|
סיפור לכתב אורח
|
27/10/2023 |
היי כולם,
החלטתי לנסות לספר לכם סיפור לכתב אורח [אני מקווה שייצא נחמד]
טוב אז הסיפור שלי הוא על יום כיפור ועל החוויה שלי משנה שעברה.
יום כיפור
בשנה שעברה בערב יום כיפור אחרי ארוחת המפסקת [הייתי בצום] יצאתי אני וחברה שלי[נקרא לה מיקה] לרכב באופניים. מיקה לא רכבה כל כך מהר כי היא למדה רק לפני שבוע איך לרכב. בקיצור, נסענו בכל היישוב וחיפשנו חברה אחרת שלנו[נקרא לה גל], כשלא מצאנו אותה רכבנו לבית שלה וצעקנו לה מבחוץ, אם אתם שואלים למה לא התקשרנו אלייה אז תדעו שהיינו בצום. אחרי כמה רגעים גל יצאה אלינו עם האופניים שלה ואז המשכנו לנסוע אל בית הכנסת. כשנסענו הצטרפו אלינו עוד כמה חברות. בדרך לבית הכנסת יש ירידה גדולה, מיקה לא רצתה לעשות את הירידה הגדולה. בזמן שניסיתי לעודד את מיקה שהיא יכולה לעשות את זה גל פשוט המשיכה וכל שאר החברות המשיכו איתה, זה היה נורא משפיל גם בשבילי וגם בשביל מיקה. מיקה אמרה לי שהיא לא רוצה לעשות את הירידה הגדולה ואז נזכרתי שיש דרך אחרת טיפה יותר ארוכה עם ירידה הרבה פחות גדולה ועם הרבה עמודים שאפשר להיעזר בהם. הצעתי למיקה שנרכב בדרך הזאת ואז נוכל להספיק לבית הכנסת גם ולהיות עם כל החברות, מיקה הסכימה והתחלנו לרכב. בדרך עצרתי כמה פעמים כדי לעזור לה לרדת את הירידה הקטנה, ובסך הכל היה כיף. כשהגענו לבית הכנסת חיפשנו את כל החברות כדי שנוכל להיות יחד ולשמוע את תקיעת השופר, פתאום מיקה אמרה לי שהיא רואה אותן ואז היא התחילה לדווש הכי מהר שהיא יכלה ואז כשהגענו הייתה דממה: אף אחת לא דיברה. מי שהחליטה להפר את השיקה הייתה גל היא אמרה שהן לא חיכו לנו כי הן רוצות להנות ביום כיפור ושזאת לא אשמתן שמיקה רוכבת לאט, מיקה אמרה לה שגם היא רוצה להנות ושזה לא היה לה נעים שהן לא חיכו לה, אחרי שיחה ארוכה של הסברים כולנו התחבקנו ובסוף השלמנו.
השבוע שאחרי
התחיל חופש סוכות, איזה כיף!! קבענו כל השכבה להיפגש בסוכה שנבנה ביער. ישבנו והכנו קישוטים כשסיימנו עם הקישוטים התחלנו לבנות את הסוכה.
כשסיימנו לבנות הבנו ששכחנו את עלי הדקל בשביל גג הסוכה, גל אמרה שמיקה הייתה אמורה להביא את עלי הדקל ומיכל אמרה שעומר היה אחרי על להביא עלי דקל, בקיצור, כל אחד האשים את השני. בזמן שכולם רבו אני ומיקה נזכרנו שיש עצי דקל ביער הרחוק.
הלכנו והלכנו ובסוף הגענו אל העצים, הורדנו כמה ענפים והתחלנו לחזור, בדרך הענפים היו ממש כבדים אבל התאמצנו ואני חושבת שזה אחד מהדברים שעידד אותנו להמשיך.
בסוף כשהגענו כולם הפסיקו לריב וכולנו צחקנו והבנו כמה מטופש היה כל הריב הזה ובאמת שזה מה שאנחנו צריכים לזכור: גם במצב הקשוח הזה אנחנו יכולים להתאחד, להשלים ויחד לעשות הכל הכי טוב!!
|
|
