|
הסיפור של מיקה/סיפור לכתב אורח
|
24/11/2023 |
הסיפור של מיקה/סיפור לכתב אורח
25/11/23
היי יומן שלי זאת שוב ליאל.
אני אפילו לא יודעת איך להתחעל לספר לך את מה שקרה לי היום, אני חושבת שפשוט אני אתחיל לספר מההתחלה, בוקר יום שישי.
התעוררתי בבוקר, בשעה שבע שמש זורחת, ציפורים מצייצות זמן דיי סביר. התארגנתי ואכלתי ויצאתי להסעה. כשהגעתי לתחנה כמו כל יום עשיתי שלום עם היד לחברה הכי טובה שלי מיקה, ציפיתי שהיא תחזיר לי שלום כרגיל, אבל היא התעלמה. במחשבה שאולי היא לא ראתה באתי ליידה ואמרתי לה שלום, מיקה החזירה לי היי חטוף ורצה להגיד שלום למוריה, עוד ילדה מהכיתה שלי.
מה אני אגיד לך יומן? קצת נעלבתי אבל חשבתי שאולי היא תתייחס אליי בהמשך היום.
בקיצור עלינו על ההסעה, נסענו כמה דקות והגענו לבית הספר. נכנסתי לכיתה וראיתי שיש עוד חמש דקות עד הצלצול, מצוין חשבתי לעצמי והלכתי להביא את הספרים מהלוקר.
השיעור הראשון והשני עברו מהר והגיעה ההפסקה, אני ומוריה רצינו לצאת לחצר אבל אז בדיוק התחיל לרדת גשם ונאלצנו להישאר בפנים, "לא נורא" אמרתי למוריה ורצנו לשחק בגומי. "איפה מיקה כל הזמן הזה?" שאלתי את מוריה, מוריה סיפרה לי בסוד שמיקה בוכה בשירותים ורוצה שיעזבו אותה. בשלב הזה כבר התחלתי לשאול את עצמי מה קורה ולמה מיקה בכלל לא דיברה איתי הבוקר, הרי עד אתמול היא הייתה החברה הכי טובה שלי לכל דבר, אז למה עכשיו היא לא מדברת איתי?
עכשיו באמת נעלבתי והחלטתי לחכות עד שהיא תפנה אליי בעצמה. עד סוף ההפסקה מיקה לא באה ואז גם ככה הייתי צריכה ללכת לשיעור אנגלית. כל השיעור לא הייתי מרוכזת ובהיתי במורה, "ליאל, מה שאלתי עכשיו?" שאלה המורה במפתיע, אמרתי לה שלא הקשבתי ובגלל זה קיבלתי עבודה עם ציון לבית. מדהים.
אחרי עוד כמה שיעורים נגמר היום והלכתי לבד הביתה. כשהגעתי אכלתי ארוחת צהריים ושיחקתי עם אחי הקטן יוני בקוביות, ובדיוק כשרציתי ללכת קצת לנוחהטלפון צילצל. "שלום, מי זה?" אמרתי, "זאת מיקה,ליאל מדברת?" אמרתי לה שכן ואז היא ביקשה שאני אבוא אליה הביתה , התלבטתי קצת ואז אמרתי לעצמי שאני אהיה חברה טובה ואמרתי לה שאני יכולה ויצאתי אחרי חמש דקות.
"היי מיקה" אמרתי ונכנסתי לבית שלה. מיד כשנכנסתי שמתי לב שהכל שם השתנה, הבית היה מלא בארגזים והסלון היה ריק מרהיטים. "מה קורה פה?" שאלתי אותה, "אני אסביר לך הכל בחדר שלי, בואי תיכנסי".
כשנכנסנו לחדר ראיתי שגם החדר שלה ארוז ורק המיטה והשולחן כתיבה נשארו שם, וכל הקישוטים, הספרים והדובים החמודים כבר לא היו שם. היה היה מראה עצוב מאוד וחשבתי שמשהו לא טוב קרה. התיישבנו על המיטה ומיקה התחילה לספר.
"ליאל אני מצטערת שלא דיברתי איתך היום ולא סיפרתי לך מה קרה, זה היה טיפשי מצידי, אבל במילא היית יודעת עוד כמה ימים. אז מה שקרה זה שהמשפחה שלי עוברת דירה למקום בחו"ל שקוראים לו מנהטן, ופשוט אני פחדתי להגיד לך כי חשבתי שתפסיקי להיות חברה שלי בגלל זה, ועכשיו אני ממש מצטערת על זה. את סולחת לי?" היא שאלה אותי. לא ידעתי מה להגיד לה, פשוט לא הצלחתי לעכל את זה, אז במקום זה אמרתי לה שאין מה לבקש סליחה, ושסלחתי לה מההתחלה. ובמקום להגיד לי כמה שהיא מפחדת היא קמה ונתנה לי חיבוק גדול וחם. חיבקתי אותה בחזרה וניסיתי להכניס לחיבור עוד הרבה דברים שלא הצלחתי להגיד בקול. בנקודה הזאת התחלנו לבכות שתינו.
"אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדייך" היא אמרה לי. "את תדאגי אנחנו תמיד נשמור על קשר" עודדתי אותה, ואחרי עוד כמה דקות יצאנו למגרש לשחק כדורסל, כמו ששתינו אוהבות, ואחרי שעתיים חזרתי לבית שלי וישר הרמתי טלפון למכנכת שלנו ולעוד כמה בנות, "חייבים לארגן למיקה מסיבת פרידה מושקעת ומגניבה שהיא לא תשכח החיים!" אמרתי להם.
אחרי כמה שעות של תכנונים יצאה לנו מסיבה מטורפת עם חדר בריחה מושקע וחידונים מצחיקים והמוןןןן כיבוד, את הכל תיכננו לעשות למיקה ביום ראשון שזה יהיה היום האחרון שלה בלימודים, מעניין מה יקרה שם...
וזה ה....סוף!
מקווה שנהנתם❤️❤️❤️
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|
