצייר לו ציור שהוא ירצה.. וככה נוכל להכיר עוד ילדים ואף אחד לא יפחד מלגשת אלינו."הצעתי את הרעיון.
הוא חייך והתחלנו בהפעלה.
הוצאתי את הגיטרה והתחלתי לנגן, עומר התיישב לידי וחיכה שילדים יבואו.
אבל אף ילד לא בא.
פתאום אחרי 10 דקות הגיע יוני ועוד ילדים אלינו והשתתפו בהפעלה.
ואני ועומר הכרנו עוד חברים.
הילדים ביקשו סליחה ואמרו שזה לא היה בסדר שהם התעלמו ממה שקרה בכיתה, ואחרי שההורים שלהם דיברו איתם על מה שקרה הם הבינו שהם לא נהגו נכון.
אני ידעתי שזה בזכות זה שאמא שלי דיברה עם המורה.
אני ועומר חייכנו בלי הפסקה כי סוף סוף הרגשנו ילדים רגילים בכיתה.
*פרק 8 סוף טוב*
עבר שבוע והילדים שהציקו לנו ניגשו אלינו וביקשו סליחה. עומר ואני לא רצינו לסלוח ובצדק אבל לאחר כמעט חודש שראינו שהסליחה שלהם היא אמיתית ,הם הבינו את הטעות שלהם והם לא חזרו להציק לאף אחד שוב, סלחנו להם.
אני ועומר היינו סוף סוף ילדים רגילים עם שני חברים חדשים נכון שזה לוקח המון זמן שנכיר עוד חברים ושהיחס בכיתה לא ישתנה ברגע אחד, אבל צעד אחר צעד. הרבה יותר טוב בכיתה וגם המורים יותר שמים לב להתנהלות של הילדים בהפסקות.
אני ועומר השתתפנו אחרי שבוע בפעם הראשונה במשחק כדורגל.
הרגשנו לא חריגים אלא מיוחדים.
לי תמיד יהיה את עומר ילד המטריה ולעומר יהיה אותי הילדה המוזרה עם הצמות.
~הסוף~
***קצת על הסיפור:***
הסיפור מבוסס על השיר:" ילד מטריה" של עטרה.
ששמעתי את השיר,בכיתי והזדהתי איתו.
חברה שלי מהכיתה הייתה "ילדת מטריה" ילדה שאף אחד לא התייחס, שיחק או דיבר איתה.
הילדים בכיתה פגעו בה, משכו לה בצמות והתנהגו אליה לא יפה.
בהתחלה לא רציתי להתערב אבל אז הבנתי שזה לא בסדר להשאיר את המצב כך. אני לא רציתי שזה ימשיך ככה והפכתי לחברה שלה. כל פעם שהציקו לה אז הציקו גם לי אבל אתם יודעים משהו? לא היה לי איכפת! אני מעדיפה שיפגעו גם בי ולא יפגעו בה לבד. נהפכנו לחברות טובות.
דיברתי עם אמא שלי על המצב ובזכותה באמת הכל השתנה לטובה. הכרנו חברות חדשות והבנות שהציקו לנו הסבירו להם עד כמה זה חמור מה שהן עשו...
אני רוצה להגיד לכם משהו חשוב:
* הילדים שפגעו הם לא עשו זאת מכוונה רעה אלא מכוונה של אי וודאות מתוך שעשוע ולא ידעו כמה זה פוגע.
* צריך לספר ה-כ-ל להורים שלנו! הם היחידים שיודעים מה הכי טוב עבורנו! הם תמיד יהיו בשבילנו! אנחנו אף פעם לא לבד! יש לנו אותם!
*חשוב לשתף לדבר אם זה מורה, הורים ,חברה או שכנה. אם לא נדבר רק נספוג ללב והלב הוא לא מחסן!
*וילדים אם אתם חושבים שדבר כזה לא קורה אצלכם אתם טועים. בכל כיתה יש את הילד או הילדה שטיפה מוזרים, טיפה שונים שהילדים בכיתה פחות רוצים להיות איתם, שאין להם כמעט חברים. ומה שאני מבקשת זה שאתם תשבו לידם בכיתה ואתם תהיו חברים שלהם!
וזהו מקווה שזה יכנס לכולנו ללב ויזכיר לנו כמה חשוב זה להיות חברים טובים ולהגיד: #לא לחרם.
אוהבת אברסט2006♡
|
|
מוקדש
לכל_מי_שמרגיש_שונה_בכיתה♡ | |
|
|
|
|
|
|
130
|
|
|
|
|
|
|
|
|
05/12/2023 16:10 |
דונאטס1112 |
10 |
ואוו....זה ממש מרגש
את כותבת ממש יפה, וזה ממש ריגש אותי!
זה לא היה כתב אורח אבל ממש מגיע לך!
ליליה2331- כן, זה נכון... אבל גם הסיפור שלך ממש יפה ומרגש❤️ דונאטס1112 |
|
|
|
|
|
15/09/2023 11:52 |
שיחיים7 |
9
|
|
ממש מרגש זה חייב להיות בכתב אורח |
|
|
|
|
|
13/09/2023 08:48 |
לירוןמלפפו |
8
|
תודה רבה לך שגרמת לי להתרגש!!
זה סיפור כל כך מקסים!!
כתב אורח בדוק!!! |
|
|
|
|
|
12/09/2023 23:43 |
מענדי9 |
7
|
|
את מתקבלת לכתב אורח זה כל כך יפה זה סיפור שמבוסס על אמיתי סיפור שיכול להתחבר לכל בנאדם גם מי שעבר חרם וגם מי שלא אני ממש ממש אהבתי רואים שהשקעת ומגיע הכתב אורח הזה |
|
|
|
|
|
12/09/2023 14:11 |
הנסיךךך |
6
|
זה ממש מרגש וזה חייב להיות בכתב אורח!
@ליאת |
|
|
|
|
|
11/09/2023 21:37 |
שוקולדיטור |
5
|
|
את מקסימה, כל הכבוד לך, באמת שריגשת אותי |
|
|
|
|
|
10/09/2023 17:10 |
רילניק |
4 |
וואו אברסט איזה מרגש וכמה חשוב לעלות את המודעות על הנושא הזה כמה שיותר,
ילד מטריה זה שיר כל כך עמוק וכואב וואו
ואת רשמת סיפור מהמם ומרגש
את בטוח זוכה
אוהבת רילניק |
|
|
|
|
|
10/09/2023 15:53 |
smiling10 |
3
|
השיר ממש מרגש:)❤️
והסיפור מרגש ממש:))❤️
בהצלחה בתחרותתת!!❤️
כל הכבוד על ההשקעה מהממת:)❤️ |
|
|
|
|
|
10/09/2023 14:44 |
לילה2331 |
2 |
כולם בוכים בשיר הזה זה שיר מושלם אם מסר לחיים וכולם צריכים לשים לב למה שקורה בכיתה
יש רק טעות אחת קטנטונת בסיפור, עומר היתאבד לצערנו מרב הסבל שעבר עליו :(:(:(:(:( |
|
|
|
|
|
10/09/2023 14:16 |
מרינט66 |
1
|
סיפור מהמם את כותבת מדהים!
גם אני ממש בכיתי מהשיר הזה, כל מילה במילה שכתבת נכונה |
|
|
|
|
|
|
|
