קהילה - היצירות של לוקליק23
|
|
|
|
|
מציאות מזוייפת
|
03/10/2023 |
היי לוקליקים! אז רובכם בחרתם את הסיפור השני :)
החלטתי לקרוא לו מציאות מזוייפת.
סליחה על העיכוב בהעלאה של זה וקריאה מהנה!
פרק 1
זה היה הלילה השקט הראשון מזה ימים. זה היה אמצע פבואר, וכל הלילות היו מלווים בדרך כלל ברעמים וגשם. הסתכלתי מהחלון בחדרי. הלילה נראה יפהפה שאין גם מרתיע בחוץ.
אבל כמובן שהוא לא יכול להימשך לנצח. נאנחתי והבטתי בשעון שעל השידה שלי. השעון הראה 1:00. טכנית, כבר עבר יום. מה שאומר שהייתי אמורה כבר ללכת לישון. לצערי, מחר לא היה יום חופש בבית הספר. חיכיתי עוד דקה אחת. ואז נאנחתי וסגרתי את החלון. נכנסתי למיטה וכיביתי את האור. לא שמתי לב כמה עייפה הייתי, וכשעצמתי את עיניי, לקחו לי רק כמה דקות להירדם.
*****
התעוררתי לקול שקורא בשמי.
''איימי, תתעוררי'', אמר הקול. הוא נשמע מוכר וגם לא מוכר בו זמנית.
ניסיתי לפקוח את עיני, אבל לא יכולתי. אז נשארתי לשכב בדממה.
קול שני נשמע בחדר. ''היא כבר ככה 8 שנים. לא יעזור לקרוא בשמה''.
''אני יודעת'' אמר הקול הראשון. ''אבל אני פשוט מרגישה שכל זה באשמתי... אני אנסה הכל כדי להעיר אותה, גם אם יש לזה סיכוי קלוש''.
''זאת לא אשמתך'' אמר הקול הראשון. ''אבל אני לא אפריע לך לנסות להעיר אותה. את צודקת, גם אם הסיכוי קלוש כדאי לנסות''
ואז הקולות נדמו, ונרדמתי בחזרה.
*****
למחרת בבוקר, לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שקרה בלילה.
זה בטח היה רק חלום, חשבתי לעצמי. פשוט הדמיון שלי שמנסה להטעות אותי שזה היה אמיתי.
''זה היה רק חלום'', מצאתי את עצמי לוחשת.
''מה היה רק חלום?'' הסתובבתי וראיתי את מילי, אחותי הקטנה, עומדת מאחורי, עדיין בפיג'מה.
''שום דבר'', עניתי. ''וכדאי שתתלבשי, אבא אמור להסיע אותנו לבית הספר עוד מעט''.
''בסדר'', מילי ענתה. אבל לא בגלל שביקשת, בגלל שכשגם ככה עמדתי ללכת לחדר כדי להתלבש לפני שבאת''.
נאנחתי. תמיד שהייתי מבקשת משהו ממילי והיא הייתה עושה את זה (תופעה די נדירה, הייתי אומרת) היא תמיד אהבה לציין שהיא לא עושה את זה כי ביקשתי, אלא בגלל איזה תירוץ שהיא שלפה באותו הרגע.
לאחר כמה דקות, מילי עדיין לא ירדה, אבל אבא שלי ירד לסלון.
''היי איימי, את מוכנה לצאת?'' הוא שאל. ''איפה אחותך?''
''אני מוכנה, אבל מילי עדיין מתלבשת, זה תמיד לוקח לה שעות'' רטנתי.
''לא נכון!'' צעקה מילי מחדרה.
''אז זה אומר שסיימת?'' שאלתי
''לא!''
''אבא עזוב, אני אקח את האוטובוס, אני לא רוצה לאחר בגלל מילי'' אמרתי.
''את בטוחה?'' הוא שאל.
''כן'' נאנחתי. ''אין לי ממש ברירה, אם אאחר לא יכניסו אותי לשיעור''.
''טוב'' הוא אמר ונתן לי נשיקה על הראש.
''שיהיה לך יום טוב בבית הספר!'' הוא הוסיף כאשר לקחתי את התיק ויצאתי.
הגעתי לתחנת האוטובוס כעבור חמש דקות, ובדקתי בטלפון מתי יגיע הקו.
הוא היה אמור להגיע בעוד חמש דקות, אז התיישבתי על הספסל וחיכיתי לו.
''היי איימי!'' הבחנתי בחברתי, ריין, ממהרת לכיוון תחנת האוטובוס. לגמרי שכחתי שבימי חמישי היא לוקחת את אותו הקו כמוני.
''היי ריין'' עניתי לה בחזרה. האוטובוס בדיוק הגיע ושתינו עלינו. מיד אחרי שעלינו, ריין התחילה עם הדיבור הלא-פוסק הרגיל שלה.
''שמעת שיש לנו ביטול שיעור? המורה לאנגלית חולה בשפעת. בעצם זה אומר שיש לנו ביטול של שני שיעורים, כי יש לנו שעתיים אנגלית.
היי, רוצה ללכת לאנשהו מחוץ לבית הספר בזמן הזה? אולי נלך לבית העץ שלנו? לא הלכנו לשם כמעט שנה. חבל שסתם השקענו ואנחנו לא הולכות לשם בכלל.''
''את יודעת שאני לא אוהבת ללכת לחורשה ליד בית הספר יותר'' עניתי.
''נו, רק בגלל הסיפור עם השריפה שקרתה לא מזמן? נו, זה היה רק בגלל שאיזה מישהו הדליק מדורה קרוב מדי-''
''זה לא קשור'' קטעתי אותה. ''פשוט פעם קודמת שהלכנו לחורשה, איבדנו את הכיוון חזרה, ואפילו לא מצאנו את הדרך לבית העץ''.
''נו, ומאז פעם שעברה הכנתי לנו מפה'' ריין הוציאה מפה מקומטת מהכיס שלה. ''את יכולה לקחת אותה, כבר שיננתי את הדרך בעל פה''.
לקחתי את המפה והעפתי בה מבט. היא עוטרה עם איורים של עצים והערות על הצד של הנייר, כמו ''שמגיעים לעץ שחרוט עליו לב עם חץ, צריך ללכת ימינה'' או, ''שמגיעים למיני אגם, צריך לפנות שמאלה''.
''ריין, אני לא יודעת...'' אמרתי בהיסוס.
''בבקשה, בבקשה, בבקשה בבקשההההה'' היא התחננה.
''בסדר'' נאנחתי. ''אבל רק אם את מבטיחה שנחזור בזמן ולא נאחר לשיעור''
''יאיי! אני מבטיחה, אל תדאגי'' אמרה ריין, בדיוק שהקו הגיעה לתחנה של הבית ספר שלנו.
ירדנו מהאוטובוס והכנסתי את המפה לכיס.
''היי, ריי, לאן את הולכת?'' שאלתי. ''בית הספר בכיוון השני''
''אבל החורשה בכיוון שאליו אני הולכת'' השיבה ריין.
''ריין, אנחנו צריכות לשים את התיקים בכיתה קודם''.
''לא צריך, זה הליכה רק של חמש דקות מהחורשה לבית עץ. נהיה בסדר עם התיקים על הגב''.
''הליכה של חמש דקות ועדיין איבדנו את הדרך פעם קודמת'' מלמלתי.
''מה?'' שאלה ריין.
''לא משנה!'' אמרתי. ''אני באה''.
הלכנו לכיוון החורשה, ובזמן שהלכנו ריין זמזמה שירים לעצמה.
התחלתי לזמזן ביחד איתה, וזה הפך בסוף לזה ששתינו שרנו שיר בזיופים.
כשהגענו לחורשה, התחלתי להרגיש לא טוב.
''איימ, את בסדר?'' שאלה ריין.
''כן'' מלמלתי, למרות שזה היה שקר.
שוב פעם שמעתי קולות.
לא הצלחתי לזהות מה הקולות אמרו, כי היו הרבה. כמה מהם נשמעו קרובים יותר וכמה רחוקים יותר, ועצמתי את עיני בחוזקה, מנסה להדוף אותם.
כשפקחתי את העיניים כבר לא הייתי בחורשה יותר.
במקום זה, המראה שסביבי היה של בית חולים, עם אורות מסנוורים.
ולא היה לי מושג איך הגעתי לשם. |
|
|
|
|
|
158
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06/10/2023 16:12 |
אלכסיס2461 |
8
|
|
וגםם יש לך עוקבת חדשה!! עוד מעט ארבע מאות!!!!!! |
|
|
|
|
|
06/10/2023 16:12 |
אלכסיס2461 |
7
|
יואווו בדרך כלל אני לא כותבת תגובות
אבל שראיתי את הסיפור
קראתי וקראתי וקראתיייי
ופתאום קלטתי שקראתי את הכל!
זה פשוט מדהים!!
יש לך כישרון!!!!!!!!!✨
זה פשוט מושלםם
אוהבת בטירוףףףףףףף❤️ |
|
|
|
|
|
05/10/2023 22:02 |
לוקליק23 |
6
|
עכשיו שמתי לב שנמחקה לי שורה בלמעלה.
בכל מקרה, תודה רבה על התגובות. פרק שני יעלה בימים הקרובים :) |
|
|
|
|
|
05/10/2023 21:13 |
אייס12211 |
5
|
|
תשמעי הצלחת למתוח אותי |
|
|
|
|
|
05/10/2023 21:13 |
אייס12211 |
4
|
|
ואו נדיר |
|
|
|
|
|
05/10/2023 19:46 |
חני138 |
3 |
|
איזה סיפור יפה, מאיפה הרעיונות???? |
|
|
|
|
|
05/10/2023 19:45 |
חיים1176 |
2
|
|
וואה זה אחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי מחכה כבר להמשךך |
|
|
|
|
|
04/10/2023 09:14 |
smiling10 |
1
|
תקשיבי אני לא אומרת את זה על סיפור
אבל באמת באמת היה לי ממש כיף לקרוא את זה!!!✨️
זה רק הפרק הראשון
אבל וואוו זה פשוט מושלםם:)❤️
פליזז תמשיכי את הסיפורר❤️
ואת ממש כישרונית בכתיבה כתבת פשוט מדהיםם!!!❤️
את באמת צריכה לעשות עם זה משהו:)
אוהבת ברמותתת❤️ |
|
|
|
|
|
|
|
