|
הסיפור על מיקי הכלב❤
|
07/10/2023 |
לפני שאני מתחיל, ברצוני לציין שהסיפור נכתב בהשפעת רגשותי ותחושותי מאירועי היממה האחרונה. על תושבי הדרום והעוטף, על המלחמה שמתחוללת ברגעים אלו ועל הפחד והגבורה והאומץ ובעיקר על האמונה שיהיה טוב.
***
פרק ראשון: מציאות
בכלביה קטנה בכפר הקסמים, נולד לו כלבלבון חמוד בשם מיקי. מיקי היה אחד משמונה גורים שלונה, אמא של מיקי, המליטה בערב חורפי אחד. למיקי והגורים היה ממש קר והם התכרבלו בפרווה של אימם, והיא נתנה להם חום ואהבה. הלילה היה נורא קר, אבל עד מהרה הגיחה השמש מבין העננים- והינה יעקוב, הכלבן הוותיק שמנהל את חנות החיות פותח את החנות כמו כל בוקר. אבל היום היה יום שונה מכל הימים. כי יעקוב נכנס לחנות וניגש ישר אליהם. מיקי הסתכל על יעקב בעייניים גדולות כאשר זה הרים את לונה, אמא של מיקי שרק נולד, והוציא אותה מהכלוב. "זה בשבילך נגה! כלבה בת שנתיים שרק המליטה! מצויינת עבורך ואוהבת מאוד לשחק". מיקי לא הבין לאן אמא הלכה. ואז ניגש אליהם בחזרה יעקב לכלוב, שמבטו מבשר רעות. "אני מצטער חמודים, אבל אני לא יכול לדאוג לכם למשפחות ואיני יכול להשאיר אתכם עם אמכם. פרצה הבוקר מלחמה בדרום ו... ויש לכם מזל שהסתכנתי ובאתי לדאוג לאמא שלכם לבית חם... וגם שילמו לי על כך כהוגן. אני מצטער אבל אאלץ להשאיר את כולכם מחוץ לחנות, ונותר לכם רק לקוות שיהיה טוב...". מקי והגורים לא הבינו מה שיעקב אמר אבל בעינהם התומהות היה ניכר שהם הבינו כי המציאות שלהם הולכת להשתנות- אפילו שהם רק התחילו אותה.
פרק 2: מאיה
מאיה היתה בריצת הבוקר היומית שלה כאשר נשמעה האזעקה הראשונה בכפר הקסמים. היא נבהלה נורא כי לא היה המון זמן אזעקות וזה תפס אותה לא מוכנה, אבל היא היתה בדיוק ליד הרחב המוגן השכונתי, שלמרבה המזל היה פתוח והיא מהר נכנסה והסדירה את נשימתה. ואז פתאום מאיה שומעת יבבה. ועוד יללה. ועוד אחת. ועוד אחת. והיא מפנה את מבטה ורואה שהקולות החרישיים מגיעים מקופסאת קרטון בפינת החדר. מאיה ניגשה אל הקופסא ברגשות מעורבים של סקרנות מהולה בפחד. דפיקות ליבה היו מהירות- ולמרבה הפתעתה מאיה גילתה בתוך הקופסא 8 כלבים קטנים- גורים! אבל רק שתים מהם זזו, ויללו ויבבו בקולות חרישיים.
פרק 3: אמא ואבא
"הלו?? מאיה?? איפה את! אנחנו ממש דואגים לך!!! הודיעו בטלוויזיה שיש מלחמה חדשה וגם היו אזעקות, אנחנו כל כך שמחים שענית לנו- זה כבר סימן טוב!"
"כן אמא אני בסדר אני בממד השכונתי ליד רחוב השרביט- את יודעת, איפה שמספרת "הקסם בשיער" והמכולת-"
"כן כן מאיה איזה כיף לשמוע שאת בסדר! עכשיו יש הפוגה בין האזעקות תגיעי מהר הביתה זה לא רחוק משם!"
"אמ בסדר אמא אני באה..אבל רציתי להגיד לכם משהו-"
"מאיה!!! נדבר על הכל בבית! תמהרי ותבואי לפני שיחזרו האזעקות! נתראה! תשמרי על עצמך ותזהרי!".
השיחה נותקה. מאיה נאנחה וליטפה את הכלבלבון הקטן שבידייה..
"חמוד שכמוך.. אני לא אשאיר אותך פה לבד! אבל אני גם לא יודעת מה לעשות... אמא ואבא ישתגעו שיראו אותך, וגם עכשיו יש מלחמה ממה שמעתי מאמא, מי יודע כמה זמן זה ימשך... איך ארד איתך לטיולים?? איך אקנה לך אוכל! אוףףף! אני לא רוצה שתמות כמו שאר האחים שלך!!"
פרק רביעי: לפעמים לסוף צריך הרבה תקווה
"שלום חמודה! שמחים שאת בסד... אימלההההה!"
אבא צעק ונרתע לאחור למראה מאיה בפתח הדלת שהחזיקה בידייה את גור הכלבים.
"מה קרה אודי? או מאיה חזרת...רגע מה?? לאלאלאלא!"
קראה אמא והנידה בראשה בתסכול ונאנחה.
"מאיה... כבר דיברנו על זה מלא פעמים.. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כלב בבית! ועוד בתקופה מתוחה שכזו!"
"אני יודעת אמא אבל הוא היה לבד ברחוב, טוב לא כל כך לבד הוא היה עם עוד גורים אבל אני ראיתי אמא! אני ראיתי במו עיני את אח שלו גוסס! וכבר אי אפשר להציל אותו ונשאר רק הגור הזה! מכל הגורים! אני נשבעת, אני אטפל בו, אני אאכיל אותו בחלב בכל מה שצרי..."
אזעקה נשמעה והחלה לילל. מאיה הסתכלה על ההורים שלה במבט חסר אונים ובעיני הכלב המפורסמות שלה.. ותוסיפו על זה את העינים של הגור.. של מיקי...
"אוקי מאיה בסדר בסדר תביאי את הכלב רק תכנסי לממד מהר את לא שומעת את האזעקה..?"
***
זה הסוף של הסיפור, וזה נקרא סיפור עם סוף פתוח. נותר לנו רק לדמיין את ההמשך, ולקוות שיהיה טוב, וזה הקסם שבסופים פתוחים.
וככה גם בחיים שלנו עכשיו- נותר לנו לא להיבהל יותר מידי מהמצב, לחשוב לקוות ו ל ה א מ י ן
שהכל יהיה טוב, בסוף.
אוהב מאוד. ממני מוגלי❤
|
|
